שבועיים וחצי באיסלנד. זה משך הזמן בו שהה הצלם משה ברנשטיין מביתר עילית במקום המיוחד הזה.
>> למגזין המלא - כנסו
משך זמן שהוא לא קצר מדי ולא ארוך מדי (תלוי את מי שואלים), אך משך זמן כזה שהספיק לו על מנת להביא לנו את התמונות המרהיבות שלפנינו.
אז אם לא יצא לכם לטוס לחו"ל בקיץ האחרון ולראות נופים ועולם, ברנשטיין עשה זאת עבורנו ובמקצועיות רבה. תתרווחו, קחו משהו לנשנש וצפו בתמונות הללו. קל יהיה לומר "מה רבו מעשיך ה'", אבל שרואים את התמונות הללו זה לא רק קל – אלא פשוט נפלט מהפה.
"עשיתי את זה כחלק ממסע עם חבר'ה, בלי להוציא כסף מיותר", מספר ברנשטיין על המסע המאתגר, "ישנים באוהל שלנו במתחם קמפינג מסודר. יש שם שירותים ומקלחות וחדר אוכל. בשבת היינו בבית חב"ד של משפחת פלדמן הנחמדה. קנינו אוכל כשר, פסטה אורז סלומון והכנו בשטח ממדורות שעשינו. אבל כן, אחרי שבועיים וחצי, בסוף נמאס לך מפסטה"...
"כבר ביום הראשון היינו בהר געש. פלא הבריאה הגדול ביותר שראיתי אי פעם. אלא שביום אחר ראינו לגונה של קרחונים. מקום שעבר ממקום רותח למקום קפוא ואז אתה שואל את עצמך, רגע, מה פלא הבריאה הגדול ביותר שראיתי. עד לדבר הבא שאתה מגיע ואז בכלל השאלה מתעצמת".
"מדובר בחבל ארץ אחד שבו אתה רואה קסם דחוס", מסכם ברנשטיין.
"המסע אינו מתאים לכל אחד", הוא מציין, "הרבה הליכה, שינה בשטח בקור, ברוחות ובגשם. כמובן שיש כאלה שנוסעים לאיסלנד ומגיעים למלון מסודר, אבל על מסע כמו שעברתי, איננו מתאים לכולם, כל אחד ורמת הקושי שלו.
"את התמונות אתם רואים ככה ברפרוף. במהירות. אני, בשביל להגיע לתמונה המדויקת הזאת, הייתי צריך ללכת עשרה קילומטר לכל צד, כדי לתפוס זווית טובה של הר געש. לא פעם זה נעשה בתנאים לא תנאים".
ברנשטיין מסכם: "המסע הזה גרם לי להבין דבר פשוט אבל עוצמתי: כשאתה בשטח אתה מעריך את הדברים הפשוטים שיש לך בבית. פתאום אין כרית, שמיכה ומזרן נח. מה שיש – זה מה יש ותסתדר. כשאתה חוזר הביתה, אתה למד להעריך כל דבר שיש לך".
ברנשטיין לא טס לבד, כאמור. היו איתו עוד שני חברים טובים. שי ידאל אל פורת מצפת ונדב פולק מירושלים. גם הם לא טמנו ידיהם בצלחת וצילמו תמונות שנראות לקוחות מציורים. הנה כמה מהם:
