"אומר הפסוק שתחילת הדברים צריך להיות עם אור. וכן מביא התוי"ט בתחילת פסחים, שהמשנה אומרת אור לארבעה עשר למרות שזה ליל ארבעה עשר, אבל הוא מביא מהרמב"ם שפתח דבריך יאיר, אז א"א להתחיל עם חשיכה - "ליל ארבעה עשר". לכן אומרים אור לארבעה עשר.
"פתח דבריך יאיר.
"השבח וההודאה לו יתברך שאנחנו זוכים להתכנס כאן יחד. בדור האחרון שעומדים עלינו לכלותינו גם מבחינה גשמית, גם מבחינה רוחנית, עומדים עלינו לכלותינו. ואלמלא הקב"ה מצילנו מידם ח"ו, אבל הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
"אליהו הנביא כשהוא רצה ללעוג לעובדי הבעל, שצעקו וקראו שהבעל יענה להם, שתרד אש, וכמובן שלא היתה שום תגובה, אז אליהו הנביא לעג להם ואמר להם תצעקו יותר חזק, אולי הוא יושן, אז הוא יתעורר. זאת אומרת, הלעג הכי גדול זה להגיד שמשהו עליון אלוקי, ישן.
"גם מבואר שבקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני אדם הראשון, לפני החטא הוא היה... אין לנו השגה, וטעו מלאכי השרת בו, חשבו שאולי הוא... אז ביקשו לומר שירה. מה עשה הקב"ה? הפיל עליו תרדמה. זה לא שינה, תרדימה. ברגע שראו שהוא נרדם, אז ידעו שהוא לא כח אלוקי.
"אם כן צריך להבין מה זה הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. הוא לא ינום, לא יישן.
"אז מבארים, הכוונה היא שההנהגה של שומר ישראל לא נפסקת אפילו לשניה, ואין תנומה קלה. ה"שומר ישראל" לא נפסק. לא שהקב"ה לא יושן. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ההנהגה של שומר ישראל לא פוסקת אפילו לשניה קלה.
"אנחנו כעת פה בלילה הגדול הזה של "אור". אנחנו עדים, ובאמת זה מנפלאותיו יתברך, שאחרי כל ה... בכלל ישראל.
"אנחנו הולכים כעת לדבר על המשנה ברורה, אז אני רק אספר משהו.
"סיפר לי הדוד הרב וייס זצ"ל שהוא למד עוד בראדין אצל החפץ חיים. היה שם בחירות לסיים, לפרלמנט של פולין, אז הח"ח אמר שגם היהודים הדתיים שומרי תורה ומצוות שיעשו גם מפלגה. אמרו לו סביביו, רב'ה, הרי אתה אדם פרקטי, אין מספיק אנשים אפילו לציר אחד, אז בשביל מה לעשות את כל העבודה המיגעת, הרי כולנו יודעים מה זה נקרא בחירות, רח"ל, יודעים מה זה, אז בשביל מה? אמר הח"ח, אני מתכוון ציר? אני מתכוון שיראו שיש עוד עשרות אלפי יהודים מאמינים בה' ובתורתו! שיהיה קידוש ה', שיראו כביכול הקב"ה לא פשט את הרגל.
"הלילה הזה הרי זה צעקה, שאגה, אה! נפלאותיו יתברך. בדור האחרון הזה החשוך. אז התאספנו פה להודות, להתפלל, לחזק, להתחזק. במה? בשמירת ההלכה. לדעת משנה ברורה על כל חלקיו.
"אנחנו רגילים לזה ב"ה, אז מקבלים את זה כדבר פשוט. אבל זה הרי נורא נוראות. אחרי הגלות הארוכה הזאת, שעשו כל טצדקי, לא רק את כלל ישראל, אלא את התורה הקדושה, ואעפ"כ "המדריכנו על במות אויבנו".
"אני נזכר כעת, הרב מפוניבז' זצוק"ל היה באירופה, הוא נסע לאסוף כסף, אז הוא היה צריך להזדמן או לאיטליה ממש או למדינה שכנה, אני לא זוכר, עכ"פ הוא אמר שהוא רוצה להיות ברומא אצל שער טיטוס. שאלו אותו מה יש לו שמה, אי אפשר לעשות כסף לישיבה בשער טיטוס? מה יש לך לעשות שם? הוא אמר, אני רוצה להיות. הביאו אותו לשם, אז הוא אמר "טיטוס טיטוס, אתה רצית לעקור את כלל ישראל, את התורה, בוא לבני ברק ותראה מאות בחורים יושבים ולומדים את התורה הקדושה, וממך אין זכר".
"אה!
"המדריכנו על במות אויבנו.
"אז כעת שעומדים פה כעת, ברגע הסיום של מה? "כאשר צוה ה' את משה", "כאשר צוה ה' את משה". ככה הרי מובא בפקודי. על כל צעד ושעל, על כל דבר, עוד פעם "כאשר צוה ה' את משה", "כאשר צוה ה' את משה". כולנו מבינים בפעם אחת. אעפ"כ התורה... וזה לא רק זה. זה שבח, זה הודאה, זה מראה שכלל ישראל לא זז, אלא הכל כאשר צוה.
"משנה ברורה, ביאור הלכה, שער הציון. זה הרי המופת הגדול של "כאשר צוה ה' את משה". בדור האחרון הזה, אנחנו לא זזים מ"כאשר צוה ה' את משה".
"במילים אחרות, זה הכונה "מה האבא רוצה". וואס וויל דער טאטע. רצוננו לעשות רצון אבינו שבשמים. עד כדי כך, בדקדוק ודקדוקי דקדוק. כך, וכך וכך. כדרכה של תורה. לא בכדי אוהב ה' את שערי ציון המצוינים בהלכה יותר מהכל, בתי כנסיות ובתי מדרשות אפילו. בתי מדרשות, גיוואלד. אבל מה? המצוינים בהלכה. הדקדוק בהלכה.
"כי הדקדוק בהלכה זה מראה להדיא את הרצון לעשות רצונו יתברך. נחת רוח - מה זה? - אמרתי ונעשה רצוני. זה הנחת רוח הכי גדול, אמרתי ונעשה רצוני.
"שולחן ערוך, זה אמרתי ונעשה רצוני. גיוואלד.
"כמה נחת רוח זה.
"אני נזכר, בראדין פעם כשלמדו בישיבה היה בזמן החורף והיו ברקים ורעמים וגשם עז ניתך ארצה. הבחורים ישבו ולמדו וכשהיה ברק או רעם שהיו צריכים לומר ברכה אמרו ברכה. הח"ח אז התהלך בין השורות ושמעו אותו כשהוא מדבר והוא אומר ביידיש, "אה, הקב"ה מראה מה שהוא יכול". הוא נהנה לראות כבוד שמים. מהברקים והרעמים. "הוא מראה מה הוא יכול". מה היתה השמחה הגדולה שלו? אה, רואים את זה. הוא מראה מה שהוא יכול לעשות!
"בדור האחרון הזה, אחרי הכל, ממה כלל ישראל?... "כאשר צוה ה' את משה". לא זזים כחוט השערה. כולנו יודעים כמה דיו נשפך וכמה קולמוסים נשברו על כל דקדוק של הלכה, כולם יודעים זאת. הרי הכל סייעתא דשמיא, מאיתו יתברך, כמו שהח"ח אמר, "הוא מראה מה שהוא יכול לעשות".
"הרי ודאי שחיבה יתירה נודעת לערב הזה, לערב הגדול הזה, ללילה הגדול הזה, שמסיימים את המשנה ברורה, וכמובן מיד יוצאים לקראת העתיד.
"כמה אנחנו צריכים לשמוח בזה שהוא מראה מה שהוא יכול לעשות.
"התורה נשארה, לא נאבד חוט השערה. חוט השערה לא נאבד.
"ממילא מכאן אבן פינה לראות במשנה מרץ בעז"ה ית' תמידים כסדרן...
"אני רק רציתי להוסיף עוד נקודה אחת.
"כולנו יודעים שלאוקומא גירסא סייעתא דשמיא. בפרט מה שנוגע לדקדוק ההלכה, כמה צריך סייעתא דשמיא. "וה' עמו" כתוב על אדוננו דוד המלך, וה' עמו - הלכה כמותו בכל מקום. דוד המלך ידע את כל התורה הקדושה, ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, והלכה כמותו בכל מקום. מאיפה חז"ל רואים את זה? וה' עמו. זה לא רק לציין שהוא עמו, אז ממילא הוא ידע לפסוק, אלא זה מה שה' עמו, בגלל זה הוא זכה ויכל שיהיה הלכה כמותו בכל מקום. לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא.
"אז כדי לדעת, כדי לכוון, כדי לקיים, מוכרחים וה' עמו. צריכים את הקרבת אלוקים. את הסייעתא דשמיא שבא ע"י וה' עמו. הלכה כמותו בכל מקום.
"ממילא אם אנחנו כעת התכנסנו פה לחזק ולהתחזק ולהודות ולשבח ולפאר על הדבר הגדול הזה, ממילא צריכים גם להתחזק שנזכה לוה' עמו, כדי שיהיה הלכה כמותו. וה' עמו, כתוב מתי "עמו"? ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. ח"ו יש ערות דבר, אז ושב מאחריך.
"על זה אמר הרב שטיינמן זצ"ל שעל שום דבר אחר לא כתוב את זה. לא על ע"ז ולא על... רק על ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך.
"אז אם אנחנו מדברים על משנה ברורה, אני יספר מעשה. במוצאי שבת רגילים לספר מעשיות.
"שמעתי איש מפי איש מר' שרגא משה קלמנוביץ זצ"ל הראש ישיבה במיר ארה"ב, סיפר לו את זה אביו ר' אברהם שהיה אדם גדול מאד, שהוא היה נוכח. היה כנס של האגודה בוילנא, והיו שם כל החוגים, מתלמידי חכמים עד בעלי בתים, כל החוגים, ועל כולם גם הח"ח היה שם. היתה שם שאלה שהתעוררה, היה שם גם עזרת נשים, וזה היה למעלה, אבל וילון לא היה. אחרים טענו שצריכים וילון, אחרים טענו שזה גבוה, מי מסתכל שמה. נמנו וגמרו, שישאלו את המשנה ברורה. ניגשו לח"ח, ור' אברהם קלמנוביץ היה אז, ושאלו אותו את השאלה. ענה הח"ח זצוק"ל, מה הצרה הכי גדולה שיכולה להיות לעם ישראל ח"ו? אז הוא עצמו ענה - אם הקב"ה עוזב אותנו! אם הוא איתנו, אז בבחינת גם כי אלך, לא אירא רע, אתה עמדי. הסתרת, הייתי נבהל. אז הוא אמר, צריך להרחיק ולא... על מה באה הצרה הזאת? ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך. אמר הח"ח, אם כך כל הידור שאפשר לעשות ב"לא יראה", הכל כדאי, זאת אומרת הוא לימד, שלא הכוונה או שהקב"ה איתנו או שהוא לא. אתה עושה עוד הידור ב"לא יראה", יותר קרוב, אתה עושה פחות הידור - "שב". נורא נוראות.
"אז אם אנחנו רוצים "וה' עמו", שכל האברכים שיגעים ב"ה, וחוזרים וכו', איך עושים את זה? רוצים שתהיה סייעתא דשמיא - ולא יראה בך, וה' עמו.
"ממילא פשוט כמה צריך...
"אני מנצל, תסלחו לי, אבל מה אני יכול לעשות. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כי נמצאים פה כלל ישראל בהמוניהם.
"יש עוד דבר מה שצריכים כעת לחזק מאד. זה התפילות והבקשות על משיח ועל הגאולה.
"הרמב"ן אומר, אני אקריא לכם את לשון הרמב"ן. הרמב"ן בישעיה על הפסוק כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו. אומר הרמב"ן הקדוש, יאשים את ישראל בעבור כי הם בגלותם ישימו כל כוונתם בעסקי העולם ומשים כל אחד כוונה לעצמו ביתו ועסקיו. וראוי להם להיות בוכים ולהתפלל לפני ה' לילה ויום שיכפר על עוון ישראל ויחיש קץ הגאולה. כי המשיח בתשובה יבוא מיד, ואם לאו יתאחר עד הקץ הבא עליו בשבועה, כי הוא מצטער כל היום - הוא מביא פסוק - כי אחרו פעמי מרכבותיו, ואנחנו אין אנחנו משגיחים בכך אלא מתעסקים בעסקינו וצרכם.
"היעב"ץ אומר, אלמלא לא היה אלא עוון זה בידינו שאין מתאבלין על ירושלים כראוי, די להאריך גלותנו - ולא מספיק - והיא בעיני הסיבה קרובה היותר גלויה עצומה וחזקה לכל השמדות המופלגות הגדולות והנוראות המבהילות הרעיונים אשר מצאונו בגלות בכל מקומות פזורנו, לפי שיצא האבל הזה מלבנו, בהיותנו שוקטים בארץ לא לנו, שכחנו את ירושלים ולא עלתה על לבבנו.
"רואים כמה צריך לעורר בנו את הבקשות בתפילה בשמונה עשרה, שיבוא משיח צדקנו.
"אני רוצה להודות בשם כל הציבור היקר שנמצא פה לאלה שנשאם לבם, את הענין הגדול הזה ש... להגיד את זה בקצרה, זה נקרא דרשו. את הענין הזה לעודד ולחזק ולהאדיר את הענין של הלימוד משנה ברורה וזהו על מנת לדעת. וממילא לקיים.
"זה דבר מויראדיקע זאך.
"שמענו, קשה להגיד יודעים, עד כמה משקיעים בזה, בין ב... - ר' דוד, כן? ובין אחרים שעוסקים בזה.
"קיימא לן מגלגלים זכות על ידי זכאי, א"כ ודאי שיש לכם הרבה זכויות, אז כמה שנתנו לי את רשות הדיבור, אני בשם כל הציבור כולו מודה ומתפללים שבאמת יהיה לכם סייעתא דשמיא וכל העוסקים בדבר בכל אשר תפנו תשכילו ותצליחו ויהי ה' עמכם להגדיל תורה ולהאדירה, ולהרבות כבוד שמים ונזכה כולנו במהרה בימינו שיתבטלו מעלינו כל הגזירות הרוחניות והגשמיות ובעז"ה נזכה כבר בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן".