לצד המעורבות של קטאר ומצרים בתיווך בין ישראל לחמאס בכל מה שנוגע לעסקאות החטופים והרגעת המתיחות הביטחונית, נמצאות גם ערב הסעודית ואיחוד האמירויות שיש להן דעה מוצקה על התנהלות ישראל ביום שאחרי המלחמה ברצועת עזה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אלא שבעוד שסעודיה טרם נרמלה את יחסיה עם ישראל והיא פחות מעורבת בנעשה במדינות האזור, לאיחוד האמירויות יש מעורבות הרבה יותר גבוהה ומשמעותית, בעיקר בגלל הסכמי אברהם אבל גם בגלל שיטת העבודה ויחסי החוץ של המדינה.
איחוד האמירויות היא בעצם איגוד אינטרסים של 7 אוטונומיות, רשויות ערביות מוסלמיות עשירות ומבוססות - דובאי, אבו דאבי, עג'מאן, פוג'יירה, ראס אל-ח'ימה, שארג'ה ואום אל-קיוין.
עיקר הכלכלה של הפדרציה הערבית מבוססת על מצבורי נפט וגז בהם התברכה ארצם והם חולשים על אחוז משמעותי מהתוצרת העולמית.
לצד השגשוג וההתפתחות העצמאית של האמירויות, המדינה מקיימת מארג מעניין ומרתק של אינטרסים כלכליים - המתבטא בעיקר באמצעות שליטה פיזית בשטחים ובנכסים מחוץ לגבולות המדינה, מה שמעיד על מגמה ורצון להיות מעורבת בעניינים שיוסיפו לה שליטה והשפעה ברחבי המזרח התיכון.
נתונים אלו דרמטיים במיוחד כאשר בוחנים את האפשרות המוזכרת בתקשורת על כך שמדינת איחוד האמירויות תהיה מעורבת בניהול רצועת עזה בדרך כזו או אחרת.
תחילת הסקירה כמובן נעוצה בהסכמי אברהם, אותו הסכם שלום ושיתוף פעולה שנחתם בשלהי כהונתו הראשונה של הנשיא דונלד טראמפ ואפשר למעשה יצירת קשר כלכלי ישיר וארוך טווח בין ישראל למדינה הערבית המבוססת והעשירה.
כמו בהרבה תחומים, 'עם האוכל בא התיאבון' והאופציה של התרחבות והשפעה כלכלית באמצעות יצירת שיתופי פעולה עם ישראל קסמה לראשי האיחוד הערבי והמציאות הזו השפיעה בעיקר על נרמול היחסים בין המדינות.
אבל מאחורי הקלעים - האינטרס להשפיע ולהיות גורם מנהל בכל האזור - מתפרס למדינות ומחוזות נוספים ברחבי המזרח התיכון.
במאמר רחב של ד"ר מורן זגה הנחשבת מומחית ללימודי האסלאם והמזה"ת ופורסם באתר מכון 'מיתווים' היא מצביעה על ארבעה מוקדי פעילות של האמירויות. אותה פעילות מבוססת על רכישה של נכסים ושטחים והשקעות נוספות המעניקות את הכוח להשפיע.
המוקדים הם: מצרים, ירדן, ישראל ורצועת עזה.
להמחשה: איחוד האמירויות היא המשקיעה הבינלאומית הגדולה ביותר במצרים וירדן בהיקף של מיליארדי דולרים בשנה. הרבה מאוד חברות אמירתיות פועלות במצרים ומשפיעות על הכלכלה המצרית באופן מהותי ומתמשך.
המציאות הזו מבוססת על אינטרסים כלכליים מובהקים ויש לה כמובן השפעה על היחסים הדיפלומטיים של ישראל עם המדינה הערבית, אך לצד זאת נדרש לעקוב אחרי הפעילות במוקדים אחרים כמו ירדן ומצרים, וכאשר מדברים על היוזמה של הנשיא טראמפ להוביל להגירת הפליטים מעזה למדינות האזור - ודאי שגם לממשלת איחוד האמירויות יש מה לומר והרבה.
בשבוע שעבר דיווחנו כי נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד, אמר למזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו כי ארצו מתנגדת לתוכנית ההגירה של טראמפ עבור עזה.
בהודעה שתיארה את דבריו של הנשיא למזכיר המדינה מרקו רוביו נמסר כי הנשיא הביע את התנגדותו לעקור את הפלסטינים ולשלול מהם "זכויות בלתי ניתנות לביטול".
משרד החוץ האמירתי סיכם את התנגדות המדינה הערבית לפתרון של טראמפ, כי "חשוב להפסיק כל פעילות המאיימת על יציבות האזור, שתושג על-ידי פתרון שתי המדינות".
מדיניות החוץ של איחוד האמירויות וההשקעה במדינות האזור
לדברי ד"ר זגה, מדיניות החוץ של המדינה הערבית מאופיינת במגוון ערוצים וכלים בהם איחוד האמירויות נוקטת והם כוללים כוללים תיווך, פעילות הומניטרית, השקעות בחינוך ובספורט ועוד.
בין הדוגמאות הבולטות לפעילות התיווך ניתן למנות את הגישור בין הטאליבן לארה"ב, וכמובן תיווך בין ישראל לממשל הסורי והמורדים בתקופת המלחמה האחרונה.
התובנה המרכזית של ראשי המדינה היא שהשליטה על נכסים אסטרטגיים בעולם מאפשרת למדינה לקדם אינטרסים כלכליים ופוליטיים בו זמנית, ולמצב אותה כשחקן מרכזי במערכת הבינלאומית.
ד"ר זגה, מדגישה מספר ואינטרסים כלכליים ומדיניים להם מחויבת ומהם מרוויחה איחוד האמירויות באמצעות שיטת הרכישה של נכסים ועוגנים כלכליים באותן מדינות, נציין את חלקם המרכזי:
- מימוש חזון 2030 של איחוד האמירויות לגוון את כלכלת המדינה. השקעות אלה מספקות מקור רווחים יציב, מגוון ולטווח ארוך.
- יכולת להיות כוח חיצוני במדינה אחרת המאפשר להשפיע על הכלכלה, וגם במובנים מסוימים על מדיניות הפנים והחוץ שלה.
- צמצום משמעותי לסכסוך בין איחוד האמירויות למדינה בה קיימות השקעות ומחזקים הנכסים כיוון שהקשר תלוי בנכסים אסטרטגיים התלויים במיקום מוגדר וחוזים לטווח ארוך.
- היקף ההשקעות נרחב מקנה לאיחוד האמירויות מעמד של שחקנית חשובה בזירה הבינלאומית.
בפועל, שלוש מדינות ערביות ועשירות במזרח התיכון, מתחרות ביניהן על השליטה והבולטות בעולם הערבי מול ארה"ב, אך לצד המכנה המשותף יש גם הבדלים מעניינים.
לפני מספר שבועות פרסמנו ב'כיכר השבת' מאמר על מעורבותה של קטאר במדיניות האזורית במזרח התיכון אך למרות שתחומים רבים חופפים בין קטאר ואיחוד האמירויות ואף מהווים למקור לתחרות בין המדינות, קטאר משקיעה פחות בפרויקטים בעלי אחיזה פיזית בשטח ופועלת יותר להשפיע באמצעות כלי התקשורת האימתני שלה הפועל ברחבי העולם ומהדהד מסרים קיצוניים ומלחמתיים.
לפי דברי ד"ר זגה, באיחוד האמירויות מיישמים מדיניות חוץ המבוססת על השקעות בעלות אחיזה גיאוגרפית מחוץ לגבולותיה כדי להרחיב את השפעתה הגלובלית באופן שהוא הרבה יותר מושכל והרבה פחות מאיים מקטאר
מולן, ערב הסעודית מתמקדת בעיקר בפיתוח פנימי ובחיזוק כוחה הכלכלי והחברתי בתוך גבולותיה, לצד עיצוב השפעתה הדתית והפוליטית באמצעים דיפלומטיים.
ההקשר האקטואלי ביותר עבור ישראל היא העובדה שבמשך העשורים האחרונים, איחוד האמירויות השקיעה באופן מינורי גם אם קיים ברצועת עזה, בגלל התחרות עם קטאר וגם התנגדותה של איחוד האמירויות לשלטון חמאס בעזה, והחשש שהמימון ישמש למטרות צבאיות ולא אזרחיות.
אלא שכעת, אחרי שחמאס נחלש באופן משמעותי ושלטונו בעזה אינו מובטח כבעבר החלו במדינה הערבית להשקיע בהרבה מאוד יוזמות הומניטריות ואחרות המקנות אחיזה של ממש בנעשה ברצועה.
ובשורה התחתונה, הכלכלה והרצון להיות גורם משפיע בזירה הבינלאומית מוביל את מדינות ערב העשירות ליצור מארג יחסים עם ישראל והמעצמות כדי להרוויח, תוך הכרת המציאות שיש להן מה להפסיד אם יסתבכו במדיניות עוינת.
ומה בקשר ליחסים עם ישראל אחרי המלחמה?
כפי שנוצר בהסכמי אברהם, ישראל נחשבת עבור איחוד האמירויות כמוקד לכלכלת ידע וטכנולוגיות מתקדמות, אשר באופן טבעי השקעה בהן יכולה, במקרים רבים, לייצר טביעת רגל פיזית בישראל ולהשפיע על המדיניות הכלכלית או הדיפלומטית של הממשלה.
היחסים גם מתרחבים להיבטים מדיניים ודיפלומטיים, לפני שישה שבועות, שר החוץ גדעון סער נפגש עם עבדאללה בן זאיד, שר החוץ של איחוד האמירויות, בארמונו הרשמי באבו דאבי.
השניים עסקו בהתפתחויות האזוריות ועל היחסים הבילטרליים בין המדינות.
יוזכר כי באיחוד האמירויות הכריזו כבר לפני חצי שנה, כי הם תומכים בכך שיוקם כוח בינלאומי שישלוט ברצועת עזה, כדי למנוע את החזרת שלטון חמאס, וכך למעשה הפכה המדינה העשירה והמוסלמית לשחקן חשוב בזירה המדינית של ישראל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
קרדיט: מאמר מאת ד"ר זגה, "מדיניות העוגנים של איחוד האמירויות" מכון מיתווים. סייע לה: רותם יצחק כהן.