איסור לצלם וחובת השתחוויה | כך נראה טיול תיירותי מסוכן לצפון קוריאה  

צפון קוריאה היא כיום אחת האומות המבודדות ביותר בעולם, המקיימת קשרים דיפלומטיים עם מדינות בודדות בלבד בהן רוסיה וסין.

צפון קוריאה היא ללא ספק אחד המקומות המסוכנים ביותר בעולם, אולם אם לא יחשדו בכם שאתם מרגלים מאיזו סיבה שהיא, ותקפידו לציית להנחיות המקומיות, ככל הנראה תצליחו לצאת משם ללא פגע.

אם אתם כבר מתכננים לבלות את הקיץ הבא בפיונגיאנג, נזכיר לכם שעבור יהודים שומרי תורה ומצוות הדבר אינו אפשרי מכמה סיבות. קודם כל, כל פעילות דתית אסורה במדינה. כך שתפילין, רק לצורך הדוגמא - הם מחוץ לתחום. כך גם הכנסה של ספרי קודש, וכדומה.

שאלה נוספת שתתעורר ליהודי חרדי שחשקה נפשו לבקר במדינת הטרור או לחב"דניק שרוצה לפתוח שם בית חב"ד, היא העובדה שכל תייר מחויב לעבור בשלב מסוים בראשית הגעתו למדינה דרך תהליך של השתחוויה או קידה לפסלי ענק של מייסדי האומה העומדים בראשה - החיים והמתים. כן גם אחרי שמתו הם מוגדרים כשליטים לעד. מצב זה מעורר שאלות הלכתיות קשות אליהן לא ניכנס בכתבה זו ונשאיר את זה לפוסקי הלכה.

בכדי להגיע לצפון קוריאה, נדרשים התיירים המערביים לעבור דרך סוכנויות תיירות שקיבלו אישור מיוחד מהממשלה המקומית, הם ורק הם יכולים לארגן את הנסיעה לשם. העלות של החופשה הביזארית דרך אותן סוכנויות תעלה בממוצע כ-3,500 יורו, תמורת טיול בן עשרה ימים.

בכדי לקבל את אישור הוויזה המיוחל תצטרכו לעבור בידוק מוקפד עוד טרם ההגעה למדינה, ונראה שהצפון קוריאנים לא בוחלים באמצעים כדי לוודא שהמטייל אינו מגיע עם כוונות זדון. אחד התיירים שהצליח להגיע לשם סיפר: "כדי לקבל את הויזה שלך, אתה צריך לענות על עשרות שאלות על החיים שלך, העבודה שלך, המניעים שלך. נתתי את השם האמיתי שלי, אבל הם עדיין הצליחו למצוא את האינסטגרם, הטוויטר, חשבונות הפייסבוק והאתר שלי, שנמצאים תחת כינוי שלי", מסר לודוק הדסון.

הכניסה לעיתונאים מערביים אסורה במדינה. עיתונאי הוא חלק ממזימת המערב להפיל את השלטון הקומוניסטי ונחשב כחלק מתוכנית הקונספירציה המערבית לחתור תחת המנהיג האהוב.

מסיבה זו היה צריך אותו תייר שהזכרנו לעיל להסביר לרשויות שעבודתו ברשת עיתונות צרפתית אינה כעיתונאי אלא כאיש מקצוע של עורך וידאו, לאחר שהם גילו את דבר העסקתו ברשת.

לאחר שהתייר המערבי יצליח לשכנע את המשטר כי הוא אינו נושא בכוונות זדון, השלב הבא הוא עלייה על המטוס שמתבצעת מסין בלבד. לדברי אחד התיירים, במשך שעתיים רצופות של טיסה שודרו במסך שידורי תעמולה של הצבא המקומי, ושירי הלל והודיה למנהיגים הדגולים נוגנו ברקע. לא הייתה שום אופציית צפיה אחרת. ואל תבקשו להנמיך את המוזיקה כי אתם עלולים להיעצר עוד טרם הנחיתה.

אחרי הנחיתה בשדה התעופה של פיונגיאנג, השיממון הוא הדבר הבולט והזועק ביותר. אם תהיתם, בשדה התעופה הבינלאומי של צפון קוריאה לא קיים דיוטי-פרי או אפילו חנות כלשהיא. "רק קיר גדול ומשעמם הנושא את תמונת המנהיגים המתים, וזה הנוכחי קים ג'ונג און", תיאר מיודענו הצרפתי.

ההגעה לשדה התעופה והבידוק הביטחוני שעוברים הנוסעים שוב אחרי הנחיתה אינה נעימה בלשון המעטה. ב-ynet דיווח לפני מספר שנים העיתונאי רון בן ישי על ההגעה שלו לשדה: "המוכס במדים, כובע מצחייה ענק לראשו, דרש בהבעה אטומה ובתנועות יד חדות שנפתח את התיקים ונציג את תכולתם. אצלי הוא התעניין במיוחד במצלמות ובספרי הקריאה שהבאתי. הוא דרש שאפעיל את המצלמות ואראה לו מה מוקלט בהן. אחר כך לא נחה דעתו עד שהשתכנע על פי הציורים על העטיפה שמדובר בספרי קריאה ולא חלילה בספרי דת".

אחרי שהתיירים המערביים עוברים בשלום את ביקורת הדרכונים והבידוק המוקפד, מיד ביציאה מחכים להם שני "מדריכים" דוברי אנגלית או צרפתית שילוו אותם לכל אורך הטיול.

המדריכים הם בפועל יותר מפקחים מטעם הממשלה. במהלך כל הטיול הם ישימו לב לכל תנועה חשודה של האורחים, ואף ידווחו על כך במידת הצורך. הדרכונים והטלפונים הסלולאריים יוחרמו עד לעזיבה של המדינה. הכללים הם ברורים: אסור לצלם שוטרים או אנשי צבא, אסור לצלם כל דבר שיוציא רע את ה"רפובליקה העממית של צפון קוריאה", אסור לנהוג בביזיון בתמונה או פוסטר של המנהיגים הגדולים, אסור להסתובב לבד ללא ליווי, ועוד.

את הרחובות של פיונגיאנג מתארים המערביים שהצליחו להגיע למדינה כ"שוממים" במהלך כל שעות היממה, ומעט מאוד כלי רכב נצפו עוברים בהם. היחידים שיכולים להרשות לעצמם להחזיק ברכב הם ה'מקורבים לצלחת' ואנשי האליטה. למרות זאת שוטרי תנועה מקומיים עומדים כמו רובוטים ומסדירים בידיהם ימינה ושמאלה - תנועה דמיונית, ומאותתים בידיהם לרכבים דמיוניים לא פחות.

רחובות פיונגיאנג, עיר הבירה של צפון קוריאה, מלאים בפוסטרים, בפסלים ובתמונות ענק של המנהיגים מייסדי האומה. שלב חובה בהגעה למדינה הוא סיור בפסלי ברונזה ענקיים של שני מייסדי האומה קים איל סונג ובנו קים ג'ונג איל. הטקס הקצר כולל גם חובת קידה והנחת זר פרחים, למול פסליהם של הדיקטטורים שהפכו לסוג של אל במדינה.

הצפון קוריאניים יראו לכם בדיוק את מה שהם רוצים שתראו. סיורים בבתי חולים ריקים אך מטופחים ומושקעים להפליא עם מסך טלוויזיה בכל חדר, כמו גם סיורים בבתי ספר בהם הילדים הרכים שרים בצורה מופתית שירי הלל לאומה, ממש כמו רובוטים קטנים וחמודים.

בדרכים, באם במקרה תיתקלו בעובדי שדות האורז עם בגדיהם הקרועים שהולכים בכל יום לעבודת הפרך היומית תמורת שכר זעום, יאסר עליכם לצלם אותם. ואם צילמתם, תיאלצו למחוק. בדרך כלל, דבר כזה לא יקרה משום שהמדריכים הקפדניים יעשו הכל כדי שלא תראו אותם, את אחת האוכלוסיות העניות ביותר בעולם.

בלילה, מתנגנים שירי תוגה המהללים את המדינה הקומוניסטית והעומדים בראשה עד שעה מאוחרת. בשעה מוקדמת מאוד בבוקר - עם אור השחר, מעירה מוזיקה עצובה ונוגה את תושבי עיר הבירה של צפון קוריאה.

במהלך הביקור תיארו התיירים את המעקב התמידי אותו הם חוו מהמדריך המקומי: המדריכים הקפדנים הללו גם דואגים שלא תתקשר עם המקומיים. "הדבר הכי מזעזע הוא שאסור לנו להתקרב לצפון קוריאנים. יחד עם זאת, גם אם היינו מצליחים, הם לא מדברים אנגלית", הוא מתאר.

"ברגע שהתרחקתי חמישה מטרים מהמדריך שלי, הוא קרא לי לסדר. הם לא אומרים בבירור 'אסור לעשות את זה', אלא 'אה לא, אל תבוא לשם, זה עדיף, אנחנו לא יכולים ללכת לשם עכשיו'. מה שחשוב זה לכבד את הכללים ואת הפולחן שלהם. הסיכון האמיתי היחיד הוא גירוש", לטענת אותו תייר.

אבל האמת כואבת הרבה יותר. תייר אמריקאי - ככל הנראה ממוצא יהודי, שהואשם בהשחתה וביזוי של פוסטר הנושא את תמונת המנהיג הדגול נעצר ומת לבסוף כתוצאה מהתעללות שעבר על ידי המשטר.

האירוע התרחש בשנת 2016 בעת ביקורו בקוריאה הצפונית במסגרת ביקור תיירותי שערך במדינה, במתכונת המתוארת בכתבה זו.

לפי כתב האישום שהוגש נגדו, אוטו וורמבייר תלש פוסטר של מנהיג צפון קוריאה בבית המלון בו שכן. בעקבות כך הוא נעצר ונידון לעבודות פרך במשך 15 שנה, אך כעבור חודשיים בלבד מתחילת המאסר בפועל, וכשמונה עשר חודשים מאז מעצרו, נכנס לתרדמת ככל הנראה לאחר עינויים והתעללות שעבר על ידי המשטר. הוא נשלח במטוס בחזרה לארצות הברית ונפטר כעבור ימים ספורים. גם אם אסון מסוג זה הוא עדיין בגדר דבר נדיר, השהות במדינה מוגבלת מאוד.

צילום תמונות הוא אחד הדברים המפוקחים ביותר. אין כניסה למצלמה עם עדשה של יותר מ-120 מ"מ כדי שלא יהיה מדי 'זום'. "כשהתחלתי לצלם הם חשדו מאוד, ברגע שראינו כבל חשמלי למשל, היינו צריכים שהוא לא יהיה בפריים כדי שכל התמונות יציגו את קוריאה באור יפהפה", מוסיף הבמאי לתאר את הטירוף.  

איסור חמור נוסף הוא לקפל תמונה של אחד המנהיגים הדגולים. אם לדוגמא קנית עיתון הנושא את תמונתו של השליט - אסור לקפל את העיתון או להשליך אותו בביזיון. "אתה עלול להיעצר", מתאר התייר הצרפתי.

"אם תקפיד על ההנחיות ולא תרגיז את המדריכים והשוטרים המקומיים בשאלות בעייתיות על המערב והיחס לצפון קוריאה, זה אמור להיות בסדר, אתה עוד תחזור הביתה", הוא מרגיע.

"אבל אם תאתגר את המדריך שלך, או תעבור על החוק, אתה עלול להיות מגורש או לסיים כמו הסטודנט האמריקאי", מזהיר תייר מערבי שהיה שם - וחזר כדי לספר.

צפון קוריאה היא מדינת טרור מסוכנת, אך לא פחות מכך - מרתקת. היכולת של השלטון המקומי ליצור סגידה עיוורת למנהיגיה היא יוצאת דופן, דבר שבא לידי ביטוי לפני מעט יותר מעשור באבל הנורא והאותנטי של מיליוני קוריאנים בעת מות השליט הקודם קים ג'ונג איל בשנת 2011.

מיליוני קוריאנים החיים חיי עוני מחפיר, נצפו מזילים דמעה למות הדיקטטור שלקח מהם את חופש התנועה, הדיבור, הדת וכמעט כל חופש אחר, שיעלה בדעתכם.

היכולת המשמעותית ביותר ככל הנראה של המשטר הצפון קוריאני שמנהל מדינה נחשלת וענייה, היא יכולת השליטה על המחשבות של האזרחים, על הדעות שלהם, על הרצונות והרגשות. אה, ויש גם את היכולת הגרעינית, שנמצאת בידי מטורף אחד - שמפחיד למוות את המערב.