באחת הישיבות הקטנות בירושלים לבחורים מתמודדים, יש נוהג נפלא. בכל סוף שנה מוציאה הישיבה את הבחורים של שיעור ג', לצימר עם אטרקציות מושקעות, פינוקים ואוכל כיד המלך. זה טיול שכל השנה ממתינים לו, והוא סיום מרגש לכולם. שנה אחת, מקבל הר"מ אהח"צ (הרב צדוק) טלפון מהר"מ של הבוקר (הרב דוד) שמופקד בכל שנה על הניהול והבירוקרטיה של הטיול עמוס החוויות.
• >> למגזין המלא - כנסו כאן <<
הנה השיחה לפניכם:
"שלום וברכה הרב צדוק, מה שלומך?"
"ברוך השם, מה חדש?"
"אז זהו, אני מתקשר אליך לגבי הטיול של הצימר בעוד חודש"
"כן, מה קורה עם זה באמת"
"אז ככה, בגלל שאתה ר"מ אחה"צ של השיעור וגם מצטרף לטיול, שכחתי לעדכן אותך, שסיכמתי עם ראש הישיבה והמשגיח כבר בתחילת השנה, שהשנה רק מי שהשקיע בלימוד ויישר קו עם המטלות בשיעור, רק הוא יוכל להצטרף ליציאה הזו"
"רגע, אתה מתכוון לומר שיש כאלו שלא יגיעו?"
"ברור, יש לי ארבעה בחורים שלא מגיעים, ועוד אחד אני מסתפק. אני חייב להראות להם מה זה"
רגע, לא הבנתי, מה הם עשו בעצם שהם לא מגיעים לטיול שממנו הם נפרדים מאיתנו לישיבה הגדולה?"
"אני יגיד לך מה הם עשו, הם זלזלו בשיעור, הם ישנו בשיעורים, לא סיכמו את החומר, לא ביצעו מטלות שהוטלו עליהם....."
"רגע, הרב דוד יקירי, אני מבין שאתה מבין, שמדובר בבחורים מתמודדים, שעוזבים אותנו ופונים לדרכם. גם בישיבה סטנדרטית זה חורבן גדול ככה להיפרד מהם, אז כל שכן בישיבה שלנו. איזה טעם אנו נשאיר להם, אני מתכוון לאותם אלו שלא יגיעו והם כל כך מצפים לסיים עם כולם יחד, מה טוב שיוצא לנו מזה, ומי מאיתנו מוכן לקחת את האחריות של ההשלכות מההחלטה הזאת?"
"מה זאת אומרת, הם לא עמדו בייעדם. אני אמרתי להם בתחילת שנה בכל פעם שהייתה לי הזדמנות: השנה תזכרו שלא כולם יגיעו לצימר בסוף השנה, רק אלו שהיו חלק ויישרו קו עם השיעור"
"רגע רגע, בוא נשאל ככה: הרי אצלי בשיעור יש בחורים שהתאמצו והשקיעו, למה שהם יפסידו?"
"כי במשמרת שלי הם זלזלו, אני לא ייתן להם ליהנות בזמן שביקשתי מהם והם לא עשו מה שצריך"
"אוקיי, אז אני ייתן לך את הרשימה של אלו שלא תפקדו במשמרת שלי, וגם הם לא יבואו"
"מי לדוגמא?"
"אבי גלבוע, אצלי הוא לא מתפקד"
"לא. אתה לא יכול לעשות לי את זה הרב צדוק, הבחור הזה עשה אצלי עבודה מאלפת"
"אבל במשמרת שלי הוא לא תפקד. אי אפשר ליצור כאן אפליה, שרק הבוקר הוא הסיפור כאן"
"כן, אבל אני לא יכול לשבור את המילה שלי, אני הבטחתי לו שהוא מגיע כי הוא השקיע. אני אמרתי את זה כבר בתחילת השנה ולמה אחרי שהוא השקיע הוא לא יגיע?"
"אני מבין שזה שובר לך את המילה, אבל עדיף שהיא תשבר ולא הלב של מי מהנשמות המתמודדות הללו. ולכן דווקא בגלל זה אני טוען שכולם באים כי זה טיול פרידה ולא מבצע, ומשם נפרדות דרכינו, וככה לא נפרדים מתלמידים".
"מה זאת אומרת? אבל זה באישור הראש ישיבה והמשגיח"
"טוב ר' דוד, בוא נסכם ככה: כל עוד אני חלק מהמערכת, אני אלחם בכל כוחי שכולם יגיעו ללא יוצא מן הכלל. אנו מסיימים שנה וזה לא הזמן לחיסול חשבונות".
"אוקיי, אז תיקח את הטיול אתה ותארגן אותו, אני לא יארגן טיול ויגיעו בחורים נגד דעתי"
"לא לא לא, אני פשוט יקל מעליך: א. מבחינתי שלא יהיה טיול במצב הזה, זה לא שווה כלום. ב. אם לבסוף דעתך תתקבל, אז אם אחד מהבחורים לא מגיע ונשאר בבית. אני לטיול הזה לא מגיע, שיהיה לך ברור"
"נו באמת, אתה לא יכול לעשות את זה, אתה חלק מהמערכת"
"נכון, אבל אסור לי להסכים עם דברים שהם נגד האידיאולוגיה שלי בגלל מערכת, חייב לגלות בגרות ואחריות"
"ומה יגידו הבחורים שאתה לא מגיע, מה נגיד להם?"
"אני נותן לך אפשרות לומר מה שבא לך. תוכל להגיד להם שלא הרגשתי טוב, וזה לא שקר. אחרי הכל אני לא ירגיש טוב להיות שם שמישהו מהם לא נמצא"
"טוב הרב צדוק, נדבר עוד".
• • •
בשעות הערב הרב דוד צלצל שוב לרב צדוק.
"כן הרב מה נשמע"
"ברוך השם. תראה, חשבתי על רעיון, אולי נשב ביחד סביב שולחן עגול כמו אנשים בוגרים, עם ראש הישיבה, צוות המשגיחים של בוקר ואחה"צ, ונגיע להחלטה. סתם שתדע לך, הם מסכימים איתי בעניין, הם חושבים כמוני שלא כולם צריכים להגיע. אז אולי עם נשב יחד, תגיד אתה את דעתך, אולי תשכנע אותם"
בפגישה ישבו אנשי הצוות. ראשון הדוברים היה הרב דוד שדעתו כבר ברורה. לאחר מכן הרב צדוק אמר את הדברים הבאים:
"אנחנו כמחנכים צריכים לזכור, שבחינוך לא מנצחים, בחינוך מרוויחים.
"ההבדל בין ניצוח לרווח, שבניצוח אתה מביס את הצד שכנגד, וכל התוצאה לבסוף מסתכמת על בסיס תבוסת האחר. לעומת זאת ברווח, אתה מקבל, זוכה, מפיק רווח לא על חשבון האחר, והכל מסתכם לבסוף, מה יש לך ביד. מי מאיתנו כאן מוכן לקחת אחריות על השלכות ככל שיהיו של מי מהבחורים הללו. אם נראה אותם יום אחד מעבר לפינה רחוקים מתורה ומצוות, מי הוא המבוגר האחראי כאן שמוכן לקחת על עצמו את זה? הוא מוזמן לקום. אסור לנו לקחת כאן אף אחד אישי, זה אסון, זה פשע, זה חורבן שקשה יהיה להיבנות ממנו אם בכלל.
בואו נגלה אחריות, בגרות, בואו נשאיר את הכל בצד, ונחשבן חשבונות של מבוגרים".
המילים הללו שינו את דעת הרוב, ונפסק שכולם צריכים להגיע לטיול ויהי מה.
לא בגלל שהרב צדוק חכם מכולם היה, אלא הוא פשוט החליט להרוויח ולא לנצח.
שמעתי פעם ממומחה בתורת הנפש הרב משה קסטרו מישיבת פוניבז', שבמחנך יש שני חלקים, יש את חלק המחנך, ויש את האבא. יכול להיות שהמחנך ינצח כמחנך, אבל את החלק החשוב שיש בו שזה החלק האבהי, הוא יפסיד בו. ואם הוא מפסיד בחלק הזה, הוא מפסיד את הכל. כי אם יש משהו שייזכר לטובה אצל הבחור הזה, ויוכל לתת לו עוגן וכוחות נפש ברגעי משבר בהמשך חייו, זה החלק הזה של האבא שחייב להיות בכל מחנך.
• • • •
אם כמחנך החלטת לנצח בכל בוקר מחדש את יריבך = התלמידים / הילדים שלך. אז תעשה לנו טובה, לנו ולדור הבא שלא ייהרס בגללך, שים את המפתחות על השולחן. לך תשחק שחמט, ותנצח את מי שבא לך, רק לא את הנשמות הטהורות הללו, שמתמודדים בכל שעה עגולה עם ניסיונות נפשיים ורגשיים, וכמה חבל שהם לא מרגישים בנוח לשתף אותך בהם בגלל התנהגותך השתלטנית משכרון הכוח שטיפחת בעצמך. ואם בשיכרון עסקינן, אז "תן את המפתחות למי שלא שתה", ותחסוך את התאונות דרכים הבאות במערכות החינוך השונות.