כבר כמה פעמים פנה אליי בחור משיעור ג' ישיבה קטנה, ושפך את אשר על ליבו על נושא שמעיק עליו ומוציא אותו משלוותו. מדובר בבחור חכם, שנון, ומעורה מאוד חברתית. אבל בפעם האחרונה שהוא בא אליי, הוא היה נראה נורא, שבור ודרוך. הוא טען שהוא חש נרדף מהר"מ שלו בישיבה כבר מתחילת זמן חורף, והוא מרגיש בכל סיטואציה איך הר"מ שלו לוקח אותו אישית, אבל הפעם הוא כבר לא יכול יותר.
>> למגזין המלא - כנסו <<
זה היה בסוף זמן חורף, שכבר הכיוון של כל אחד בישיבה גדולה היה די ברור, אבל הוא היה בספיקות גדולות באיזו ישיבה לבחור, ולא ידע את נפשו.
"בוקר אחד קמתי לא טוב, והייתי בלחץ ולא יכולתי לראות כלום", הוא מספר. "זה היה יום מבחן בשיעור, ואני את המבחן לא יכולתי לעשות, פשוט זה היה בלתי אפשרי, הראש שלי היה במקומות אחרים מלא במחשבות וספיקות. ניגשתי לר"מ ואמרתי לו שאני לא יכול ואני לא במצב נורמלי בכלל לעשות מבחן. הר"מ אמר לי מול כולם 'שום ישיבה לא תסתכל לכיוון שלך, אז תעשה עם עצמך משהו, לפחות את המבחן הזה. אני צריך לדבר עם המשגיח היום, אתה יודע, חבל!'.
"מתחילת הזמן הרגשתי שהוא לוקח אותי אישית, אבל הפעם בתקופה האחרונה הבנתי שזו הסלמה ברורה, וזה רק מחמיר. הוא לא פספס שום אפשרות שעמדה לרשותו בכדי להוריד אותי. לפגוע בי. ולשבור את רוחי. זה קרה כשהייתי מאחר לשיעור, הוא היה עושה מזה רעש, בעוד שאצל אחרים המאחרים זה עבר חלק, ובחיוך. את ההטבות מצד הישיבה לבחורים שהיו ניתנים על ידו, אני הייתי בעדיפות אחרונה. הוא עוקץ אותי בכל הזדמנות שיש לו, ומביא עליי דוגמאות בעקיפין.
"אני לא יכול להוריד את הראש ולתת את הלחי השניה שלי, עם כל הכבוד אני בחור בוגר, וגם לי יש כבוד. אני מרגיש בכל יום במשחק הורדת ידיים עם הר"מ שלי. אלו לא חיים תקינים, נמאס לי מזה כבר.
"רציתי רק לומר לרב, אני מבחינתי סיימתי עם עולם הישיבות הזה. די, ניסיתי, לא קרה כלום, לא הלך. אני רק חושב על ההמשך ואני מתייאש מעכשיו. אני רוצה שתסביר את זה לאבא שלי, הוא בונה בניינים על ישיבות, ואני כבר לא שם".
עכשיו תעצרו רגע... כי בדיוק כאן, בדיוק בחלק הזה, יש את הדילמה אם אתה שומע סיפור כזה מבחור ישיבה, יש איזה חשש או יצריות כזו, שלא להזדהות עם הבחור שמספר את הכאב מאיש הצוות שפוגע בו, כי זה הופך לניגוד עניינים מוחלט לא פחות מחברות פוליטית, בפרט אם הר"מ הזה הוא חבר שלי, או שהוא יקיר המערכת באותה הישיבה, שאז זה הופך להיות "חוסר משמעת קואליציונית". ואז הטעות היא שאנו מצדיקים את הר"מ שלו כי לא נעים לנו מאותו איש צוות, והבחור כבר מרגיש בודד, והנפש שלו מדממת ואנחנו שותפים לדימום הזה.
החלטתי לדבר עם הר"מ שלו. בשיחה, הר"מ לא חסך מלשונו וסיפר את חסרונותיו של הבחור, את הליצנות שהוא עושה בחדר האוכל, את האיחורים, ואת זה שהוא לא עושה מבחן כשלא מתאים לו, ושאצלו בתור ר"מ אין דבר כזה לא לעשות מבחן, זה לא קיים. והוא (הבחור)חושב שישיבת (...) יסתכלו עליו בכלל, ואין לו קבלות, הוא צריך להביא ק-ב-ל-ו-ת, כולנו צריכים להביא קבלות בחיים. מה נראה לו, שככה הוא יתנהג אליי ואני יעביר את זה?
הסברתי לר"מ שלו שאני לא יודע אם הוא ניסה לדבר עם הבחור ולשמוע, אבל הבחור הזה עובר תקופה לא קלה והוא מרגיש לא סגור על עצמו, ושהר"מ בעצמו מודע למצב המשפחתי שם בבית ושאני חושב שהוא חי בלחץ מהמבחנים לישיבות ושצריך קצת לקרב אותו והוא פשוט יהיה שלך... אבל זה לא הלך, הר"מ היה בשלו. הרגשתי מגשר בין שני בחורים ולא בין ר"מ לתלמיד.
יש לציין, שכבר מתחילת הזמן שהבחור פנה אליי בעניין הזה, הסברתי לו את מערכת היחסים שצריכה להיות בין ר"מ לתלמיד, שאולי הר"מ הזה מרגיש שאתה לא מספיק מכבד אותו, ויש קוד התנהגות שצריך להקפיד עליו עם הר"מ שלך. אבל מהשיחה הזו עם הר"מ שלו, השתכנעתי שזה עמוק יותר, זה באמת משהו אישי.
ואז עשיתי את הדבר הבא.
הסתכלתי על הבחור בחיוך, ואמרתי לו שיש לי סוד שאני רוצה לספר לו, אבל הוא חייב להבטיח לי שזה לא עובר לאף אחד. הוא היה דרוך, והקשיב לכל מילה:
"אתה יודע הרי שאני מכיר את הר"מ שלך, אני רוצה שתדע משהו שיכול לעזור לך. הר"מ הזה הוא סובל מדימוי עצמי מאוד נמוך. הוא עבר תקופה לא פשוטה בחיים שלו שגרמה לו להרגיש כך, ודווקא בגלל זה הוא מאוד מפחד על מעמדו, והביטחון העצמי שלו ממש ירוד. עכשיו אתה צריך לדעת שדברים כאלו יש להם השלכות על העתיד, ובדיוק עכשיו זה העתיד הזה מהשלכות העבר שלו. אתה חייב להבין את הר"מ שלך, אתה חייב לדעת שהוא במצוקה גדולה מאוד, והוא חייב לנצח אותך בהורדות הידיים הזו. תבין אותו, תנסה להיות שם בשבילו".
"למה אני הצעיר צריך להבין אותו, למה שהוא המבוגר שאמור לתת דוגמא עבורי לא יבין אותי?", הוא שאל בכעס.
גם כאן, הייתי חייב להיות די ברור והמשכתי: "כי אין לו מספיק ביטחון עצמי ותעצומות נפש להתנהג איתך כמו ר"מ, כמו מבוגר אחראי, תבין אותו ותיתן לו לעשות את זה, הוא זקוק לך עכשיו. פשוט תיישר אתו קו ותסיים את השנה בהצלחה, ותהפוך אתה להיות המבוגר האחראי בסיפור הזה, לא נעים לי לומר את זה, אבל קח אותו שיקומית".
שקט השתרר בחדר, שקט שהיה ניתן לחתוך. הוא הביט בי במבט מלא רחמים, ואמר לי משפט בפנים מלאי חמלה: "חבל שהרב לא אמר לי את זה עד עכשיו, ואווו... אם הייתי יודע מזה...".
מאותו מעמד, הבחור התחיל לשנות גישה לר"מ שלו, ממקום של הבנה ושל אמפתיה אליו, והחל לשתף פעולה. ידעתי שזה היה יכול להיות מסוכן, אבל היה לי די ברור שיש מקרים שצריך לקחת סיכונים וזה אחד מהם. ברור שלא משתמשים בזה בכל סיטואציה וזה תלוי בכל סיפור לגופו. אבל יותר מסוכן שמערכת החינוך שלנו תונהג בפוליטיזציה, כאשר ההחלטות בה מתבצעות משיקולים פוליטיים ולא משיקולים חינוכיים.
• • • • •
שאלתי את עצמי לא פעם, מי הוא האיש המשפיע כל כך, שהצליח להטמיע במערכות החינוך השונות את האווירה הזו, שכמה שאתה יותר קשה עם התלמידים שלך בחיידר, או בישיבה הקטנה, ובכל המערכות כולם, כך אתה יותר מחנך. ככל שאתה צועק וקשוח, או מצר צעדים, כך תשב בשורה הראשונה של המערכת החינוכית. ככל שתהיה 'אחראי' על אלו הסרים למרותך, ולא תחסוך מלשונך מילה או כינוי ופגיעה וציניות חסרת מעצורים אליהם ככל שתהיה, כך תוכל לשבת ברוגע ובשלווה ולהיות בטוח ש'הנה בזכותך' ניצל עוד בחור מנפילה מסתמנת?!
אבל דווקא מהסיפור הזה הבנתי, שיש איזו חולשה לאותה שיטה, וכמובן שיש בזה המון פרטים וכל מקרה נידון לגופו. אבל דבר אחד ברור: ככל שאתה פוגש אנשים 'חזקים' כאלו באמצע הדרך, יש בהם מן החולשה. כמו שאמר לי פעם אחי הרב אליהו רבי: "מדוע יד ימין שהיא היד החזקה של האדם, היא חסד. ויד שמאל שהיא היד החלשה יותר, היא גבורה? לומר לך, אדם חזק מתנהג בחסד, אדם חלש מתנהג בגבורה".
וזה מקבל ביטוי כהורים מול הילדים שלנו
כי חשוב לדבר עם הילד על יכולותיו וחולשותיו שלו, ושל האחר. הסבירו לו שלכל אחד יש חולשות ושזה בסדר ואף אחד לא מושלם, בצורה זו תוכלו לפתח אצלו יכולת קבלה עצמית, ויחד עם זאת להציל אותו מפגיעות חינוכיות של מי מאנשי הצוות "השבריריים וחסרי הביטחון העצמי" אליהם הוא נקלע. זוהי הרפורמה החינוכית שאנו חייבים להכיל אצלינו בנפש פנימה, ורק שזה יהיה בתוכנו נוכל לתת מהכוח הזה ולהפגין אותה לילדים שלנו. זה השינוי אנו צריכים להוביל במערכות החינוך, הממסדית, והאישית שלנו, כהורים.
