קמנו מאוחר בפורים וגילינו את המגילה של 'סבא' | זלמן שטוב

ביולוגית סבא לא היה הסבא של רובנו, רק של גואש, שהכיר לנו אותו, אבל כולנו הרגשנו מחוברים אליו, כך שאם אחד מהחבר'ה היה מזכיר את השם הזה - 'סבא', כולנו ידענו למי הוא מתכוון. סבא היה יהודי בריטי עם חיוך תמידי על הפנים על אף בריטיותו. חיוך של אדם טוב ואוהב את העולם.

כיום ישנן קריאות מגילה בכל מקום ובכל זמן, למאחרים, למקדימים, לשיכורים ולאלו שיודעים להבחין בין ברוך לברוך אבל כל הארורים ברורים להם, אך בזמנו מגילה הייתה נקראת בזמנים מוגדרים יותר, וככה היינו מוצאים את עצמנו משוטטים בחיפוש אחרי מגילה.

זה לא היה קל, אנשים פוחדים על המגילה היקרה שלהם, וחבורת צעירים סמי-מאופרים מאתמול בלילה, לא נותנים לך תחושה שהאיגרת הזאת תחזור כמות שהייתה.

שוטטנו עד שגילינו. לסבא הייתה מגילה שהוא שמח לתת לנו, מגילה עם סיפור, ומאז בכל שנה היינו קוראים בה מלאים בהתרגשות, ישובים מסביב לשולחן שעמד שתי קומות מעל הבית של סבא, בבית הוריו של חבר נוסף - הרנלסים, שהיה תמיד פתוח לרווחה, מהדלת, מהמרפסת ומהגג, תלוי בשעות היממה..

--

הדבר הכי מדהים בבני אדם הוא הסיפורים שהם סוחבים איתם. אתה יכול להיות קרוב למישהו במשך שנים, ועד שהוא לא פותח את הפה - אין לך מושג קלוש.

בדרך כלל כשאדם נפטר פתאום ישנו שטף של סיפורים, מעשי גבורה ומעשים אנושיים כל כך שבא לך לצעוק, למה לא סיפרתם כשהוא עדיין היה ישנו. למה לא שאלנו יותר כשעוד יכולנו לשאול.

למרות מה שנראה, העולם מלא באנשים מופלאים, כאלו שיכולים להרחיב לנו את הלב, למלא אותו בגבורה, אבל אנחנו מתמהמהים ומשאירים את הכל למנה שאחרי האחרונה.

--

קצת לפני מלחמת העולם השניה סבא חגג בר מצווה, וכמתנה הוא קיבל מגילת אסתר, דבר שהיה נדיר בזמנו.

כשהחלו ההפצצות על אנגליה, קריאת המגילה הפכה לקשה יותר, אנשים כבר לא התכנסו בבתי כנסת כמו בזמני שלום, לרובם של האנשים לא היו מגילות כדי שיוכלו לקרוא בבתים, ומה יהיה על המצווה הנפלאה הזאת.

כמו בסיפורי הצדיקים העתיקים, סבא הצעיר מוצא את עצמו רץ ממקום למקום עם המגילה נמלט מפצצה כזאת ואחרת וקורא ליהודים. מגילת מלחמה.

כשהיינו מסתכלים על הקלף העתיק של סבא היינו מדמיינים איך האיש הזקן הזה רץ ברחובות מופצצים, מפה לשם, ילד בן 13 שכל כולו חדור מטרה.

וכשקראנו במגילה הזאת פתאום הכל הפך לאישי יותר, פנימי יותר, זוהי לא רק מגילה שמספרת לנו על מרדכי ואסתר, זוהי מגילה שמספרת לנו גם על סבא, גם על מליוני יהודים שכל אחד בדרכו שלו היה גיבור, מתרוצץ בין שוחות החיים כדי לגעת באור היהודי האינסופי.

יהי זכרך ברוך סבא, יהודה משר, אמנם היינו חמרמורים מהשתיה של אתמול בלילה, אבל אור גדול מאיר גם כשהבטן מכווצת.