מתוך דברי ההספד על מרן ראש הישיבה הגאון רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין זכר צדיק לברכה, שנאמרו על ידי הגאון ר' דוד לייבל.
***
אתם מכירים את מרן ראש הישיבה בשנים האחרונות, כשהוא היה כבר 'גדול' וכולם באו להיוועץ בו ועל פיו יישק דבר. אני זכיתי להכיר אותו ולהיות קרוב אליו לפני קרוב ליובל שנים, שבהן הוא היה מוכר כראש ישיבה בלבד. רק בשנים האחרונות הכירו אותו כל הציבור והוא הפך לתל תלפיות. ר' גרשון היה דמות מופתית של אדם שעשה כל מאמץ שלא לתפוס מקום. ענוותנות פלאית ממש. הזכירו את זה בהלוויה, 'שיף עייל שייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה'. הוא היה אדם גדול בלעשות מעצמו אדם קטן, כביכול.
על הפן המיוחד הזה אני רוצה להרחיב בדברים הבאים, גוון אחד מתוך האור הגדול שמרן ראש הישיבה האיר לי ולרבים.
במשך שנים הוא הגביל את עצמו מלהתבטא בכל נושא שהוא. גם בנושאים ציבוריים שהיו מעניינו ממש ובאו אל פתחו הוא העביר את ההכרעות לאחרים. זאת הייתה נגזרת מענוותנותו האצילית. במשך שנים הוא הוזמן לדיונים ולישיבות של גדולי ישראל - מנהיגי הדור. הוא השתתף מתוך כבוד למזמינים, אך נמנע מלהביע את דעתו. הוא כיבד את שאר הנוכחים לומר את דבריהם ואת דעתם, והסכים באופן כללי למה שנאמר. אני לא מדבר על שנה שנתיים, אלא על עשרות רבות של שנים! גם כשהוא כבר מזקני הדור וכולם כבר יודעים מי זה ר' גרשון, מכירים את הגדלות שלו, ולדברים שלו יכולה להיות השפעה עצומה, בכל זאת הוא עדיין הגביל את עצמו מלהתבטא. הוא סבר שיש אחרים העוסקים בנושאים אלו הפוטרים אותו מלהתערב, ובענווה שאין לה קץ נמנע מלהביע את דעתו.
זוהי התנהגות פלאית ממש. אבל לדעתי היא מבטאת רק חלק מההבנה של האישיות המופלאה שלו. החלק שמשלים את התפארת המיוחדת של האישיות שלו ניכר דווקא בימים אחרים. כאשר היה צורך אמיתי להתבטא, וכאשר מרן ראש הישיבה ראה שאין מישהו אחר שיעשה את זה, פתאום גילינו איך מרן ראש הישיבה העניו, מי שאנשים שלא הכירו מקרוב חשבו שבאמת אין לו דעה וידיעה על המציאות והוא מכיר רק את ד' אמותיה של ההלכה, מבצע מספר מהלכים אמיצים ביותר שחלקם היו בניגוד גמור לדעות סביבו ולדעות העסקנים.
כך בימי מגפת הקורונה מרן הורה הוראות ציבוריות ללא כל היסוס בקול ברור כשאלו לא היו מובנות מאליהם כלל, ורק לאחר זמן ניתן היה לראות כי הוראותיו צפו למרחוק וייסדו תיקון גדול בהתנהלות המוסדות בתקופה מורכבת שכזו. בהקשר דומה ניתן לציין פעולות של ויתור וחלוקה שהוא ביצע בישיבת פוניבז', מתוך מטרה לייצר הפרדה בישיבה ולהשקיע את אבק המחלוקת.
אצל חלק מהציבור היה ניתן לחוש את הזעזוע, היתכן לקיים את תפילות השבת והימים הנוראים שלא על יד ארון הקודש של הישיבה במקום תפילתם של ראשי הישיבה לדורותם?! ופתאום מרן ראש הישיבה, הצנום ונמוך הקומה, מי שאין לו דעה בשום דבר שאינו סוגיות הש"ס, מי שמעולם לא כעס או נזף באיש ואפילו לא הרים את קולו על אחר, נעמד לפתע כמצביא בקרב, כעמוד האש ההולך לפני המחנה ומוליך את כולם אחריו.
מי שהיה נוכח שם יודע שזה היה כפשוטו באופן כזה, הוא פשוט קם ועזב את מקום המחלוקת, ללא נאומים חוצבי להבות, ללא הכרזות רועשות, ללא מכתבים ופרסומי דעת תורה בעיתונים. הוא עשה את זה בעוצמה אדירה אך בדרכו החרישית, וכולם הלכו אחריו ללא פוצה פה. השתיקה בת עשרות השנים והענווה העצומה שלא להתבטא כשאין בזה צורך, היא שהולידה בסופה קול אדיר וחזק, קול שהיה יכול להישמע כנגד כל המוסכמות והמסורות וכולם צעדו אחריו ללא פקפוק.
הקול הזה שהגיע ממי שהנמיך את עצמו עשרות בשנים כשסבר שאין בכך צורך, נהפך להיות בשנים האחרונות קול חזק ועוצמתי. קול המבקש לחזק את ההקפדה על מצוות שבין אדם לחברו וללמוד מוסר, ודבריו התקבלו על כולם. קולו נשמע והתקבל לא רק בדברים מוסכמים אלא גם בדברים שהיה בהם חידוש גדול. האמירות הברורות שלו על היחס המתון הנדרש אל אחינו שאינם שומרי תורה ומצוות. ההוראה שלא לסלק ילד שחלילה לא הולך בדרך התורה, והוראות מיוחדות לארגונים העוסקים בחינוך, אלו היו דברים שהיה בהם חידוש גדול ולא בהכרח היו מקובלים על כולם. אך בכוחו המיוחד של מי שהנמיך את עצמו עשרות בשנים ולא הביע את דעתו, קולו נשמע מקצה העולם ועד קצהו ונתקבל בכל ישראל.
ביארנו בעבר כי התלונה הנוראה של רבי יוחנן (גיטין נו.) 'ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו', מכוונת אל מי שמחמת ענוותנותו מתקשה לקבל החלטה חשובה ואמיצה כאשר זאת נצרכת לגדור כרם ישראל ולתקן את הנדרש. אצל מרן ראש הישיבה זכינו לראות את תיקונו של אותו חסרון שהיה בחורבן הבית. ראינו דמות פלאית של ענווה הנמנעת מלהתערב כשאין צורך, אך מנגד את המנהיג העוצמתי שבעת הצורך אומר את דעתו בצורה ברורה, ללא משוא פנים גם כנגד כולם. זכינו גם לראות כיצד קולו אכן נשמע ברמה וכולם צעדו לאורו.
עלינו להמשיך לצעוד בדרכו ולהשתדל קודם כל לנהוג בענווה ובשפלות כל אחד כפי השגתו, ולהימנע מלהביע דעה והתרסה כשהדבר לא נצרך ורק יעורר מחלוקת.
עלינו להמשיך בדרכו ובקולו של מרן ראש הישיבה במיוחד בימים אלו כשיש רוחות סוערות של שנאה ופירוד בין קהילות החרדים לקבוצות אחרות בארץ.
עלינו להמשיך בדרכו ובקולו של מרן ראש הישיבה ובכוחם ובדרכם של הגראי"ל שטיינמן וגדולי ישראל בדורות שעברו, לפעול כאשר מול עינינו כרם ישראל בסכנה, כמו המציאות בתוך המחנה שלנו שחלקים גדולים בתוך הציבור הדואגים לפרנסת משפחתם ומשלבים ומתאמצים לעשות תורתם קבע כהוראת השו"ע (או"ח קנ"ו), מתמודדים עם דחייה וריחוק ועל ידי כך אינם מרגישים חלק מקהילות החרדים ויורדים מדרגתם בתורה ויראת שמים. עלינו לפעול ליסודן ולקיומן של קהילות שיכללו את כל עובדי ה', וכפי שהיה בכל הדורות בעם ישראל ובכך לחזק את לימוד התורה ושמירת המצוות בכל הציבור. בטוחני שמרן ראש הישיבה זכר צדיק וקדוש לברכה, יפעל כעת מלמעלה שישמעו ויתקבלו הדברים הללו בכל ישראל.
יהי רצון שנזכה להתרוממות רוחנית ולהיות חלק מן התיקון לאותה תלונה שחז"ל משמיעים על תקופת חורבן בית המקדש, ולביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.