נמצאים אנו לפני ימים חשובים מאוד, כאשר אנו יוצאים בכל יום מביהמ"ד אנו מודים על כך לקב"ה "ששמת חלקנו מיושבי ביהמ"ד", וק"ו כאשר זוכים לסיים זמן שלם של עסק בתורת ה', אין לשער כמה עלינו להודות לה' שזכינו לכך, וצריך האדם להיות מלא שמחה וגיל על האושר שנפל בחלקו להיות מיושבי ביה"מ.
רבי אברהם אחי הגר"א זיע"א התבטא; (הובא בהקדמה לספר "מעלות התורה") אילו הייתי חי אלף אלפי שנים לא הי' מספיק להודות דל' אפילו על רגע של חיים שאפשר להדבק בו בתורה הק'... א"כ כמה ראוי לנו להודות לנותן התורה על כל מה שקיבלנו והתעלינו במשך ה'זמן'."על פי ד' יסעו"
טיול בפרדס
העולם אינו הפקר וצריכים אנו לעשות את כל מעשינו על פי ד'! "ויסעו מהר ד'" (במדבר י' ל") וכפי שאמר ר' ירוחם זצ"ל, אכן "צריך לצאת לבית לבין הזמנים אבל תלוי איך יוצאים!" שישנם דברים שצריכים לעשות, אבל צריך לעשות מכורח הנסיבות ובאופן שכאילו צריכים להוליך אותנו לכך רק כי צריך לצבור כוחות וכיו"ב
בספר חרדים (פרק ס"ו) מובא שבתי כנסיות ובתי מדרשות הם 'פרדס לצדיקים ובית הסוהר לרשעים', ובחור אשר ממהר לצאת מן הישיבה לפני הזמן או לאחר לתחילת הזמן, זה מעורר לחשוב עליו, כי עבורו הישיבה היא בית הסוהר ח"ו... ובאמת מרן הרב שך זצ"ל ראה בחומרה את התופעה שבחורים יוצאים לבין הזמנים לפני סוף הזמן, או שמאחרים להגיע בתחילת הזמן. ובאמת צריך להרגיש שהישיבה היא המקום הכי מאושר שיש בעולם, שבכל רגע ורגע אפשר לזכות בו באושר נצחי שלא יסולא בפז, 'פרדס לצדיקים', ולשמוח בכל יום נוסף שנמצאים בישיבה.
פעמים שבחור עומד בפני ניסיון, האם לאחר לתחילת הזמן או להקדים לצאת וכדו', ובוודאי אילו היו יודע את הערך העצום של כל יום נוסף בישיבה... לא היה מוותר על כך בפזיזות!
ברכת הדרך
שהסבא מסלבודקא זצ"ל היה אומר לבחורים כשנסעו לביתם: שתזכו לקדש שם שמים, ור' מאיר חדש זצ"ל היה אומר שתתקיים בכם הברכה שהתברך בה אברהם אבינו – "והיה ברכה" ... (בראשית י"ב ב') לזכות להביא ברכה לאחרים.
הגמ' בברכות (יז.) מביאה את הברכה שהיו החכמים מברכים כשנפרדים זה מזה לחזור לבתיהם "עולמך תראה בחייך" – עולמו של האדם הוא בעוה"ב, אבל הברכה שמעין העוה"ב יראה ויזכה לראות בחייו, להתענג על ד' . המהרש"א אומר שהברכה היא על כל כלי האדם שישמשו ללימוד התורה – שהלב יהגה בתורה וכו'
דודי ר"י חברון הגאון רבי אהרון כהן זצ"ל היה אומר לבחורים קודם שהיו נוסעם, "תקחו את הישיבה אתכם.
חשיבות ההכנה לבין הזמנים
תמיד צריך לזכור שכל רגע בחיינו ניתן לנו בכדי שנתעלה בו, ובבין הזמנים מצד אחד אפשר לעלות מעלה מעלה, ומאידך האפשרויות לירד בהן גדולות מאוד, והסכנה מרובה. והיות שאת מעלות התורה קל מאוד לאבד, על כן חובה עלינו להיזהר בימי 'בין הזמנים' שלא לאבד את ההישגים והקניינים הנפלאים שרכשנו במשך הזמן. הרי כל אחד בא לישיבה על מנת להצליח, וק"ו שאינו רוצה לאבד מה שאסף במשך הזמן, וממילא מוטל עלינו לעשות לשם כך הכנה ראויה!
וכבר התבטא המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל בעת שהיו בחתונה אחת: 'אפשר לאבד כאן מה שהשגנו במשך עשרים שנה'... לכן חשוב וחיוני מאד, שכל אחד יחשוב ויתבונן בשכלו לתכנן את 'בין הזמנים' שיעברו כראוי, שימשיך את עלייתו בהם, וכ"ש שח"ו לא ירד מטה. כי אם אנחנו לא נתכנן את 'בין הזמנים' אז היצה"ר יתכנן לנו אותו
שכל מעשיו יהיו לשם שמים
הרב וולבה זצ"ל אמר כי שבועיים לפני סוף הזמן צריך להתחיל להתכונן איך שביה"ז יעבור כראוי ומכלל ההכנה ל'בין הזמנים' הוא; להתפלל ולשפוך דמעות כמים שיזכה לעבור את 'בין הזמנים' ברוממות ובקדושה ובניצול הזמן, ויכלול בתפילתו את כלל ישראל.
ואשרינו שאנו מובטחים שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו, והבא להיטהר מסייעים בידו מנוחה שאתה רוצה בה 'בין הזמנים' לא ניתן לנו בשביל הנאות, אלא בכדי להוסיף כח לעבודת ה'!!! אמנם צריך לנוח ולהחליף כוחות, ואף מצוה לנוח כראוי שהרי זה הכשר מצוה, ועבודת ה' היא, אך יש לזכור ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" זה מחייב גם ב'בין הזמנים'!! ואין זה מדת חסידות אלא "סימן" בשו"ע (או"ח רל"א) שהוא הדרכה לכל ישראל, וכבר כתב בספר מנוחה וקדושה (בסוף שער ייחוד המעשה ח"א) שכל מעשיך יהיו לשם שמים הוא 'יסוד היסודות של היהדות'.