כשני מיליון בני אדם הפגינו אמש נגד ארדואן, לאחר מעצרו של מנהיג האופוזיציה וראש עיריית איסטנבול אקרם אימאמולו.
מאות אלפי מפגינים הציפו את רחובות איסטנבול בהפגנה רחבת היקף שאורגנה על ידי מפלגת האופוזיציה המרכזית בטורקיה, מפלגת העם הרפובליקנית (CHP), במחאה על מעצרו של ראש העיר אקרם אימאמולו.
מעצרו של אימאמולו ב-19 במרץ באשמות שנויות במחלוקת של שחיתות וטרור הצית את אחת ההפגנות הגדולות ביותר נגד נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. אימאמולו נחשב לדמות הפוליטית היחידה בטורקיה שמסוגלת לאיים על שלטונו של ארדואן בבחירות לנשיאות.
ראש העיר, שנבחר מחדש בפעם השלישית לתפקידו באיסטנבול בשנה שעברה, הוכרז על ידי מפלגתו כמועמדה הרשמי בבחירות הקרובות, זאת למרות מעצרו.
המפלגה, ארגוני זכויות אדם וממשלות מערביות רואים במעצרו מהלך פוליטי מובהק, והזעם הציבורי שהתפרץ תחילה באיסטנבול התפשט במהירות לערים נוספות ברחבי המדינה. עד כה נעצרו יותר מאלף בני אדם מאז החלו ההפגנות, אך התומכים ממשיכים לצעוד ברחובות בקריאה לשחרורו.
המפגינים התאספו ברובע מלטפה, כשהם מנופפים בדגלי טורקיה ובשלטי תמיכה באימאמולו. מנהיג ה-CHP, אוזגור אוזל, טען כי כ-2.2 מיליון איש השתתפו בהפגנה.
אוזל טען כי האישומים נגד ראש העיר חסרי בסיס ומהווים רדיפה פוליטית, וקרא להחרים כלי תקשורת, מותגים וחנויות המזוהים עם ממשל ארדואן.
אימאמולו עצמו שלח מסר מהכלא בו קרא לאחדות מול מה שכינה "מעצר בלתי חוקי".
"איני חושש כלל, משום שהאומה שלנו מאוחדת," כתב אימאמולו מבית הכלא מרמרה באיסטנבול. "לא נכנע לרודנות. מתוך תא הבידוד שלי, אני זועק: העם הוא הגדול באמת."
לצד מעצרם של מפגינים רבים, ממשלת ארדואן החריפה את הצעדים נגד עיתונאים המסקרים את ההפגנות. במהלך חמישה ימים נעצרו לפחות 13 עיתונאים. בין העצורים נמנה הצלם יסין אקגול מסוכנות AFP, ששוחרר כעבור זמן קצר.
ביום חמישי נעצר העיתונאי השוודי יואקים מדין עם נחיתתו בנמל התעופה באיסטנבול, ובהמשך נכלא רשמית. לפי סוכנות הידיעות הממשלתית "אנאדולו", הוא מואשם ב"העלבת הנשיא" ובקשרים ל"ארגון טרור".
שר החוץ השוודי, מריה מלמר סטנרגארד, הצהירה כי ממשלתה רואה את המעצר בחומרה ופועלת לשחרורו.
בנוסף, עיתונאי ה-BBC מארק לואן גורש מהמדינה לאחר שנעצר ל-17 שעות, בטענה כי הוא "איום על הסדר הציבורי".
ה-CHP הבטיחה להמשיך להפגין עד לשחרורו של אימאמולו ולאישור מועמדותו לנשיאות. שאלת יכולתה של האופוזיציה לשמור על המומנטום הציבורי ולהפוך את הזעם לכוח פוליטי משמעותי עודנה פתוחה, בעוד ארדואן ממשיך לשלוט במדינה ביד רמה.