תקופת הלימודים בעולם הישיבות מתחלקת ל'זמן אלול', 'זמן קיץ' ו'זמן חורף'. נהוג להתייחס ל'זמן אלול' כ'זמן' הקצר ביותר, אולם הימים האלו שבין פורים לבין הזמנים של פסח מהווים פרק זמן קצר במיוחד שלפעמים גורמים לבחורים רבים לנסות ולייצר 'גשר' בין השחרור והעליצות של פורים - לבין בואה של תקופת האביב המבשרת על בוא 'בין הזמנים'.
בחורים רבים עוברים את התקופה הזו בקושי רב, מתקשים לחזור לשגרה לפרק זמן כה קצר, וחלקם חווה תסכולים רבים. האם לנו כהורים יש מקום לסייע להם להתמודד עם התקופה הזו?
אם נדע להחזיק את החבל מ-2 קצותיו, נוכל לסייע להם להתחשל מהתקופה הזו, אך לא להישבר במקרה של כישלון:
הנטייה הטבעית שלנו היא לנסות ולהוסיף לחץ על הצעירים, מתוך מחשבה מוטעית שאם התקופה משוחררת ונטולת רסן כנראה שאנחנו צריכים לייצר 'קונטרה' ולהוסיף לחץ שיחזיר את הצעירים למסלול, אולם שיטה זו עלולה לייצר תחושה עמוקה של תבוסה, שלרוב לא גוררת הצלחה גדולה יותר.
כך לדוגמה - ישנו משפט מסוכן האומר ש"תקופות כאלו הן המבחן האמתי של בן הישיבה. דווקא בתקופות כאלו אפשר לראות למי יש 'מנוע פנימי' ולמי אין". למרות שקשה להתעלם מהאמת שטמונה במשפט הזה, הוא טומן בחובו סכנה לא פשוטה: אם הבן שלכם מתקשה לתפקד בתקופות האלו, זה אומר שאין תוכו כברו? שהוא צבוע? אם אדם התאמץ מאד ולא הצליח להתגבר על קושי גדול מאד זה אומר שהוא חלילה לא מחובר למהות של לימוד התורה?!
לכן, אם אתם משוחחים עם הבן שלכם על התקופה הזו, או אם הוא לקח 'גשר' על דעת עצמו למשך שבועיים, העדיפו לתת לגיטימציה לקושי ולומר לו שאתם מבינים את הקושי שלו. לכולנו יש קשיים עם תקופות של "בין לבין" ולכולנו יש תקופות שבהן קשה לנו ללמוד.
לפניות לכותב: israel@kikar.co.il
הבהירו לו שאתם מעריכים אותו מאד על ההישגים המרשימים שלו במשך זמן חורף הארוך, ושאתם מבינים שקשה לפעמים בתקופות של "סוף זמן", ואתם בטוחים שבזמן קיץ הוא יחזור לישיבה בשמחה.
רק לאחר שתתנו לגיטימציה לקושי שלו, ותסייעו לו להתמודד עם התחושות הקשות שכנראה קיימות גם בתוכו, תוכלו לשאול אותו באיזה אופן הוא מעדיף להעביר את התקופה הזו. מתוך מקום מחוזק יותר, ומתוך מקום של בחירה - אתם עשויים להיות מופתעים כשתראו אותו נוטל יוזמה ומחליט על לימוד שמתאים לו מתוך תחושה של "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ".