אליך גיסי היקר.
בימים אלו הרבה הורים כותבים לילדים שלהם מכתבים, חלקם אפילו בקטגוריה של ה"מרגשים".
>> למגזין המלא - כנסו
מצאתי את עצמי מתיישב לכתוב לך, אבל משהו קצת שונה ממה שאתה מכיר ממכתבים אחרים.
בשעה שהורים יכתבו לבנם שהם כאן בשבילו בכל שנות ישיבתו, שהם אוהבים אותו ומצפים לרוות ממנו נחת, ממני נחסכות המילים הללו, על אף שאתה יודע כי אני אוהב אותך ומצפה ממך להרבה נחת (שלא ילחיץ אותך, אבל הציפיות שלי גדולות קצת יותר משל הוריך. סתם, אני צוחק).
לכן, אכתוב לך מהלב ומקווה הנני כי דבריי ייכנסו אל הלב.
שנות הבחרות הן שנים מדהימות. כל הקלישאות שהמבוגרים אומרים – נכונים בהחלט. אין חשבונות חשמל לשלם או חשבון בנק לדאוג לו. וכן, יש הרבה זמן. אם יש משהו שאני מתגעגע אליו זה ל'זמן' החמקמק הזה. אם בעבר, בשנות הבחרות, היה לי זמן בשפע, הרי שכיום אני רודף אחריו והוא מתחמק ממני בשיטתיות.
בקשה לי אליך, נצל אותו. עד תום. עד שהזמן ירגיש 'עייף' ממך. נצח אותו, אל תיתן לו לחמוק ממך.
מה זה אומר לנצל? שאלה יפה. כל אחד ומה שטוב לו. אם מרגיש לך שניצול הזמן יהיה להתמיד בסדרי הישיבה, להעמיק בעיון ולהספיק כמה שיותר בגרסה – מעולה. גם זה ניצול הזמן טוב, חשוב וממצא. אך אם אתה מרגיש שיש לך עוד מה'זמן' הזה שלי כיום כבר אין – אני ממליץ לך לקבוע סדר לימוד מיוחד משלך.
בשנים האלו זה זמן טוב להספיק את מה שלא בטוח שתוכל לעשות במהלך השנים הבאות. רוצה ללמוד את כל המשניות? השנים הללו בישיבה זה זמן טוב להגשים את החלום הזה. רוצה ללמוד את כל התניא בעיון? אולי שולחן ערוך? נצל את השנים הללו להגשים את החלום ולכבוש אותו.
ומילה נוספת שאינה בלימוד דווקא. אם אתה מרגיש שהלימוד לוחץ עליך – אל תלחיץ את עצמך. אם אתה רואה שסדר יומך אינו מלא דווקא בלימוד – עשה עם עצמך משהו.
ואסביר: אינני נכנס לעניין אם תלמיד שנמצא בישיבה ואיננו לומד - זה טוב או לא. אינני יודע אם זה 'מתאים' או 'שייך', אני יודע דבר אחד חשוב ומיוחד: תהיה עסוק. אל תרשה לעצמך להשתעמם. תהיה עסוק וכמה שיותר.
אגלה לך את מה שאתה כנראה כבר יודע. אני בישיבה עבדתי בשתיים עשרה עבודות שונות. החל ממעיר בבוקר, אחראי אוצר הספרים וכלה במסדר את בית המדרש בערב. זה לא שלא למדתי, אבל כיוון שראשי ורובי לא היה בלימוד העסקתי את עצמי כמה שיותר בדברים אחרים – העיקר לא להתבטל, שכידוע לאן זה מוביל.
אם אתה מרגיש שאתה צריך הפסקה מהלימוד מעת לעת – קח אותה. תפנק את עצמך בכוס מיץ קר, חטיף טוב, בספר קריאה הולם (מסיפורי חסידים, הבעש"ט ועד לספרות חרדית מותאמת). תרשה לבחור ישיבה שבך להתרענן ולשאוב כוח.
כן, אני יודע. אלו לא הטיפים הקלאסיים שהורים יתנו לילדיהם במכתב לקראת הישיבה, אבל בשביל זה אני כאן.
ועוד משהו שנראה קטן – אבל הוא בעצם גדול מאוד. קח לך מישהו, כזה שאתה סומך עליו, ותתייעץ אתו. זה יכול להיות חבר טוב, זה יכול להיות רב ש'מבין את הראש שלך' וזה יכול להיות גיס מבוגר (אין כאן רמז. אני גיס צעיר).
בשנים הללו אנחנו חושבים שאנו הכי יודעים בעולם, והכי מבינים בעולם יותר מכווווולם. אבל האמת שהיא שלפעמים מרוב פזיזות ההחלטות שאנחנו מקבלים עשויים לעלות לנו ביוקר והלוואי והיה מישהו שהיה שם לייעץ, להוראות ולהדריך. לכן, אף על פי שאנחנו הכי יודעים בעולם מה נכון לעשות – כדי שיהיה לנו מישהו שלפני כל החלטה, קטנה כגדולה, נתייעץ עימו לדעתו. לפעמים מה שהוא רואה משם – אנחנו לא שמים לב אליו מכאן.
וזהו. יש לי עוד טיפים – שללא ספק הם חשובים – אבל נעצור כאן. שני הנושאים שהזכרתי הם החשובים ביותר מבחינתי ולו תאמץ אותם, אפילו לפעמים – והיה זה שכרי.
שיהיה לך שנת לימודים פורייה. תנצל את הזמן ותהנה כמה שאתה יכול. זה חשוב.
בהערצה
ארי