חבר מועצת גדולי התורה וראש ישיבת חברון, הגאון רבי דוד כהן, ספד אמש (שני) למורו ורבו, ראש הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי בקהילת בני תורה אשר בשכונת הר נוף בירושלים.
הגר"ד כהן, הכיר את ראש הישיבה יותר משישים שנים, מעת שכף רגלו דרכה לראשונה על מפתנה של ישיבת חברון, כשהיה בגיל צעיר למדי, מספר שנים לאחר חתונתו, מינה אותו הגרב"מ לר"מ בישיבת עטרת ישראל, עד שהגר"ד עבר לכהן כר"מ בישיבת חברון, אך הקשר החם ביניהם המשיך לאורך עשרות שנים.
בפתח ההספד אמר הגר"ד: "ראש הישיבה היה מגדולי מרביצי התורה בדור האחרון, הוא פעל בהרבה מעגלים, היו לו כוחות דלים, הן מבחינת מה שגידל את עצמו והן ממה שהשקיע ופעל בהרבצת תורה, למעלה מחמישים שנה מייסוד הישיבה 'עטרת ישראל' ועוד קודם לכן בישיבת חברון עוד שהיה צעיר לימים, והן במחנה 'בני תורה' שקירב אלפים, לא בדרך של הרצאות והוכחות על מעמד הר סיני, אלא החדיר בהם את ה'טעמו וראו כי טוב ה' - חיבר אותם לתורה, לרוממות ומתיקות התורה".
"חיבור לתורה", המשיך לספוד הגר"ד: "מחבר את הבן אדם, הוא קירב אלפים לא עם הוכחות על מעמד הר סיני, אלא עם "טעמו וראו כי טוב ה'", השקפה שהעמידה מפעל חיים! - גם בהיכל הישיבה - הוא רומם , נטע שאיפות, ונתן מושגים בעיון, בלומדעס, היה למדן אמיתי עם כל ההבנה, הכניס מושגים בעולם התורה בצורה שלא היו קיימים כמו שהוא העמיד אותם - רוממות ושקיעות שחי אותם בעצמו, הוא גידל הרבה אנשים, ויש לו זכויות גדולות, אבידה גדולה לעולם התורה ולכלל ישראל. תלמיד חכם בעל שיעור קומה גדול!".
הגר"ד כהן המשיך לספוד: "כי נח נפשיה דרבינא אמר הספדן: "אשים לילות כימים על מישים לילות כימים בתורה" - יש חיוב הספד מיוחד על ראש הישיבה שהיה משים לילות כימים.- מה המשמעות של חיוב הספד מיוחד על אדם ששם לילות כימים? ברמב"ם מבואר שכתרה של תורה זוכים כשלומדים תורה בלילה - ובלילה שירה עימי - מה המושג של לימוד תורה דווקא בלילה?ר' חיים וואלוזינער הסביר שיש הדגשה של והגית בו יומם ולילה, כי יום זהו זמן של עבודה, אך לילה זה זמן של מנוחה והתרעננות".
"אך בתורה", המשיך הגר"ד כהן בהספדו: "התחדש שאין מושג של התרעננות ומנוחה, תורה היא תמידית, מתורה אדם לא מתנתק…אדם מחובר לתורה, זו לא רק השגת השכל, אלא זה החיבור לתורה."תורה דיליה" - ובתורתו יהגה יומם ולילה - ולבסוף נעשית תורתו - אדם מתחבר עם התורה והחיבור מהותו - ללא הפסקה".
"ובהגר"א ביאר שמהות החיבור הוא כמו בין בעל ואשה - אירוסין הוא החיבור הבסיסי, אך ישנו חיבור של נישואין שהוא בקביעות תמידית - ואז נעשית תורתו… וזה מהות הלימוד בלילה - ועיקר תורתו בלילה - כי פה מונח החיבור בין האדם לתורה - וזה מהות ההספד על "משים לילות כימים".
ראש הישיבה סיפר: "הייתי תקופות רבות עם ראש הישיבה, לא היה אצלו מושג של לילה - הוא פשוט לא נתן שינה לעיניו, היה כותב, מכין שיעורים, בהלכה ובמוסר. לא היה מושג אצל רה"י ללכת לישון, זה היה זמן שנקי מטרדות והיה מנצל ללימוד, אך יחד עם זאת היה נשאר עם כל הפרישקייט במשך היום! אם מותר להוסיף - בברכת התורה אומרים - "ונשמח בדברי תורתך…כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה" - מה מהות השמחה? ודוקא מתוך היום והלילה?".
"ראיתי", הסביר הגר"ד, "באחד מהפירושים על הסידור שהודפסו לאחרונה שפירש ועיקר את הפשט - "כי הם מקור חיינו!" זה ודאי נכון, אך התורה היא לא רק מקור החיים, היא החיים עצמם - אם היה ראוה את רב"מ הוא לא היה מפרש כך… בזמן הגרב"ב היה דרשן שהמשיל את התורה לחמצן - ורב"ב הזדעק ואמר התורה זה לא חמצן - התורה זה החיים עצמם! אלא הפשט 'כי הם חיינו' כי הם החיים עצמם! ובלי זה אין את ה'ונשמח'!".
"אחד שאלני" - הוסיף הגר"ד כהן, "אני אף פעם לא מרגיש שאני שמח עם החיים שלי - א"כ מה הפשט פה?אלא אם היה מרגיש שמקבל כל רגע ורגע חיים מהקב"ה ודאי היה נהנה ושמח מהחיים עצמם! ועל ידי לימוד התורה הוא מרגיש את ההתחדשות של החיים שמקבל, כמו אדם שעבר תאונה וניצל, ודאי שמח שנשאר חי! הגר"ח שמואלביץ ביאר "שחיי בעלי החכמה ובעליה בלא תורה כמיתה חשובים - ולכן מגלים רבו עמו לעיר מקלט" כי על אף שיכול ללמוד גם בלי רבו, אך כל דרגה ודרגה בלימוד זו התחדשות חיים חדשה".
"השמחה של רה"י זו היתה שמחה בלי גבול" - המשיך הגר"ד לספוד, "ראו אצלו להדיא ש'תורה זה חיים' - כי הם חיינו, כל שיעור ושיעור, הרגישו את השמחה ואת החדוותא דאורייתא, הרגישו שזה החיים שלו, ואף הצליח להחדיר את זה לכל הסובבים, בכל המעגלים, בתלמידים ובחניכי 'בני-תורה' - הם התחברו לחיות ולמושגים של השמחה בתורה".
"ראינו אצל רה"י את התורה שכל הזמן יש בה התחדשות - החביבות וההנאה בלימוד היתה לאין קץ, היה כל כול מתמוגג בהנאה מסברא טובה, מווארט טוב. כל גבר אצלו היה יקר מפנינים! והוא לא חי את זה רק לעצמו, אלא לימד אותה לכולם - לא לדרוך במקום! תמיד להתקדם - למעלה משכיל!תלמידי סלבודקא היו מדברים על זה תדיר - תמיד לעלות למעלה עם התחדשות וחביבות בתורה!לפעמים בחורים מתלונינם שחסר להם בעריבות התורה, אך יש בגר"א - הנחמדים מפז - יש גם מימד של חמדה! שאדם חומד ומתאווה, מרבה את היגיעה עליו עד שמשיגה, כמו החמדה לכסף וזהב, חמדת הממון, והתורה צריך לשאוף אליה במובן של 'חמדה' כי רק כך יהיה לו מטרה ללמוד ולהתאמץ!"למי הם מתוקים מדבש? למי שלומד בעמל ויגיעה" למי שמשתוקק".
לסיום ההספד אמר הגר"ד כהן: "אצל רה"י ראינו את החמדה וההשתוקקות ואת מתיקות התורה - שאת הכל הנחיל לכל המעגלים שהיו סביבו!אבדנו דמות שהיה לה הרבה השפעה בכלל ישראל ובעולם התורה, אבידה גדולה, שנזכה להמשיך את מורשתו, ובפרט בזמן הזה שאנו זקוקים לתורה מגנא ומצלה".