השלטון רצה לסגור את ישיבת טלז; כך זה נמנע - ובאישור החפץ חיים

פרק ה': בעקבות יוזמתו המרגשת של הגרש"ב סורוצקין להקים מחדש את ישיבת טלז, במבנה ההיסטורי שם שכנה עד החורבן, אנו עוסקים בסיקור קרית החינוך בראשות ראשי ישיבת טלז, ועל הקמת סמינר ובית המדרש לרבנים שכלל לימודי מתמטיקה, עברית, דקדוק, ספרות תנ"ך, פדגוגיה ותלמוד, בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

ר' דב כץ נולד לאביו רבי יעקב משגיח בישיבת טלז, ובבחרותו עלה לארץ ישראל ללמוד בישיבת חברון. לאחר נישואיו המשיך בכולל בוגרי חברון בתל אביב ושימש מספר שנים כר"מ ומנהל בישיבת תל אביב.

רבי דב היה מחותן של רבים מגדולי ישראל, כגון ר"י חברון הגרמ"מ אפשטיין, רבי רפאל קוק רבה של טבריה, רבי דב כהן (חמיו של ר"י 'קול יעקב' רבי יהודה עדס), ורבי שלמה קוק רבה של רחובות, היה לחתנו.

בספר 'תנועת המוסר' ח"ה כותב הרב כץ שבשל כך שלישיבת טלז לא היה רישיון חוקי הם סבלו מהשלטונות, ולכן הם פנו אליהם בבקשה לקבל אישור. השלטונות לא הסכימו להעניק אישור שכזה, כיון שמבחינתם לא היה צריך יותר מבית מדרש אחד, והיה כזה בויליאמפול.

בהמשך השלטונות שלחו מכתבים לרבי יוסף לייב בלוך שיענה להם באיזו רשות הוא מחזיק 'בית מדרש לרבנים' ללא רישיון, והוא השיב להם, ולאחר זמן התקבל אישור רשמי מהשלטונות להחזיק את הישיבה. או אז הגיעו אליה תלמידים חדשים.

היה זה בתקופה בה הגרמנים כבשו את טלז במלחמה העולמית הראשונה, ואלו רצו להחדיר את ההשכלה והתרבות בין האוכלוסייה, אולם רבי יוסף לייב בלוך מצא את הדרך להפר את מזימותיהם.

רבי דב כץ כותב שבשל אותה סיבה הוכרח רבי יוסף לייב בלוך להכניס לימודי חול במכינה של הישיבה שייסד באותה תקופה, כיון שהגרמנים פתחו בטלז בית ספר משוכלל בו למדו גם יהדות, ונערי המקום החלו לעזוב את ה'חדרים' וזרמו לבית ספר זה.

רבי יוסף לייב בלוך קרא לבניו רבי אברהם יצחק, ורבי אליהו מאיר והורה להם לפתוח "חדר מודרני על ידי מורים מוסמכים שילמדו בו גם לימודי חול ושיהיה למופת, ושיוכל להתחרות עם בית הספר של הגרמנים". רבי יוסף לייב עודד את בניו שלא יחשבו שזה דבר קטן ואינו לפי כבודם, וגם רבי שמחה זיסל החל את פעולותיו בפיתוח בי"ס לנערים בתכנית זו.

כך בשנת תר"פ (1920) יסדו לישיבת טלז מכינה בת ארבע וחצי שנות לימוד כולל לימודי חול בתוכנית של ארבע מחלקות של גימנסיה רוסית.

פניית הקנאים לגרח"ע גרוזינסקי ולחפץ חיים כנגד ישיבת טלז

קנאים לא חסרו בעם ישראל בתקופה זו (ועד ימינו), ואלו הלכו להתלונן על "הפרצות" שמתחוללות בישיבת טלז אצל גדול הדור מרן הגרח"ע גרודזינסקי שלא רצה להכריע בדבר והפנה את המערערים למרן החפץ חיים שהשיב להם ש"אם רבי יוסף לייב עשה מעשה, הוא בוודאי יודע את אשר לפניו ואין למהר להילחם בו".

לאחר כמה שנים בשנת תרפ"ד (1924) ממשלת ליטא הכריזה שישיבות שאין לומדים בהם את השפה הליטאית ולימודי חול – לא יוכרו כסמינריונים לרבנים וישללו זכויותיהם, לרבות ביטול שחרור מהצבא. גזירה זו גרמה לישיבת סלבודקא לעלות לארץ ישראל, אולם ישיבת טלז נותרה בנכר והיה מותר לה מבחינה חוקית להישאר שם, כי למרות שבישיבה לא עסקו בלימודי חול, אלא במכינה בלבד, כלל המוסדות הוכרו בידי השלטונות.

המשך יבוא...

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com