אחרי הקפסולות והקושי: עולם הישיבות והקורונה, מי ניצח?

מגיפת ה'קורונה' נחתה על עולם הישיבות כרעם ביום בהיר. מאז ומעולם התנהל עולם הישיבות כתיבת נח השואפת ליצור ניתוק מוחלט ככל האפשר מהמים הגועשים בעולם החיצון. בתוך התיבה הייתה חברה גדולה ומלוכדת שהעבירה את המבנה החברתי והרוחני של הישיבה לדור הבא. הקורונה שיתקה את העולם, וייצרה את ההיפך המוחלט מכל מה שעולם הישיבות דוגל בו: ניתוק כל המסגרות, בידוד חברתי, "מתווה הקפסולות", המון סימני שאלה שמרחפים באוויר, טלטולים והיעדר יציבות, כשהחיבור לעולם מתאפשר באמצעים טכנולוגיים בלבד.

לעומת זאת יוסי (19) בחור מישיבה טובה לא פחות, טוען ש"מי שיאמר לך שעולם הישיבות הוא אותו עולם שהיה לפני כן, טועה בגדול. אני מסכים שכמעט כל הבחורים חזרו לישיבה, אבל אין ספק שעברו עליהם הרבה שינויים, וזה לא אותם בחורים שהיו לפני הקורונה. הרבה בחורים נחשפו לדברים שגרמו להם לרצות דברים נוספים מלבד לימוד תורה, וגם אם הם נשארו בעולם הישיבות, משהו השתנה".

"אתה יודע מה הכי מצחיק אותי?", אומר יוסי, "שתמיד המשגיחים אומרים ש'אחרי 'בין הזמנים' הבחורים השתנו ואי אפשר להכיר אותם'. אז פתאום אחרי קורונה שלימה בחורים לא השתנו? ברור שעברו שינויים על עולם הישיבות ואם לא נכיר בהם לא נדע להתמודד איתם", הוא פוסק.

"יותר מזה", הוא מוסיף, "אומרים שהקורונה רק הגדילה בעיות שהיו קיימות לפני כן. אני חושב שזה לא רלוונטי - בסופו של דבר בחורים שהיו יכולים להישאר עוד שנים ארוכות בישיבה עזבו אותה בגלל הקורונה, אז את מי זה מעניין אם הזרעים נזרעו לפני הקורונה או אחרי?!".

מי ניצח - הקורונה או עולם הישיבות?

מהבחורים לא יצאנו עם מסקנה ברורה. פנינו לאנשי חינוך, משגיחים ומטפלים, וניסינו להבין את המציאות:

הם שיתפו אותנו במציאות כפי שהיא משתקפת בשטח. המסקנה הייתה חד משמעית: עולם הישיבות ניצח את הקורונה. למרות החשש הגדול, עולם הישיבות חזר בענק. בחורים חזרו ללמוד, וכבר במהלך הקורונה רובו ככולו של עולם הישיבות למד בקפסולות, בשיעורים שנמסרו באמצעות שיחות טלפון ועוד.

אולם למרות הניצחון - גם כשמנצחים במלחמה, משלמים מחיר יקר מאד של קרבנות רבים שנופלים בקרב, והקרבנות שנפלו בקורונה כואבים במיוחד! בנוסף לקרבנות נדרשת גם השקעה רבה בשיקום התשתיות שניזוקו והיציבות שהתערערה!

מהם הנזקים של הקורונה?

ככלל, ניתן לחלק את נזקי הקורונה ל-3 חלקים:

1. השינויים שנגרמו למוסד עולם הישיבות.

2. הנזקים הרגשיים שנגמרו לבחורים בעולם הישיבות.

3. הנזקים הרוחניים שנגרמו לבחורים בעקבות הקורונה.

1. השינויים שנגרמו למוסד 'עולם הישיבות'

במאמר שכתב הרב צבי ברוך גרינבוים ראש ישיבת 'דרך השם' לבאי כנס 'לב שומע', הוא כינה את התופעה בשם 'קורונת העצמאות': "אחד ממאפייני תקופת הקורונה הייתה המציאות הכואבת שהביאה בחורים רבים לשבת בביתם בבידוד, או שהיא גרמה להם לשהות מחוץ לכותלי הישיבה במשך תקופה משמעותית, בה הישיבות לא פעלו לדאבוננו באופן סדיר. במהלך תקופת הבידוד והמרחק מהישיבה וסדריה הקבועים, ולאחר תקופה של ריחוק מרבני הישיבה ומהמשגיחים הרוחניים, התפתחה או העמיקה אצל בחורים רבים תחושת עצמאות שאנו מוכרחים להתייחס אליה".

עוד כתב הרב גרינבוים ש"'עצמאות' זו שחלק מבחורינו אימצו לעצמם לאחר תקופת הקורונה, מחייבת אותנו למצוא דרכים לחיבורם מחדש לערך המוחלט של הלימוד דווקא בישיבה, ובכך להשיב את התודעה הקריטית ללבבות בחורינו, שללא 'מוסד הישיבה הקדושה' וסדריה, וללא סיוע והדרכה מרבני הישיבה בלימוד התורה, בדרכי הלימוד, ובשאר תחומי עבודת ה', אי אפשר לצמוח בן תורה אמיתי בצורה נכונה, ובוודאי שאי אפשר לגדול לתלמידי חכמים".

הרב גרינבוים לא מסתפק בהצגת הבעיה, אלא מציע תכנית מעשית המורכבת משלושה חלקים:

1. תכנית אישית - על רבני הישיבה לייצר עבור אותם בחורים, תכנית ברורה ובה הדרכה מפורטת ומעקב אישי על הספקי הלימוד שלהם, על דרכי הלימוד המתאימות להם, ועל המטרות שעליהם להשיג בעבודת ה'.

2. 'עשה לך תלמיד' - בחורים רבים לא מייצרים קשר עם צוות הישיבה. למרות שבמקרים רבים אותם בחורים דווקא מעוניינים בקשר אישי צמוד ובהדרכה, הם נמנעים מליזום קשר כזה מכמה סיבות. אם צוות הישיבה ייגש אליהם וייזום איתם קשר אישי של הדרכה בעבודת ה', הם יוכלו להשפיע עליהם לטובה.

3. בירור היסודות - כדי לגרום לבחורים להבין ולהפנים את צורת העברת התורה של עולם הישיבות, חשוב שרבני הישיבה המתאימים לכך, יעבירו סדרות של "וועדים" על 'צורת הישיבה', על 'דרך העברת התורה', ועל המשמעות של המושג 'עשה לך רב'. ככלל, לא מעט פעמים רבני הישיבה בטוחים שלא צריכים לדבר על דברים פשוטים, והניסיון מראה שלא תמיד מה שנראה פשוט לרבנים ולמחנכים - ברור גם לבחורים.

לעומת בעיית העצמאות השלילית שעליה דיבר הרב גרינבוים, שנוגעת לבחורים שרוצים 'להסתדר לבד' ולגדול במנותק מהמסגרת הישיבתית וללא קשר עם עולם הישיבות וצוות הרבנים, יש בחורים שלמרות שהם מבינים את חשיבותה של המסגרת, הם זקוקים למעט עצמאות ואומץ בכדי לעבור למסגרת שיותר מתאימה להם.

כזה הוא סיפורו של מנדי ש' (19), בחור מישיבה חסידית, שטוען ש"הקורונה הצילה את חיי הרוחניים". לדבריו, "כבר בישיבה קטנה היו לי לא מעט חיכוכים עם צוות הישיבה. הישיבה לא באמת התאימה לאופי שלי, ותמיד רציתי לחפש ישיבה אחרת אך לא היה לי אומץ לקום ולעזוב. היו מספר פעמים שניסיתי לעזוב, אבל הישיבה שכנעה אותי להישאר כדי שלא אדרדר לישיבות שהישיבה ראתה בהן ישיבות בינוניות שאינן משקפות את היכולות האמתיות שלי".

"כשעליתי לישיבה גדולה הרגשתי מיד שאני לא רצוי. המשכתי לסחוב, 'עפתי' לא מעט פעמים מהישיבה, הייתי קם בשעות לא שעות והרגשתי אבוד. הסתובבתי מחוץ לישיבה וחיפשתי את עצמי, אבל לא מצאתי את האומץ לעבור ישיבה, וכולם אמרו לי שכדאי לי לשרוד בישיבה עד החתונה. ואז הגיעה הקורונה.

"ביליתי המון זמן בבית, בסגרים לא דרכתי בישיבה, וההורים שלי החלו לחפש ישיבות אחרות. לשמחתי מצאנו ישיבה שהתאימה לי הרבה יותר. עם פתיחות מחשבתית ויכולת הכלה. עברה שנה מאז, אבל ברור לי שהקורונה הצילה את חיי הרוחניים. לולא הקורונה הייתי נמצא באותה הישיבה שלא התאימה לי. אם תשאל את ראש הישיבה של הישיבה שבה למדתי הוא יספר לך שהקורונה דרדרה אותי. למרות שכפי שאמרתי לך, האמת הפוכה לגמרי: הקורונה בלמה את ההידרדרות שלי והצילה את חיי הרוחניים".

אז כנראה שעל מנדי השפיעה הקורונה לטובה, אולם לא על כל הבחורים השפיעה הקורונה בצורה הזאת. בחורים רבים חוו משבר בעידן הקורונה, וחלקם עדיין לא מצליחים להתאושש ממנו. כאלו הם הבחורים שחוו משבר רגשי כתוצאה מהקורונה.

2. הנזקים הרגשיים שנגמרו לבחורים בתקופת הקורונה

הרב איציק בן יחיאל מנהל עמותת "בנערינו", משתף אותנו בניסיונו העשיר:

"בחורים רבים אבדו את היציבות בחיים. הם חווים חרדה ואין להם את מי לשתף, וזה מייצר אצלם בעיות רגשיות הולכות וגדלות. בחורים חוו בדידות, חלקם חוו לחצים גדולים בבית, וחלקם ראו את ההורים היציבים והרגועים מאבדים את שלוות הנפש ועוברים בעצמם תקופות לא קלות. תחשוב מה עובר על בחור שכתוצאה מהקורונה שלום הבית של ההורים שלו הופר, הוא סגור בבית כל היום - יחד עם הוריו שהולכים ומתפרקים מול העיניים שלו, את התוצאה של הנזקים הרגשיים אני רואה כל הזמן".

אתה מדבר על נזקים רגשיים, ופחות על נפילות רוחניות - אני חושב שיש לא מעט הורים שזה מרגיע אותם. הם חוששים מנפילות רוחניות הרבה יותר מבעיות רגשיות...

"אני נפגש בתופעה הזאת כל הזמן. כמעט ולא מגיעים הורים ומתלוננים על דכאון או חוסר מצב רוח של הבן שלהם, כמעט תמיד הטריגר שבעטיו באים אליי הוא נפילה רוחנית כלשהי, ורק כשאני מתחיל לברר את הסיפור אני מבין שבכלל מדובר בבעיות רגשיות.

"אספר לך סיפור: בשבוע שעבר פנה אלי אבא ואמר לי שהבן שלו לא יוצא להתפלל או ללמוד, וכמובן שלא הולך לישיבה. הוא סיפר לי בזעזוע שקרוב לשנה שהבן שלו 'לא פתח ספר'. שאלתי אותו לאן הוא כן יוצא - האם הוא יוצא עם חברים, או לפחות מוריד את הזבל? מתברר שהבן שלו שקע בדיכאון, והוא לא יצא מהבית מתחילת הקורונה ועד עכשיו. כמובן שבעיה כזאת היא רגשית ובשורשה אינה נפילה רוחנית, למרות שהכאב של האבא נבע מהבעיה הרוחנית.

"זה מזכיר לי סיפור אחר של אמא שהתלוננה על בנה שהוא חסר יראת שמים מכיוון שהוא כמעט לא לומד גמרא, כשישבתי איתו התברר שהוא בכלל לא יודע לקרוא... לבעיות רגשיות יש השלכות רוחניות, אך הבסיס הוא רגשי. ואם אתה רואה בחור שעובר עליו משבר רגשי מאד גדול, צפה למשבר הרוחני שיבוא בעקבותיו".

אז כשמגיעה אליך בעיה רוחנית, אתה מחפש את החלק הרגשי שמסתתר מאחוריה?

"בוודאי. אין שום טיפול שיכול לטפל בבעיות רוחניות. הטיפול הוא תמיד בבעיות הסוציאליות - זה כולל בעיות רגשיות, מצב כלכלי קשה, יחסים גרועים בין ההורים, פגיעות שהבחור עבר. קח בחור שעבר חרם חברתי, זה ללא ספק השאיר בו צלקת שאם לא נטפל בה נפגוש את ההשלכות שלה בהמשך דרכו. ולכן, כשמגיע אליי בחור שנפל מבחינה רוחנית אני מאתר את הבעיה הרגשית שעומדת מאחורי הנפילה שלו, ואם הבעיה הרגשית נפתרת, הבעיה הרוחנית נפתרת מעצמה".

הרבה בחורים ישבו בבית תקופות ארוכות מאד, האם נחשפת לכמויות נרחבות של נשירה?

"כמובן שראיתי לא מעט בחורים שנשארו בלי ישיבה, אבל אני פחות מוטרד ממה שקורה עכשיו. בסך הכל עולם הישיבות חזר ללמוד ועל פני השטח אתה לא רואה הרבה שינויים. כרגע רוב הבחורים הטובים חזרו לישיבות. מי שחושב שהוא יראה שינוי דרמטי, לא מכיר את עולם הישיבות. תהליכים שקורים בעולם הישיבות הם איטיים ומתמשכים. כשאתה רואה בטווח הקצר תופעה שאמורה לפגוע בעולם הישיבות - תראה את התוצאה שלה רק לאחר כמה שנים. אני הרבה יותר מודאג ממה שיקרה לעולם הישיבות בעוד 4 שנים... מה שכן בולט כרגע זה כמויות הולכות וגדלות של בעיות רגשיות שמתפתחות גם אצל בחורים טובים מאד - כתוצאה מהתקופה המבולבלת של הקורונה. היעדר חברה, ריחוק מהמסגרת היציבה וריחוק חברתי.

"לעומת בחורי הישיבות שכרגע הבעיות הרוחניות עדיין לא ניכרות, אצל הנוער בסיכון התוצאות ניכרות בשטח כבר עכשיו. אצל בחורים שמסתובבים בלי מסגרות, אתה פוגש בתופעות קשות מאד. אתה לא יכול שלא להזדעזע ולרחם עליהם, כשאתה מבין איזה חיים עברו עליהם, ובאיזה גיהינום הם חיים. חלקם בחורים שלפני עידן הקורונה היו בינוניים אבל איכותיים, ופתאום הם הפסיקו לתפקד, הפסיקו ללמוד - והפסיקו להגיע לישיבה, וכתוצאה מכך הגיעו למקומות מאד לא רצויים ואתה יכול לתת לדמיון שלך להתפרע ועדיין לא תבין מה עובר עליהם...

"תופעה נוספת שבולטת בתקופת הקורונה היא שבעקבות הסגר בחורים נסגרו רגשית. בחורים נהיו אפאתיים והפסיקו לחשוב על העתיד, הם לא מתכננים תכניות לטווח הארוך ולכן גם לא מחפשים את עצמם במקום אחר. יש כאלו שהתיאור הזה דווקא יעודד אותם - בימים כתיקונם לבחורים יש מרץ וכשהם לא לומדים הם מחפשים את עצמם במקומות מסוכנים, ובתקופת הקורונה הם התכנסו בתוך עצמם, וחיו בבועה אדישה".

אתה מתייחס לחלק הרגשי כחלק החשוב ביותר, אבל הבעיות שמגיעות לפתחך מגיעות בצורה מעשית. נניח שמגיע אליך בחור אחרי הקורונה שנשאר ללא ישיבה - כיצד אתה מתייחס לעניין כזה ממקום רגשי?

"יש משפט שמנחה אותי תמיד שאומר: "אנשים נמשכים למקום שמעניק להם רגש, ונשארים במקום שנותן להם אהבה". בחורים מחפשים להרגיש. הישיבה היא הרבה יותר מסתם מקום של לימוד: יש שם המון רגשות, מחמאות, ביקורת, עליות וירידות ויחסי חברה. ובנוסף, הישיבה היא גם מקום של "אהבה" - מקום שאליו הבחור מרגיש שייך. החיבור הזה גם יכול להיות חיבור שלילי, אבל הוא מייצר תחושה של שייכות.

"בחור שנמצא מחוץ לישיבה לתקופה כל כך ארוכה, הוא מאבד גם את החוויה הרגשית העזה של החיים בעולמה של הישיבה, וגם את תחושת האהבה והשייכות. הוא פתאום לא יודע לאן הוא שייך, והוא מרגיש אבוד.

"אני עוזר לו למצוא את החיבור הרגשי, ועוזר לו לחוות את האהבה שהוא כל כך משתוקק להשיג. וכשבחור מתחבר לרגשות ולאהבה שהישיבה מעניקה הוא יישאב אליה כמו למגנט ולא יצטרך שמישהו ידחוף אותו לשמור על המסגרת".

האם לדעתך צריכים להכניס פסיכולוגים, עו"סים ואנשי מקצוע לתוך עולם הישיבות?

"ברמת העיקרון הכנסת אנשי חינוך שיש להם הבנה עמוקה ומקצועית בנפש האדם, תתרום מאד לבחורים רבים. כמובן שהמטפלים חייבים להיות מותאמים לרוח ולסגנון המדויק של הישיבה, ומצד שני חשוב שהם לא יהיו חלק מצוות הישיבה. המצב כרגע הוא שבבעיות הרגשיות הרגילות מטפלים המשגיחים, ורק בבעיות רגשיות מיוחדות כמו בחורים שנכנסים ל"משבר" או מגיעים למצבים קיצוניים יותר, נשלחים לטיפול רגשי אצל מטפלים חיצוניים - הבעיה היא שרק בחורים במצבים קשים נשלחים לטיפול כזה, ובחורים שנמצאים בדיכאון, בהתמודדויות רגשיות קשות או או במצוקה רגשית שלא משליכה על התפקוד שלהם בישיבה פחות מטופלים".

היית רוצה שבכל ישיבה יהיה חדר פסיכולוג?

"חלילה וחס, אני לא בעד לשנות את עולם הישיבות, אבל יש דרכים להכניס אנשי טיפול כאלו בצורה מאד עקיפה. אתן לך דוגמה: בשכונתי גר בחור מאחת הישיבות הכי טובות בארץ, ישיבה שגם נחשבת לסגורה במיוחד. שמתי לב שלמרות שמדובר בבחור מוצלח מאד, מוקף בחברים ומחובר ללימוד, המצב רוח שלו 'לא משהו'. הייתי יוזם אתו שיחות אגביות ולא רשמיות פעם בכמה שבועות, ולאחר תקופה לא ארוכה ראיתי שחל בו שינוי מאד משמעותי. הבחור פורח, חזר לו הצבע ללחיים והוא נהנה מאד בישיבה. אם היו בישיבות אנשי מקצוע שמבינים בנפש האדם ברמה המקצועית, כשמצד אחד אינם חלק מהישיבה, ומצד שני לא מוגדרים כאנשי טיפול רשמיים בתוך מסגרת הישיבה - הם יכלו להציל מאות בחורים".

"ועוד משהו שחשוב לי לומר לסיום: אני חושב שההתמודדות של עולם הישיבות מול הקורונה היא תעודת ניצחון לחוסן ולעוצמה של עולם הישיבות: מוסדות לימוד אחרים התפרקו לחלוטין ואיבדו את המהלך הקבוע שלהם, ועולם הישיבות המשיך הלאה. תכנס לישיבות ותראה את ה'שטייגען' שהם עושים עד השעות המאוחרות של הלילה - אני גאה להיות חלק מהמערכת הזאת", הוא מסיים בעיניים בורקות.

3. מהם הנזקים הרוחניים שנגרמו לבחורים בעקבות הקורונה?

החלק הזה הוא הכואב מכולם. בחורים רבים איבדו לא רק את עולמם הרוחניים, אלא גם את היציבות הרגשית בחייהם בעקבות הנפילה הרוחנית. במקרים רבים אותם בחורים איבדו גם את התמיכה החברתית.

דוד (בן 23), בחור מאחת הישיבות היותר מוכרות, שיתף אותנו בסיפור כואב אך לא נדיר.

"עד הקורונה הייתי בחור דיי טוב, לא תמיד למדתי בהתלהבות, והיו לי רגעים של עליות וירידות, אבל בסך הכל העליות והירידות היו בתוך בית המדרש. היו לי מלחמות אם להיכנס לסדרים או לא, הייתי לפעמים נשאר בחדר וקורא ספר או עיתון, אבל לא הייתי מוגדר כבחור מקולקל או משהו כזה. בתחילת הקורונה היה סגר, בישיבה שלי הייתה תכנית לימודים דרך הטלפון, אבל לבחור כמוני שגם ככה נאבק עם עצמו על כל כניסה לבית המדרש, היה לי מאד קשה להתרכז בשיעורים שנמסרו בטלפון.

"אני לא רוצה לשתף איך ומה, אבל יום אחד מצאתי גישה לאינטרנט. אתה יודע מה זה בשביל בחור כמוני? ממקום של בחור שמשתדל להיות טוב, לשמור על העיניים ולשמור על גבולות ההלכה, פתאום להגיע למקום שכל האפשרויות פתוחות? חייתי בסערת רגשות במשך חודשים ארוכים, ולא היה לי את מי לשתף.

"ממקום שבו שאפתי להיות תלמיד חכם גדול, והאמנתי שאני בסך הכל בחור טוב - אני צריך להילחם על הבסיס של האידישקייט שלך. עכשיו תבין - אני הגעתי מבית מאד קיצוני, וגדלתי על זה שאני כנראה אהיה אחד מגדולי הדור. ההורים שלי לא חולמים איפה אני נמצא ומה אני רואה, ואם ההורים שלי ישמעו שאני באינטרנט הם יחטפו התקף לב. אני בן יחיד בין הרבה בנות וכל הציפיות של אבא שלי לבן תלמיד חכם כמותו, התנקזו אליי... אבל גם אם נעזוב את הכאב של ההורים שלי - אני לא אהיה מסוגל לחיות בעולם שבו האנשים הכי קרובים אליי רואים בי כישלון צורב".

אתה בן 23, אתה בטח בשידוכים או שעוד מעט תתחיל. אם ההורים שלך לא יודעים עליך שום דבר, הם מן הסתם יחפשו לך בחורה שרחוקה מעולמות התוכן שאתה נחשף אליהם. האם אתה חושב שתספר לאשתך לעתיד על זה שאתה גולש באינטרנט?

"אתה נוגע בנקודה הכי כואבת. אני לא מסוגל לספר להורים שלי, ולא רוצה לשבור להם את הלב. אני מאמין שאתחתן עם בחורה שלא תדע מכלום, ואני בטוח שאחרי החתונה יהיה לי כל כך טוב, שלא אתחבר לאינטרנט". במהלך השיחה הוא כמובן מבין שלא תהיה לו ברירה ובשביל זוגיות בריאה הוא לא יוכל להסתיר מרעייתו לעתיד, שום דבר.

שוחחתי גם עם נחום, (18) בחור מישיבה בינונית ששמה מוכר מאד.

האם מישהו מהסובבים אותך יודע שאתה משוטט באינטרנט?

"לא. זה הסוד הכי גדול שלי. אם מישהו ידע אני אבוד. יזרקו אותי מהישיבה ויראו בי בחור מקולקל".

לא קשה לך לשמור כזה סוד גדול בתוך הלב?

"קשה לי מאד. זה לא קל להסתיר. לפעמים אני מרגיש כמו סוכן מוסד. אף אחד לא חולם מי אני, ואני מייצר דמות ששונה מאד ממי שאני באמת".

ניסית לפנות לגורמים כמו 'לב שומע', וארגונים דומים?

"לא. אני משער שהם יאמרו לי שמדובר בהתמכרות, ואני לא חושב שיש דרך לנתק אותי מהמכשיר הזה. פעם אפילו ניפצתי אותו ואחרי יומיים רכשתי מכשיר חדש".

מה היית רוצה לומר להורים שלך?

"אני רוצה לבקש ממכם סליחה. אני מאכזב אתכם, ואני ממש לא מי שרציתם שאהיה. אני יודע שאתם רוצים שאהיה צדיק גדול ותלמיד חכם, ותאמינו לי שגם אני רציתי. אבל אני רואה יום יום איך החלום הזה הולך ומתרחק ממני. אדרבה, תגידו לי אתם מה אני יכול לעשות! אני אבוד לגמרי".

אולי אתה צריך ללכת לטיפול?

"תראה, אני לא טיפוס של פסיכולוג. אני לא בחור עם בעיות רגשיות, ויש לי חוסן נפשי להתמודד עם דברים קשים. תראה כמה זמן אני מסתיר את זה. אני לא מהבחורים החלשים שכל דבר קטן מרסק אותם... אני בחור חזק, ותמיד התמודדתי עם קשיים רגשיים בעצמי.

"חוץ מזה שפסיכולוג זה יקר - ואם ההורים שלי לא יודעים מכלום, נראה לך שאני יכול להוציא כזה הרבה כסף מהכסף שלי? ועוד משהו: אני חושב שפסיכולוג ינסה לשנות אותי ולעשות אותי אדם שאני לא מכיר, זה מפחיד אותי. טוב לי עם מי שאני, אני רק צריך קצת עזרה בהתמודדות מול הסיפור הזה. וגם אם אני אלך לפסיכולוג זה יהרוס לי בשידוכים, אתה חושב שבחורה מבית טוב תרצה בחור שהולך לפסיכולוג?".

לסיכומם של דברים

כמובן שהבעיות קיימות, זועקות, ויש בחורים שמשוועים לפתרון, לעזרה - אך בשביל זה אסור להם להסתיר שום דבר, בחור שמעוניין לתקן את דרכיו לא יסולק בגין מעשיו, אין גם ספק שעולם הישיבות חווה טלטלה עזה, ויש בחורים שחרב עליהם עולמם, אבל בסופו של דבר "עם ישראל חי"!

למרות כל הקשיים - התורה עוברת מדור לדור, בחורים יושבים ולומדים בישיבות 3 סדרים ביום, ובתי המדרש מלאים עד השעות הקטנות של הלילה, עם מרבית הבחורים שחבשו את הספסלים הללו גם לפני הקורונה, ניתן לראות בחוש את מימוש הנבואה של "כי לא תשכח מפי זרעו", כשהישיבות מלאות עד אפס מקום, כשהביקוש להיכנס לישיבות הטובות רק הולך וגדל!