במהלך שיעורו השבועי, התייחס ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז לאמירת "אבינו מלכנו" בזמן הזה ולקירוב יהודים שאינם שומרי תורה ומצווץ.
הרב מאזוז אמר בשיעורו: "אנחנו אומרים ב'אבינו מלכנו' כל מיני בקשות, ובסוף אנחנו אומרים "אבינו מלכנו אל תשיבנו ריקם מלפניך".
"מה הכוונה", תהה ראש הישיבה והרחיב: "אל תשיבנו ריקם מלפניך"? אנחנו מבקשים "אבינו מלכנו", תקבל ממנו לפחות בקשה אחת מכל העשרים - שלושים בקשות שאנחנו מבקשים, "אל תשיבנו ריקם". אל תאמר "תלכו כולכם!". לא, עם ישראל שהלכו אחריך באש ובמים, טבוחים ושרופים, הרוגים ותלויים על קדושת שמך, זה לא מגיע להם. צריך שתזכור להם ברית אבותיהם, ותעשה להם כל טוב. ולכן, אנחנו מתפללים על כל החיילים שנמצאים שם במלחמה".
לאחר מכן ראש הישיבה עבר לדבר על תופעה כאובה, שהחלה להתרבות לאחרונה, כאשר חרדים קיצוניים ובהם רבנים המתירים לעצמם לבזות ולחרף את חיילי צה"ל "יש אחד שיש לו זקן גדול מאד, והוא אמר "מי שהולך עכשיו לצבא, הוא כופר". כופר?! למה הוא כופר?? הוא לא כופר, הוא מוסר את עצמו על כלל ישראל. צריך לקרוא את הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ז הט"ו) כשהוא מדבר עם החייל "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה, ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו, ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה". ובזכות זה, ה' יתברך יעזור לו ויחזור מהמלחמה בריא אולם. לא ככה עושים, לדבר רע על ישראל. אסור לעשות את זה!".
"פעם מישהו אמר לי" סיפר ראש הישיבה, "שאם בא מישהו עם בגדי חייל לבית הכנסת צריך לגרש אותו. אמרתי לו "אבל הוא בא להתפלל?", אמר לי "הוא בא להתפלל?! לא צריכים את התפלה שלו, "בוז יבוזו לו" (שה"ש ח', ז')...". אמרתי לו "לא מדברים ככה". אמר לי "ככה שמעתי מרב גדול". עניתי לו "הרב הגדול הזה, לא ראה את הרמב"ם במאמר קידוש השם". הרמב"ם מסיים את מאמר קידוש השם, ואומר "וכבר פירשו רז"ל, שהפושע אם פשע ברצונו כשיבוא לבית הכנסת להתפלל מקבלים אותו, ואין נוהגים בו מנהג בזיון. וסמכו על זה מדברי שלמה ע"ה (משלי ו', ל') "אל יבוזו לגנב כי יגנוב למלא" וגו', אל יבוזו לפושעי ישראל שהן באין בסתר לגנוב מצות". ולכן, אל תדחה אותו. אלא אדרבה תקרב אותו. כי פושעי ישראל שחזרו בתשובה אפילו מדבר אחד, או אפילו אמרו תפילה. ואפילו הרימו עינים לשמים, זה נקרא כאילו עשו תשובה. ככה אמר רבי נחמן מברסלב "יגיע הזמן שיהודי שמרים עיינים לשמים, זה נקרא שעשה תשובה". כי הוא ליבו לשמים, אל תחפש עליו עלילות וקיטרוגים. סיבה לעבר - אפשר לומר. אבל להבא - צריך לזכור, כל אלה שלובשים ציציות לאלפים ולרבבות. ותפילין גם כן, שיש כמה שמניחים, אל תדבר עליהם".
"צריך לדעת איך לדבר עם אנשים כאלה, ולא לרדת עליהם, הם מסכנים שנותקו מהתורה, שנותקו מהאמונה במשך אלפים שנה!" זעק ראש הישיבה בכאב, כשרטט עובר בקהל. יש מהנוכחים שסיפרו לאחמ"כ כי לא שמעו את ראש הישיבה כך מעולם. "אתם יודעים מה זה אלפים שנה? כמה דורות?" המשיך ואמר ראש הישיבה, "כל מאה שנה זה שלשה דורות. אז אלפים שנה, זה שישים דורות. מאיפה הם יבינו? מאיפה הם ישמעו? כל דבר שהם יקראו בתורה, יספרו להם המורים החמורים שלהם דברים בטלים ודברים בטלים".
"אדם ילמד להתפלל, ולא יאמר "אני מתפלל והקיר על ידי. וכי מה יעזור לי הקיר?!", אל תאמר ככה, כל תפילה שאתה אומר בתם לב, עולה למעלה ועושה את הפעולה שלה".
ראש הישיבה הוסיף "ותמיד צריך לאחל לעם ישראל טוב, שכל החיילים יחזרו בריאים ושלמים, ויראו שם נסים ונפלאות. כמו שראו בימי משה רבנו, כמו שכתוב (במדבר ל"א, ט') "עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו, ולא נפקד ממנו איש", מה זה "נשאו"? הם עשו חשבון, כמה חיילים היו וכמה חזרו, וכולם חזרו בשלום ובריאות".
לסיום אמר ראש הישיבה: "ככה צריך לדבר על ישראל, אנחנו לא שני עמים, אנחנו עם אחד! אלו שנטו מעט אחרי אומות העולם, נטו מעט. אבל אנחנו צריכים לקלל אותם?! לבזות אותם?! וגם כאשר אתה מספר על יהודי שהוא רחוק, והוא התקרב בליבו אל תגיד עליו "שם רשעים ירקב". תגיד את רק את שמו, ואם אמרת "שם רשעים ירקב" - אז רק פעם אחת, ודי. וזו הסיבה של השנאה שיש בנינו. לא לקלל אף יהודי. היה אומר הבעש"ט "הלואי שאנחנו נאהב את הצדיק הגדול בישראל, כמו שהקב"ה אוהב את הרשע הגדול בישראל". גם את הרשע, הקב"ה אוהב ומחכה לו מתי הוא יחזור בתשובה. מתי הוא יחזור למוטב ויאמין שיש בורא לעולם", סיים ראש הישיבה".