חבר המועצת הגאון רבי מאיר צבי ברגמן, הגיע בתחילת השבוע להיכל ישיבת בית מתתיהו בבני ברק, דדי לשאת הספד ככלות השבעה להסתלקותו של ראש הישיבה הגאון רבי ברוך ויסבקר זצ"ל.
"הנני מתבונן שאנו נמצאים באדמת קודש", פתח ראש הישיבה את דבריו, "שכאן בגבעת רוקח (אני לא יודע אם זה ממש אותו מקום) היה ביתו של מו"ר החזו"א זצוקלל"ה אבל כמה מתאים שישיבתו של הראש ישיבה זצוק"ל, תהיה בביתו של (קשה לי להגיד מו"ר על החזו"א. מי אני?! אבל המציאות שהוא למד איתי כמו עם ילד) מו"ר החזו"א זצוק"ל".
לדברי ראש הישיבה: "כשהייתי צעיר ישנתי בביתו של מו"ר החזו"א, וכשחזרתי בלילה מהישיבה אפילו אחרי סדר שלישי היה רוצה שאשב על יד השולחן ואלמד עד שהייתי נרדם ואז היה מעירני שאלך לישון, ופעם אחת בחורף שהיה קר מאד היה דולק תנור קטן עם פחמים על הארץ, והרבנית של החזו"א זצ"ל נכנסה וישבה בכסא קטן על יד התנור, (היא היתה מאד מסורה לחזו"א זצ"ל שיוכל ללמוד בלי מפריע). והתחילה לדבר אלי ולספר לי, שכשהרב הרצוג עלה לארץ ישראל, נסענו לקבל את פניו בנמל יפו, והיו שם אנשים שכינו אותו בהערכה "דוקטור הרצוג". והרבנית הרצוג ששמעה את התואר שמכתירים את בעלה, כעסה מאוד ואמרה אנחנו איננו דוקטורים, אנחנו רבנים! כך כאבה הרבנית הרצוג".
"פנתה אלי", המשיך לספר הגרמ"צ בהספד: "הרבנית של החזו"א ואמרה, אתה שומע מאיר, הרב הרצוג שהיה לו שמונה דיפלומטים אינו דוקטור, ואז הראתה לי על בעלה מרן החזו"א זצ"ל ואמרה, הוא שאין לו בעולמו מלבד תורה, אליו באים נשים וילדים ומפריעים ללימודו בעניני רפואה, כאילו שהוא באמת דוקטור גדול".
ראש הישיבה המשיך וספד: "בתמימותי, כנער צעיר, שאלתי אותה מה זה דיפלומה? הרבנית הגיבה בתמיהה, וכי אינך יודע מה זה דיפלומה? והיא התחילה להשיב לי, דיפלומה זה דיפלומה, כשהם לומדים וגומרים... ואז לפתע מרן החזו"א קטע את הדברים, והתערב בשיחה, והתערב באמצע המשפט, "שלומדים וגומרים לעשות כמה זוגות נעלים, מקבלים דיפלומה של סנדלר"! כך ברגע כמימרא הוא אמר את הכל! כך רצה החזו"א לההביל, מלשון הבל, ולהוזיל אצלי, את אותם חופרי בורות נשברים, המייקרים את שאר החכמות הגשמיים. ובאמת שבזה היה גם גדלותו של הראש ישיבה זצוק"ל שכך הוא הסתכל על העולם, שהעיקר זה לימוד התורה וחכמתה. וכל שאר החכמות, זה להיות סנדלר! והכל הבל ורעות רוח".
עוד הוסיף הגרמ"צ ברגמן: "הראש ישיבה זצ"ל, היה תלמיד לרבותיו בכל דבר וענין. וכבר זכרתי שכשנפטר מרן רבנו הרב שך זצ"ל, הוא בא אלי שצריך ללכד את תלמידי הרב שך זצ"ל ולעשות ועד שיתכנסו מדי פעם. אתם שומעים הוא רצה שיהיה לזה חיזוק. הוא הרגיש שחשוב שזה לא יברח, שתמיד יוכלו לחמם את הענין הזה עוד פעם. הראש ישיבה זצ"ל היה מיוחד "בהעמדת תלמידים" בבחינת רב ותלמיד, וזכה לזה בגלל שהוא היה תלמיד לרבותיו, על כן עזר לו הקב"ה שיעמיד תלמידים גדולי תורה. שהם ירגישו שהוא רבם וקשורים אליו".
"פעם", סיפר הגרמ"צ בהספד: "שלמדתי בכולל חזון איש, אחד מהת"ח העלה בבית המדרש תירוץ על צ"ע, של רבי עקיבא איגר, והתירוץ היה נראה פשוט ונפלא ביותר, עד שלא הבינו כלל מדוע נשאר הרע"א בצ"ע. החלטנו ללכת למו"ר מרן החזו"א זיע"א עם אותו ת"ח, והוא אמר לפניו מה שעלה במחשבתו לתרץ את הקושיא, כששמע את זה החזון איש זצ"ל קם ממקומו, ונטל את מקלו, והניחו על כתפיו, והניח ב' ידיו על המקל על שתי צדדי הראש, וכך הלך הלוך ושוב, ומצחו האדים מרוב מאמץ, מריכוז במחשבה, וכך הלך והסתובב שוב ושוב, וזה היה מחזה נורא, עד שלפתע החזו"א נעצר, וניגש אלינו כשהוא מסביר לנו את הטעות שלנו בחשבון הדברים, ועל כן התירוץ הוא מופרך. לאחר מכן אמר לנו החזו"א זיע"א "וכי מה אתם חושבים שאני לא מפרגן את המתרץ את הקושיא על הרע"א"?! אין זה כך, רק רציתי להראות לכם שקושיא של רעק"א אי אפשר לתרץ בלי עמל ויגיעה, התירץ של אותו ת"ח היה "איינפל" "נאפ" רעיון שבא לו ע"י כשרון, רציתי להראות לכם שלתרץ קושית רע"א, אי אפשר בלי עמל ויגיעה. ראש הישיבה זצ"ל היה מיוחד עד למאד בעמל ויגיעת התורה עד כלות הכוחות, כי הוא ידע שהעיקר זה העמלות בתורה ורק אז זוכים להצלחה".
ראש הישיבה אמר לסיום ההספד: "ואת זה צריכים לזכור הבחורים, דבר ראשון ללמוד מהראש ישיבה זצ"ל, איך שהוא השכיל להבין שכל העולם זה הבל ורעות רוח. העיקר זה תורה וחכמת התורה. דבר שני כמה הוא העריך את רבותיו והתבטל אליהם, ורצה לדבוק בדרכיהם, ומשום כן זכה הוא עצמו להעמיד תלמידים, כי הוא ידע מה זה להיות תלמיד לרב. ודבר שלישי שהעיקר זה עמלות בתורה ואז זוכים להצלחה. ושה' יעזור שיהי' מליץ יושר על הישיבה, על הבנים ממשיכי דרכו ראשי הישיבה, שהמקום יעלה ויפרח ויעמיד גדולי תורה ויראה, ועל כל כלל ישראל שנמצאים בצרה וצוקה, ובלע המות לנצח".
יצוין, כי לאחר ההספד ניגשו הבנים ראשי הישיבה ובראשם הגר"צ ויסבקר להגרמ"צ שבירכם שיזכו להרחיב גבולם בתלמידים הגונים.
