במשך 13 שנים, סוריה הייתה זירת התנגשות עקובה מדם בין כוחות שונים, שהותירה את המדינה הרוסה עם מיליוני פליטים ואלפי הרוגים. המתקפה האחרונה על משטר אסד בנובמבר-דצמבר 2024, שהובילה לנפילתו המהירה, שיקפה את השינויים הדרמטיים שחלו במאזן הכוחות לאורך השנים.
2011: תחילת מלחמת האזרחים
בשנת 2011, בהשראת "האביב הערבי", החלו הפגנות עממיות נגד משטרו של בשאר אל-אסד. הפגנות אלו התדרדרו במהירות למלחמת אזרחים עקובה מדם, כשכוחות המורדים שהורכבו מקבוצות שונות עם מטרות אידאולוגיות שונות ניסו להפיל את אסד.
2015: התערבות רוסיה ואיראן
בשנת 2015, משטרו של אסד עמד בפני קריסה, כאשר כוחות המורדים השתלטו על שטחים נרחבים. אולם, התערבותם של רוסיה ואיראן לצידו, הפכה את הגלגל. רוסיה סיפקה סיוע אווירי נרחב, בעוד איראן שלחה לוחמים ומיליציות שיעיות, כולל חיזבאללה, לסייע לכוחות הקרקע.
2017: תהליך אסטנה
בשנת 2017, טורקיה, רוסיה ואיראן השיקו בעיר הבירה של קזחסטן את "תהליך אסטנה", במטרה לנסח פתרון מדיני לסכסוך בסוריה. אולם, תהליך זה לא הצליח להביא לסיום המלחמה, והעימותים נמשכו.
2024: נקודת מפנה
"מלחמת חרבות ברזל" בין ישראל לחיזבאללה פגעה קשות בארגון, והחלישה משמעותית את יכולתו לסייע לאסד. טורקיה סיפקה תמיכה צבאית ופוליטית ל"רשות שחרור א-שאם" ולפלגי מורדים אחרים. ארצות הברית סיפקה תמיכה לכוחות כורדיים ולמיליציות ערביות בצפון-מזרח סוריה. וגם איראן ורוסיה לא סיפקו לאסד את התמיכה הצבאית שלה ציפה, כנראה בעקבות לחצים פוליטיים וכלכליים ובעיות של סדרי עדיפויות.
מעבר לתרחישים האחרונים ושנים של מלחמה, עריקות והתערבות של כוחות חיצוניים פגעו קשות בצבא סוריה, וחיסלו את יכולתו להגן על המדינה. תמיכתן של טורקיה וארצות הברית בקבוצות מורדים שונות אפשרה להן להתחמש ולהתארגן לקראת המתקפה. הכוחות הכורדיות, שהיו בעלות ברית לא רשמיות של אסד, ניצלו את המצב כדי לכבוש שטחים מידי צבא סוריה.
המתקפה הסופית
ב-27 בנובמבר 2024, "רשות שחרור א-שאם" פתחה במתקפה רחבת היקף נגד משטר אסד בצפון-מערב סוריה, בתמיכת טורקיה. המתקפה התאפיינה בהתקדמות מהירה של כוחות המורדים, שכבשו ערים מרכזיות כמו חאלב, חמה וחומס.
מפת הכוחות בסוריה: שחקנים רבים בזירה מורכבת
נכון ל-8 בדצמבר 2024, מפת השליטה בסוריה נראית מורכבת ונזילה, לאחר שמשטר אסד קרס במהירות מפתיעה. קבוצות מורדים, כוחות כורדיים וגורמים זרים מתחרים על השליטה בשטחים, וייתכן שמאבקי הכוחות יימשכו עוד זמן רב.
"רשות שחרור א-שאם": בהנהגתו של אבו מוחמד אל-ג'ולאני, האירגון הג'יהאדיסטי השתלט על דמשק והכריז על הפלתו של משטר אסד. האירגון שולט גם בערים מרכזיות אחרות, כמו חאלב, חמה וחומס.
הצבא הסורי הלאומי: קואליציה של קבוצות מורדים שנתמכו על ידי טורקיה, פעלה בעיקר בצפון סוריה.
חדר המבצעים הדרומי: ארגון מורדים שפעל בדרום סוריה, ובו גם מיליציות דרוזיות, השתלט על העיר סווידא ועל חלקים ממחוז דרעא.
כורדיסטן הסורית: הכוחות הכורדיים ניצלו את ההזדמנות להרחיב את שליטתם, והשתלטו על העיר דיר א-זור ועל העיר בוכמאל שעל ציר מרכזי בין בגדאד לסוריה.
מיליציות מקומיות: במזרח סוריה, מיליציות מקומיות השתלטו על חלקים מהעיר דיר א-זור.
המדינה האסלאמית (דאעש): ארגון הטרור ניצל את המצב בסוריה כדי לחדש את פעילותו בכמה אזורים, למשל בעיר תדמור.
סוף עידן?
מאזן הכוחות בסוריה נותר נזיל ועדיין לא ברור מה יהיה עתידה של המדינה. הסבירות היא שסוריה תמשיך להיות זירה למאבקי כוחות ולסבול מחוסר יציבות. נפילת משטרו של בשאר אל-אסד מסמנת סוף עידן בסוריה. אולם, עתידה של המדינה לוט בערפל. סביר להניח שהמדינה תמשיך להיות נתונה לחוסר יציבות, פגיעה מהתקפות טרור ומאבקי כוחות בין קבוצות שונות.