הם עמדו בשולי הכביש המהיר וניסו לעצור טרמפים. הסתפקתי אם להתעלם מהם - כדי לא לחזק את ידם של עוברי עבירה העוצרים טרמפים בצורה מסוכנת, או דווקא לעצור להם - כדי שלא ימשיכו להסתכן.
לבסוף החלטתי לעצור.
>> למגזין המלא <<
"אתם יודעים שמסוכן מאד לעמוד פה?", נזפתי בהם, הם כמובן התנצלו וטענו שהם לא יודעים והם הגיעו לכביש הזה בטעות - למרות שלא היה בי כל ספק ששני הישיבישער'ס הצעירים הללו ימשיכו ויעצרו טרמפים, תוך שהם סומכים על נשמות טובות כמוני שישובו ויעצרו להם - גם אם הדבר יהיה כרוך בנזיפה נוספת.
"אתם בשידוכים?", פתחתי בנושא האהוב עלי, עליו אני נוהג לשוחח עם כל הישיבישער'ס שעולים על רכבי.
הם ענו שכן, ואני שאלתי אותם האם הם מרגישים שהם קיבלו הדרכה מספקת בכדי לגשת לשידוכים, האם יש הרצאות שהם שומעים? והאם יש רבנים בישיבה שמוסרים וועדים על שידוכים?
הם ענו תשובה מגומגמת, ולבסוף אחד מהם אמר שהוא נוהג לשמוע הרצאות בנגן.
"לקבל החלטה כזו משמעותית לכל החיים זה לא פשוט", אמרתי להם. "האם ברורה לכם הדרך שבה עליכם לקבל את ההחלטה הזו?".
הם הרגישו מעט מותקפים, למרות שכלל לא התכוונתי להטיל בהם כל דופי. הם דווקא בסדר, בחורים מתוקים וטובים, עושים מה שאומרים להם ומשתדלים ללכת בתלם.
לבסוף, אחד מהם החל למנות בעיניי כללים שהוא שמע: "קודם כל לא צריך להתלהב בפגישות יותר מדי. אם יש שפה משותפת וכל עוד ואין דחיה - אין כל מניעה להתחתן".
איתרע מזלו, והוא בחר את המשפט השנוא עלי ביותר, המסוכן וההרסני ביותר.
"בוא נתחיל מהמילים הראשונות שאמרת - 'לא צריך' - מי לא צריך? אתה חושב שמדובר כאן באמת ושקר? האם המשפט הזה נכון למתמיד של 'תפרח' באותה המידה שהוא נכון לבחור מישיבה מודרנית יותר שמחובר לעולמות נוספים?".
"ונקודה נוספת: האם המשפט הזה שנאמר כבר לפני 30 שנה, נכון באותה המידה גם להיום? האם הזוגיות של הדור הצעיר והציפיות שלהם מחיי הנישואים זהות לציפיות של ההורים שלהם מחיי הנישואים? האם יש בכלל כללים של נכון ולא נכון שהם נכונים במידה שווה לכולם?", שאלתי אותו, ולמרות שהוא הסכים איתי הוא העלה טענה מעניינת מאד.
"אני לומד מהניסיון של אחותי", הוא אמר לי. "אחותי החליטה לחפש את הבחור שמתאים לה בדיוק והיא ידעה לומר בדיוק מה היא מחפשת", הוא שיתף אותי בכנות. "היא נשארה רווקה עד קרוב לגיל 30, ולבסוף התפשרה על בחור שהיא יכלה לקבל טוב ממנו בגיל 20. אני לא רוצה להגיע לשם, ואני מעדיף להתפשר כבר מעכשיו", הוא טען בהיגיון רב.
"בוא נדמיין משהו ביחד", הצעתי לו, "בוא נדמיין שאחותך הייתה מתחתנת עם בעלה בגיל 18. אתה חושב שהיא הייתה מרוצה מהבחירה שלה, או שיכול להיות שהיא הייתה מתחרטת ומשוכנעת שהיא הייתה יכולה לקבל הרבה יותר ממנו? אולי היה שווה לה לחכות לגילה המתקדם, רק כדי להיות שלימה עם ההחלטה שלה?", שאלתי אותו.
"זה באמת טריקי", הוא הודה. "מצד אחד אם אני מתחתן בגיל 22 עם בחורה שהיא לא אשת חלומותיי אבל גם לא נוראית, אני מרוויח זמן, אבל אולי בהמשך כשחיי הנישואין שלנו לא יהיו מושלמים ארגיש שסתם התפשרתי. ואם אמתין לאישה המושלמת יכול להיות שאגיע לגיל שלושים ולבסוף אתפשר על משהו הרבה פחות טוב. איך מתמודדים עם השאלה הזו?".
"הדבר הראשון שעושים הוא שמבינים שאין כללים", פרסתי בפניו את משנתי. "כשאתה מחפש כללים אתה לא מקשיב לעצמך, וכשמדובר בבחירת בת זוג - ללב שלך יש משקל משמעותי", אמרתי לו.
"לא עדיף להשליט את השכל על הרגש?", הוא שאל אותי בהיגיון.
"נישואין זה רגש או שכל?", השבתי בשאלה, "מה תעדיף, לחיות במערכת שבה הלב שלך מאושר והשכל לא מבין את ההיגיון בזה, או לחיות כשהלב שלך מסרב להשלים עם הבחירה שלך בעוד שהשכל נחרץ בדעתו שהשידוך שלך מעולה?", שאלתי אותו, והוא הבין מיד.
"מצד שני יש הרבה זוגות שהתחתנו מתוך אהבה ואחרי החתונה האהבה נעלמה", הוא העלה טענה נכונה וכואבת.
"זה נכון, ויש לכך סיבות רבות, אבל זה לא אומר שאלו שדווקא התחתנו ללא אהבה, היא דפקה על דלתם ביום שאחרי החתונה... כל מערכת נישואין נמצאת בקבוצת סיכון.
"אני לא אומר להתחתן מבלי לערב את השכל ומבלי לראות את המגרעות - אבל אני יכול להפגיש אותך עם כמות מופלגת של אנשים שהתגרשו כי הבטיחו להם שהאהבה תגיע אחרי החתונה, והיא לא הגיעה.
"אני יכול להפגיש אותך עם כאלו שהתחתנו כי אמרו להם ש'העיקר שלא תהיה דחיה' - וזה לא הספיק להם. אתה חייב להקשיב לעצמך ולדעת אם אתה רוצה את הזוגיות הזו או לא...".
"אתה אומר לי להקשיב לעצמי", הוא לא היה מרוצה מהרעיון. "אני לא סומך על עצמי. יכול להיות שארצה בחורה חכמה ובסוף החכמה תהיה לרעתי, יכול להיות שארצה בחורה שנראית טוב ודווקא לכן היא תזלזל בי, ויכול להיות שארצה בחורה רגישה ויתברר שהיא רגישה מדי. לכל יתרון יש חיסרון, אז למה שאחפש את מה שהיום נראה לי חשוב?", הוא שאל אותי.
יכולתי להיכנס אתו לשיחה על "מנגנוני ההיקשרות של הנפש שלנו", ולהסביר לו מה גורם לנו להרגיש קשורים או לא קשורים לאנשים אחרים, יכולתי להסביר לו מדוע כל יתרון מתגלה כחיסרון, ומדוע אנחנו לפעמים מחפשים דווקא מישהי עם חסרונות מסוימים שמתאימים לפצעי העבר שלנו, אבל השעה הייתה מאוחרת - והחלטתי לדבר ב'לומדע'ס:
"אתה אומר שלכל יתרון יש חיסרון, אז האם בגלל זה לחפש את החיסרון? נניח שאתה רוצה בחורה חכמה אבל מפחד שהחכמה שלה תהיה בעוכרך. נניח שהחלטת לוותר על זה, האם הטיפשות לא תהיה בעוכרך? האם היא לא תשעמם אותך? האם היא תשדר איתך על אותו הגל?", שאלתי אותו.
הוא היה מבולבל, וזה לא היה יפה מצידי. החלטתי קצת לעזור לו.
הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו: "כשתפגוש את הבחורה שתתאים לך באמת, יכול להיות שהיא תהיה שונה לגמרי מכל מה שחשבת. יכול להיות שהיא לא תעמוד בסטנדרטים שאליהם אתה שואף, יכול להיות שהיא תהיה שונה בהמון דברים אחרים, אבל היא תדבר בשפה שלך, תתעניין בך, תבין אותך, ואתה לא באמת תצטרך לגשת לרבנים ולשאול אותם 'מה לעשות אם היא לא מספיק מלהיבה אותי אבל גם לא דוחה אותי'. כמובן שחשוב להיוועץ באנשים שמבינים, אבל אל תשתיק את הקול הפנימי שלך. גם לך יש אמירה בסיפור הזה.
"ועדיין, אחרי הכל, גם אם תפעל בצורה נכונה אתה לעולם לא יכול לדעת איך זה יתקדם. לאף אחד אין ביטוח, אף אחד לא יודע איזה משקעים לו או לבן זוגו יש מהעבר, ומה יצוץ אחרי החתונה. אין ספק שאתה לוקח פה הימור, אבל אם תתייחס לזה כאל הימור - ההימור שאתה לוקח יהיה הרבה יותר מסוכן!".
•
(לפניות לכותב: israel@kikar.co.il)