פרק ז': סופר מפורסם היה לעם היהודי בשם ר' יעקב מארק, שחיבר ספר ביידיש "גדולים פון אונזער צייט" (ניו יורק תרפ"ז), שתורגם לעברית "במחיצתם של גדולי הדור" (גוויל תשי"ח).
- בעקבות הישיבה החדשה: האידיאולוגיה שהובילה להקמת ישיבת טלז
- ביסודה של ישיבת טלז: בחורים ללא זקן וספר פילוסופי בבין הזמנים
- לא רק 'עטרת שלמה': הממשיכות של ישיבת טלז
- לא רק ישיבה: קרית החינוך דטלז עם 12 אברכים וסמינר למורים
- השלטון רצה לסגור את ישיבת טלז; כך זה נמנע - ובאישור החפץ חיים
- אחרי שוולוז'ין נסגרה, מדוע ישיבת טלז המשיכה להתקיים?
בספר זה הביא ר' יעקב מארק סיפורים מכלי ראשון על מרנן ורבנן, ראש ישיבת טלז רבי אליעזר גורדון, ראש ישיבת וולוז'ין הגאון רבי חיים סולובייציק, אבי תנועת המוסר רבי ישראל סלנטר, רשכבה"ג הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור, גאון תנועת המוסר הגה"צ רבי יצחק בלאזר, הגדול ממינסק רבי ירוחם ליב פרלמן, הגאון מלב"ים ועוד.
ספרו של מארק מופיע כמקור בעשרות ומאות ספרי מונוגרפיות על גדולי ישראל, שכן מארק היה עסקן ציבורי דגול, והיה בעל האכסניה של גדולי ישראל שסמכו גם על הכשרות שלו, וממנו יצא לראשונה ספר אודות גדולי ישראל שאינו קשור למפלגה או לעניין אינטרסנטי, כפי שמהדיר הספר כתב בהקדמתו: "כתיבתו של מרק היא חיה ובהירה ובדבריו נשתמר המגע הקרוב והאישי של המחבר שהיה מצוי במחיצתם של גדולי הדור שהוא מתאר, ולפיכך אין תימה שרבים מדבריו נתפרסמו כל כך".
במוסף שבת קודש של עיתון 'יתד נאמן' ר' יעקב מארק מוזכר כמה פעמים בתואר "הסופר ר' יעקב מארק".
ולכן רבות נפלאתי לקרוא בספרו אודות מרן הגאון רבי אליעזר גורדון ראש הישיבה דטלז מעשה בשפה ובסגנון משכילי כדלהלן:
"חולשה היתה לרבי אליעזר שראה עצמו כארכיטקט לכל דבריו, אעפ"י שכמה וכמה פעמים נכשל בכך. את ידיעותיו בארכיטקטורה שאב מן הגמרא והפוסקים. ולא יכול היה להבין למה אי אפשר להסיק את המקוה אחרי שסידוריה הפנימים נעשו על יסוד רמב"ם שאין עליו חולק?"
וממשיך וכותב:
"ודבר זה עצמו חזר ונשנה כשבנה את הישיבה, רבי אליעזר ציווה לערוך את היסוד על לבנה ומחצה לפי שיטת התוספות, וכשלאחר מכן נפל היסוד, נתברר שאמנם דברי התוספות הופרכו...".
זולת המשפטים "חולשה היתה לרבי אליעזר", "נכשל בכך" וכו', המסר שיוצא מסיפור זה, הוא לעשות ליצנות כנגד דברי חז"ל, ומה גם שבסופו של דבר עצות הבניה לפי הרמב"ם והתוספות לא צלחו.
התימא הגדול שר' יעקב מארק העריץ את רבי אליעזר גורדון, ובספרו הוא כותב עליו גדולות ונפלאות כדלהלן:
בזכות רבי אליעזר גורדון ישיבת טלז זכתה להצלחה
"ומיד עם היווסדה הגיעו אליה חמש מאות תלמידים, וכל זה הודות למיסד הישיבה הגאון הגאון הגדול והחריף רבי אליעזר גורדון, שהיה בעל מרץ ובעל כוח עבודה עצום, ובעל רצון ברזל".
הערצת אבי תנועת המוסר לרבי אליעזר גורדון
"רבי ישראל מסלנט הוא שעשה אותו לראש ישיבה, לפי שהיה מלא התפעלות ממוחו החריף, משכלו הישר ומהבנתו המהירה.. הוא עצמו בא לשמוע את שיעורו".
אהבת התלמידים לרבי אליעזר גורדון
"והתלמידים היו מחבבים את רבי אליעזר עד לאחת, ובמדה בלתי מצויה, ולא לחנם זכה רבי אליעזר לחבה זו. הוא היה מתענין בכל אחד ואחר, והיה מתייחס אליהם כאלו היו בניו".
חריפותו וגאונותו של רבי אליעזר גורדון, ושאלת הגאון בעל 'השדי חמד' אליו
"כשהגאון הספרדי הגדול רבי חיים חזקיה מדיני עמד להוציא לאור את ספרו שדה חמד – נפל ספק בלבו אם מותר לו להשתמש בשם 'שדי' שאותיותיו כאותיות אחד השמות שאינם נמחקים, והוא פנה בשאלה זו לרבי אליעזר. עמד ר"א וכתב בענין זה קונטרס שלם גדוש בקיאות וחריפות שבזמנו עשה רושם גדול בעולם הלומדים".
חשוב לומד שיעקב מארק מעיד על עצמו שחבריו יצאו לתרבות רעה, עקב כך שהם נכנסו לביתו של המשורר יצחק רבינוביץ ה"אפיקורס" שפיטם אותם בספרי השכלה, אולם עליו לא הייתה השפעה, וכעדותו: "אבל אותי לא הזיקו ב"ה".
לא מצאתי הסבר מניח את הדעת, מדוע ר' יעקב מארק ציטט מעשה זה בספרו, ואני פונה לקהל הגולשים היקר, שיעלה את השערותיו כאן בתגובות.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com