השבוע עלתה לכותרות בהקשר מעניין הראוי למעקב של קליטת תושבים עזתים - מדינה קטנה הנאבקת על קיומה ומוקפת שכנים שממש לא מפרגנים לה - הלא היא סומלילנד... שממש כמו מדינת ישראל נאבקת לנהל דמוקרטיה ואי של שפיות בין שכנותיה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
על הנייר, סומלילנד המונה קצת יותר משישה מיליון תושבים - אינה מוכרת כמדינה ריבונית. רוב מדינות העולם מגבילות את ההכרה בה ואינן מקיימות איתה הסכמי סחר ספציפיים.
מבחינה היסטורית, מדובר באוטונומיה שצמחה בתוך סומליה. מדינה אפריקאית מוסלמית הסובלת מחוסר יציבות שלטונית.
אלא שסומלילנד פרשה ממנה לפני כמעט 35 שנים ומאז היא עושה מאמצים ראויים להערכה לקיים מערכת שלטונית יציבה וידידותית לעולם.
בשנים האחרונות, סומלילנד ניסתה לקדם את הכרתה הבינלאומית על ידי שיפור הקשרים עם מדינות שכנות וארגונים בינלאומיים. עם זאת, המאמצים עדיין לא צלחו והיא נותרת מדינה בלתי מוכרת.
הצורך לקבל הכרה בינלאומית - הוא יסוד ראשון בהתנהלות של כל מדינה שוחרת שלום ושגשוג. וכמו מדינת ישראל שנאבקה עשרות שנים לקבל הכרה בינלאומית ועדיין נאבקת בחזיתות בינלאומיות רבות - סומלילנד עושה זאת בהיעדר כלים ואמצעים עצמאיים.
ביחס להצעה או בקשה לקלוט תושבים שפונו מרצועת עזה, ענה שר החוץ של המדינה, בהודעה שמסר ל'כאן חדשות' כי "הדבר הכי חשוב עבורנו הוא לקבל הכרה אחרי שהראינו לעולם שאנחנו מדינה שוחרת שלום ודמוקרטית, שהייתה עצמאית במשך 33 שנה".
המשמעות העולה מהדברים: מה שינחה את המדינה בקבלת החלטה ביחס לפליטים זו התועלת המדינית והבינלאומית שעשויה לנבוע לה מהמהלך.
פרשנים מדיניים המכירים את המנטאליות האסלאמית, מעריכים שהרצון לקבל הכרה מישראל כמדינה עצמאית, מוביל את מנהיגי המדינה שפרשה מסומליה להסכים לקלוט עזתים ובלבד שיהיו עוד מדינות חזקות הקרובות לארה"ב שיכירו בה כמדינה וכריבון עצמאי.
ראוי להזכיר כי סומליה - מדינת האם ממנה פרשה סומלילנד, מאיימת לכבוש אותה בחזרה ולמסמס את האפשרות שלה להשתקם ולהתפתח.
לפי פרסום בויקיפדיה, כחלק מתפיסה של פתרון בעיית היציבות האזורית תחילה, ארצות הברית והאיחוד האירופי הטילו את האחריות להכרה בסומלילנד על האיחוד האפריקאי (AU), לפני שהן עצמן ישקלו להכיר בה כמדינה.
כפועל יוצא, סומלילנד משקיעה בימינו את מירב מאמציה להכרה בין-לאומית באמצעות הכרה על ידי האיחוד האפריקאי.
נזכיר שהמצוקה של המדינה הקטנה כל כך משמעותית, כי במצב הנוכחי סומלילנד אינה יכולה לבצע סחר בינלאומי, וגם לא לקבל סיוע כלכלי מארגונים כמו הבנק העולמי וקרן המטבע העולמית (IMF), והיא נאלצת לפעול ככלכלה של משק סגור המנסה לספק את כל צרכיה בכוחות עצמה.
למרבה המבוכה, בגלל הכלכלה הכל כך מורכבת והיעדר משאבים חיצוניים, אחד הענפים המשגשגים במדינה הקטנה הוא שוד ימי באמצעות ספינות פיראטים.
מאחורי הקלעים, המיקום הגיאוגרפי של המדינה הקטנטנה - סמוך לים האדום ולמרכז השיט העולמי בו עוברות סחורות בהיקף בינלאומי אדיר - יוצר ענין רב במערכת המדינית של ישראל.
הענין הוא משמעותי כל כך, שלפני כחמישה חודשים, פרסם אתר החדשות הפרו־קטארי Middle East Monitor ידיעה לפיה ישראל פנתה בחשאי לסומלילנד, השוכנת מול תימן לחופי מפרץ עדן, עם הצעה שתשרת את שני הצדדים: ישראל תקים בסומלילנד בסיס צבאי, שיאפשר לה לתקוף ולהרתיע מטרות חות'יות, ובתמורה תעניק למדינה הכרה רשמית ותבצע בה השקעות כלכליות.
נזכור שמרחב הים האדום, הפך בשנה האחרונה לאזור מאוד מאותגר מבחינה ביטחונית ברמה עולמית, בגלל המתקפות של החותים על נתיבי הסחר הימי בים האדום, שמשפיעות על הסחר העולמי כולו.
למען האמת, ישראל אינה הריבונות היחידה המשקיעה תשומת לב במדינה הדמוקרטית המשקיפה על תימן - עקפו אותה שלוש מדינות משמעותיות מאוד, ביניהן ניתן למנות את אתיופיה וטורקיה, ובמעגל רחב יותר גם מצרים, איחוד האמירויות, סעודיה, סודאן וג'יבוטי השכנה.
להמחשה, אתיופיה, לה יש גבול עם סומליה ואין לה מוצא לים, חתמה על הסכם סחר היסטורי עם סומלילנד, שיעניק לה גישה למפרץ עדן דרך נמל ברברה, בתמורה להכרה של אתיופיה בעצמאות סומלילנד.
במקרה כזה, שני הצדדים מרוויחים, סומלילנד נהנית מהכרה אתיופית, הנחשבת למדינה דומיננטית באפריקה. ובמחשבה נוספת, ההכרה הזו יכולה לקדם התנהלות דומה של מדינות נוספות באפריקה ולא רק.
מדינה נוספת המנסה גם היא לקדם את שליטתה באזור ובמדינה המבודדת יחסית, הלא היא טורקיה. המשתמשת בכוחה כדי לנסות ולפשר בין סומליה לאתיופיה במשבר סומלילנד, בזכות יחסים טובים שפיתחה גם עם אתיופיה.
כעת, טורקיה מעוניינת לבצע מהלך עם השלכות ביטחוניות על כל האזור, כולל ישראל. לפני כחצי שנה נחשף ב"בלומברג" כי נציגיו של ארדואן ניהלו שיחות עם סומליה בנוגע להקמת אתר לניסויים של שיגור טילים ארוכי טווח בשטח סומליה.
סומליה, מצידה, לא רוצה להיות תלויה בגחמות של ארדואן, וכדי להפחית את התלות שלה בטורקיה, חתמה השנה על הסכם ביטחוני גם עם מצרים, במסגרתו התחייבו המצרים לשלוח לסומליה חיילים וציוד צבאי במקרה של הגברת המתיחות.
ומכאן עולה השאלה - האם ישראל תקדים את טורקיה ביצירת קשר וחיבור אסטרטגי ביטחוני ותצליח לרתום את המדינה הקטנטנה לאינטרס הגדול של מאבק בציר הרשע העולמי?
בשורה התחתונה, למרבה האבסורד, הנכונות כל שהיא קיימת, בסומלילנד, לקלוט תושבים עזתים, מגיעה מתוך רצון אנוכי לקדם את יוקרת המדינה בעיני שכנותיה כמו סעודיה ואיחוד האמירויות שכמובן מעורבות באינטרס הפלסטיני.
ובחזרה למציאות האזורית. באופן רשמי ממשלת ישראל, אינה מקיימת קשרים דיפלומטיים עם סומלילנד לאחר שהכריזה עצמאות ב-1991.
אך לצד זאת, הרצון לקבל את ההכרה הבינלאומית החשובה כל כך - יכול להוביל למחווה של סומלילנד לארה"ב ולהסכים לקליטת פלסטינים, מה שכמובן יהיה יעיל ויוכיח אמון מסוים כלפי ישראל שכבר מקדמת יחסים רגישים ואסטרטגים עם איחוד האמירויות ולפי פרסומים שתי המדינות הקימו בסיס צבאי־מודיעיני משותף.
הקשר הבלתי אמצעי בין ישראל לאיחוד האמירויות משפיע גם על האוטונומיה סמולילנד שכמובן תושביה מושפעים מאוד מהאמירתים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ובנוסף, כעת, אחרי שחמאס נחלש באופן משמעותי ושלטונו בעזה אינו מובטח כבעבר החלו האמירתים להשקיע בהרבה מאוד יוזמות הומניטריות ואחרות המקנות אחיזה של ממש בנעשה ברצועה.
בשורה התחתונה, הצורך והתלות בכלכלה משגשגת והרצון להיות גורם מוכר בזירה הבינלאומית מוביל את מדינות ערב ליצור מארג יחסים עם ישראל והמעצמות כדי להרוויח, תוך הכרת המציאות שיש להן מה להפסיד אם יסתבכו במדיניות עוינת.