"אני חד עין, וקולט אנשים בשניות", מספר לנו הרשם, אחד הבכירים היום בעולם הישיבות. "חברי הטובים טוענים שאני נוטה להצמיד תוויות לכל אדם שאני רואה, כשכל התנהגות חריגה מקפיצה אותי מיד מהמקום. אני לא יודע אם זאת הסיבה שבעטיה בחרו בי לסנן את התלמידים באחת הישיבות הכי נחשבות בארץ, אולם אין ספק שאני אחד מהטובים בתחום. עם כל הענווה".
והוא ממשיך: "כשהדלת נפתחת ומתחילים להיכנס בחורים לבחינה אני תמיד סקרן. איזו 'סחורה' תגיע השנה? האם ייכנסו בחורים איכותיים? יש פה גם עניין של מזל. יש שנתונים טובים יותר ויש פחות, יש שנים שבהן אח של אחד הבחורים מצליח לעשות רעש בישיבה-קטנה שלו ולעורר סחף של בחורים טובים שמגיעים לישיבה שלנו.
לדבריו, "שאלת השאלות שתמיד שואלים אותי היא 'כיצד אתה יכול לקלוט בחורים בכמה דקות ולקבוע אם הם יצליחו בישיבה שלך או לא? אתה רואה מאות בחורים ביום, וכיצד אתה יודע את מי להכניס ואת מי לא?'.
"אז כמובן שמדובר בהמון סייעתא דשמיא, ושלמרות שמי המפואר רשומים על שמי גם לא מעט כישלונות שאף אחד לא מזכיר אותם כשאתה בשיא ההצלחה שלך... ועדיין יש לי שיטה שכמעט אף פעם לא מאכזבת אותי, כשעל פי השיטה אני מקטלג את הבחורים על פי ארבעה קריטריונים: אני מקטלג את הבחורים על פי ארבעת הבנים של ההגדה, ועל פי אפיון זה אני קולט במהירות את המעלות והחסרונות שיש לארבעת הטיפוסים: יש את הבחור החכם, יש את הרשע, יש את התם ויש את הבחור שאינו יודע לשאול.
"את השיטה הזו אני מציג לא רק לרשמים ולבוחנים של עולם הישיבות, אלא גם להורים של בחורים שרוצים לדעת מיהו באמת הבן שלהם, והאם הם יכולים להיות רגועים ובטוחים בכך שהוא מצא את מקומו".
לכבוד חג הפסח, הוא ממשיך ומפרט את ארבעת הבנים, כראות עיניו:
החכם
את הבחור החכם קל לזהות. הוא 'מפציץ' במבחן ויודע לומר את המילה הנכונה בזמן הנכון. הוא שולט בחומר, וכשאתה מנסה להעמיד אותו במקום הוא לא נשאר חייב. הוא משאיר אותך עם פה פעור כשהוא מצטט ראשונים ואחרונים בעל פה, ויודע לקשר ביניהם משל היה מדובר בראש ישיבה ישיש המתנהל כשועל קרבות ותיק בשדה הקרב התלמודי.
כשאתה שואל אותו שאלה שהוא לא יודע, אתה קולט שהוא מצליח 'לערבב' אותך ולענות תשובה מפולפלת שאינה עונה בצורה ישירה על השאלה, ואתה נשבה בקסמו ברמה כזו שאתה מוותר לו על השאלה שהוא לא ענה עליה.
וכאן, תרשו לי לגלות לכם - זה הזמן לשים ברקס ולהתחיל לשאול שאלות. אתה שואל את עצמך האם הבחור המבריק הזה מסוגל לשבת וללמוד יותר מ-5 דקות? האם הוא מסוגל לשבת 3 סדרים וללמוד, או שהוא כנראה יהיה הבחור שיגיע בשעה 5:30 לסדר ב', ישאל איזו שאלה שתסעיר את בית המדרש וייעלם כלעומת שבא?
כמובן שאתה מנסה לשעמם אותו, לגרום לו לחשוב שאתה טיפש, אתה מנסה לבקש ממנו להסביר משהו ממש פשוט במילים פשוטות ואתה מנסה לבדוק אם הוא מסוגל לשבת על המקום, הבעיה היא שלפעמים הוא מספיק חכם כדי לא להראות את הקשיים האלו במבחן.
ככלל, אחד מכללי האצבע שלי הוא לתת לבחורים לדבר. אני שותק, מחייך, מאשר ובעיקר נותן להם לדבר. הם מתחילים לספר על עצמם ומהר מאד הם מגיעים למקומות שעוזרים לך להבין במי מדובר. כשמדובר בבחור חכם אתה יכול לראות מהר מאד עד כמה הוא עסוק בלהרשים, מהו העולם הפנימי שלו ועד כמה הוא מחובר באמת לדברים שעליהם הוא מדבר.
אתה יכול גם לנסות לשאול בחור על הכישלונות שלו, על הקשיים שלו ועל ההתמודדות שלו. בישיבה שלנו חשוב מאד לצוות הישיבה להכיר בקשיים ולדבר עליהם ולא להתעלם מנוכחותם. בחור שמסוגל להראות רק את החלקים המוצלחים שלו ומתכחש באופן גורף לעובדה שיש לו כישלונות, פחדים, והיעדר יכולות הוא פחות מתאים לסגנון הישיבה שלנו.
אבל איכשהו, למרות כל החששות אני בדרך כלל לא עומד בפיתוי - והבחור החכם מתקבל לישיבה.
הרשע
אולי זה לא יפה לחשוב ככה אבל יש בחורים שיש להם פרצוף "רשע". אתה רואה אותם ואתה מיד אומר לעצמך שהוא נראה בחור לא טוב, ואפילו כשאתה מדבר אתו בלימוד ורואה שהוא שט בחומר - אתה מקבל מין תחושה שהוא 'מתחזה' והוא לא באמת בחור טוב.
ככלל, הפער בין הצורה שבה אנשים תופסים את עצמם למי שהם באמת יכול להתגלות כדרמטי. יש בחורים שבטוחים שהם רשעים גמורים וכשאתה מדבר איתם אתה מגלה שהם ממש כועסים על עצמם על זה שהם פספסו את זמן קריאת שמע ביום שאחרי פורים, בשעה שאתה יכול לגלות בחורים שעוברים עבירות בשאט נפש והם חיים בתחושה של 'צדיקים'.
הפער הזה לפעמים מתגלה בקבלה לישיבה: יש בחורים שמתלבשים בסגנון מעט מודרני וכשאתה מדבר איתם אתה מגלה שטמון בהם בחור צדיק ושמור, ויש בחורים שסוגרים גם את הכפתור העליון ואתה מזדעזע כשאתה מבין איפה הם נמצאים באמת.
כשמגיע לבחינה בחור שמקוטלג בעיניי כ'רשע', אני מדליק לעצמי נורת אזהרה לפני שאני מסמן עליו איקס, ואני מתחיל לשאול את עצמי שאלות: האם הוא באמת רשע? האם העיניים הסקרניות שלו, המבט המרדני והתעוזה שניכרת מפניו באמת מלמדים על הבחור שהוא הבן ה"רשע"?
והאם בכלל יש בן רשע? האם בחור שהקב"ה טבע בו סקרנות, עקשנות, אומץ, ותעוזה יגדל בהכרח להיות הבן הרשע?
כשאני שואל את השאלות האלו את עצמי, אני כבר מתייחס אליו בצורה שונה, ואני יכול לשים לב שהדריכות אתה הוא נכנס לחדר יורדת, ושהתדמית של ה'שעיר לעזאזל' אותה הוא עוטה על עצמו שנים ארוכות, נושרת ממנו בבת אחת. פתאום הוא נהיה כנה, עונה תשובות אמיצות, ומראה נכונות רבה להשקיע ולגדול בתורה.
אם הוא אכן כזה, אני חש סיפוק רב כשאני מקבל אותו.
הבחור ה"תם"
את הבחור ה'תם' כל ישיבה אוהבת לקבל. כשאתה רואה אותו אתה משוכנע שמרוב תמימותו הוא לעולם לא יחשוב על הרעיון המבריק של לאחר ל'סדר א'. אתה משוכנע שמדובר בקלף בטוח של בחור שבטח ישמור על הגחלת בבית המדרש וילמד 6 שנים ברציפות, אבל זה לא באמת ככה.
הבחור התם לא תמיד מתגלה כבחור שהיצר הרע דילג עליו. בחלק גדול מהמקרים מדובר בבחור שבתוכו קיימת תסיסה פנימית שמחפשת את הברז הראשון שייפתח. וברז שמופעל עליו לחץ תמיד נפתח בסופו של דבר. בהתחלה הוא "עייף", מגיע מאוחר לסדרים, קורא הרבה עיתונים, יושב עד שעות מאוחרות בחדר האוכל ומדבר על מעללי ביבי מאתמול, אולם בהמשך הוא הולך ומרשה לעצמו יותר ויותר.
מה גם שלפעמים בחור 'תם' עלול לפגוש את הבחור ה'באמת רשע' - ואנחנו מגלים שהוא כבר לא כזה תם כמו שחלמנו שהוא יהיה, אלא סתם בחור חסר חוט שידרה.
בחור אמר לי פעם בגילוי לב ש"אתה סתם קורא לי הבחור התם. מתחת לפני השטח אני בכלל הבחור הרשע". אמרתי לו ש"אין אדם משים עצמו רשע", ושאני בטוח שהוא בחור איכותי מאד, אבל הסכמתי עם תוכן דבריו. עד שאתה לא יושב עם הבחור לשיחת נפש כנה וגלויה שבה הוא מרשה לעצמו לדבר לעצמו לדבר על החלקים הנסתרים שבנפשו אתה לעולם לא יכול להיות בטוח שאכן מדובר בבחור "תם".
בפועל אין לי כללים קבועים אם לקבל את התם או לא - לרוב אני משאיר את ההחלטה לסוף, כשאני יודע כמה צדיקים ורשעים כבר יש לי בשיעור ההולך ונבנה.
שאינו יודע לשאול
אני יודע שבהגדות של פסח מציגים את הבן 'שאינו יודע לשאול' כתינוק עם מוצץ, אבל בשטח זה נראה אחרת לגמרי. אתה רואה בחור איכותי מאד, לפעמים הוא מהבחורים המרשימים בישיבה ועם ארשת פנים בוגרת ורצינית, אבל הוא מקבל את כל מה שאומרים לו כמובן מאליו.
הוא חסר כל חוש ביקורת, הוא נח מאד, והוא תמיד מסכים עם כל מה שאתה אומר. הרבנים בדרך כלל אוהבים אותו, בבית המדרש הוא מקפיד להגיע בזמן, הבעיה היא שהוא לא מכה שורשים, והוא תמיד מרגיש לי כערער בערבה.
כשאני בוחן אותו אני שואל שאלה והוא מסכים אתה, אני עונה תשובה והוא מסכים גם אתה וכל מה שאני אומר מתקבל אצלו בהנהון נמרץ. הבעיה היא שאם הוא מסכים עם כל מה שאני אומר, הוא עלול גם להסכים עם הבחורים הפחות חיוביים בשיעור ולא לערער אחריהם.
עכשיו, שלא יהיו טעויות - יש בחורים שפשוט לא נמצאים מספיק בסוגיה בשביל להקשות או לתרץ בביטחון, ולכן אני מחפש את המקום המוכר של אותם בחורים, ומשוחח איתם על נושא שאני בטוח שהם מכירים - ובודק אם שם כן יש להם עמוד שדרה מספיק בכדי לשאול או לתרץ בביטחון.
•
אה, וכלל אחרון, לסיום - אני תמיד בודק שאין לנו יותר מדיי בחורים מאותו הסגנון. אם משפחה ממוצעת מורכבת מארבעת הבנים גם ישיבה צריכה להיות מורכבת מכולם: אתה רוצה את הבחור החכם שיודע לשאול ב'שיעור כללי' את השאלה הנכונה, את הבחור ה'רשע' שיודע לפעמים לבוא עם ביקורת בונה ועם חשיבה מחוץ לקופסה, את הבחור התם שתמיד נמצא בבית המדרש. וכן - גם ראשי ישיבות ור"מים אוהבים את הבחור שאינו יודע לשאול שיושב מולם בשיעור ומהנהן במרץ גם כשהם יודעים שהוא לא בהכרח הבין את השיעור...