אחמד אל-שרעא, המוכר בכינויו אבו מוחמד אל-ג'ולאני, הוא נשיא סוריה הנוכחי, שנבחר ללא בחירות לאחר שהוביל את הניצחון המהיר על כוחותיו של בשאר אסד והפיל את משטרו תוך ימים ספורים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אם עבור רובנו השם 'אל-ג'ולאני' לא היה מוכר עד לפני מספר חודשים, עבור מומחים למדינות ערב וחוקרי המזרח התיכון, ג'ולאני הוא קודם כל ג'יהאדיסט, איש אל קאעידה ואסלאמיסט סוני קיצוני.
לאורך השנים, אל-ג'ולאני עבר לטענתו טרנספורמציה משמעותית, מהיותו לוחם ג'יהאדיסטי קיצוני למנהיג המבקש להציג עצמו כמתון ותומך בפלורליזם.
תחילת הדרך בעיראק
בשנת 2003, אל-ג'ולאני (מלשון הגולן), הצטרף למורדים שנלחמו בכוחות האמריקניים בעיראק. הוא נעצר על ידי הצבא האמריקני, אך נותר בעיראק והמשיך בפעילותו. בתקופה זו, אל-קאעידה השתלטה על קבוצות דומות והקימה את "המדינה האסלאמית בעיראק", בהנהגת אבו בכר אל-בגדאדי.
עם פרוץ ההתקוממות העממית בסוריה בשנת 2011, נשלח אל-ג'ולאני לסוריה על ידי אל-בגדאדי כדי להקים את סניף אל-קאעידה במדינה, שנקרא חזית א-נוסרה. הקבוצה זכתה למוניטין בשל התקפותיה האפקטיביות נגד משטר אסד. ארה"ב הגדירה את חזית א-נוסרה כארגון טרור בשנת 2013, בשל התקפות התאבדות שהובילו למותם של אזרחים ותפיסת עולם סקטוריאלית אלימה.
היפרדות מאל-קאעידה ומיתוג מחדש
בשנת 2016, אל-ג'ולאני הודיע על ניתוק הקשרים עם אל-קאעידה ושינה את שם הקבוצה לג'בהת פתח א-שאם, במטרה להציג תדמית מתונה יותר. שנה לאחר מכן, הקבוצה התמזגה עם ארגונים נוספים והפכה להיאת תחריר א-שאם (HTS), כשהיא מחזקת את שליטתה במחוז אידליב בצפון-מערב סוריה.
לאחר שהבטיח את שליטתו באידליב, אל-ג'ולאני החל במאמצים לשנות את תדמיתו. הוא החליף את לבושו הצבאי בחליפות, קרא לסובלנות דתית ופלורליזם, ואף הופיע בראיון ל-PBS בשנת 2021, בו טען כי קבוצתו אינה מהווה איום למערב.
בדצמבר 2024, כוחות המורדים בהנהגת HTS הצליחו להפיל את משטרו של אסד ולכבוש את דמשק. אל-ג'ולאני, שהחל להשתמש בשמו האמיתי, אחמד אל-שרעא, הופיע במסגד אומיה בדמשק והכריז על ניצחון "לאומה האסלאמית". הוא הדגיש את הצורך באחדות בין הקהילות השונות בסוריה וקרא לשיתוף פעולה בין כל המגזרים. העולם המערבי השתכנע מהר מאוד, אולי מהר מדי, ונתן אמון ולגיטימציה כנשיא סוריה במנהיג החדש.
אלא שבימים האחרונים משהו השתבש.
הטבח בעלוואים (זהירות: תיאורים קשים)
מאז יום שישי בשבוע שעבר, החלו להופיע ברשת האינטרנט סרטוני זוועה מסוריה. בסרטונים נראו קבוצות של אנשים, בדרך כלל גברים, אך בחלק מהמקרים נראו גם נשים ואף ילדים, מושלכים על הרצפה ברחובה של עיר.
התוקפים, ג'יהאדיסטים מזוקנים המזכירים את הסגנון של אנשי דאע"ש, עשו כל שביכולתם כדי להשפיל את האויב.
פעמים שהתוקפים דרשו מהקורבנות לנבוח ככלבים כשהם רוכנים, שוכבים או הולכים על ארבע למול צחוקם המתגלגל של האיסלמיסטים האכזריים. הסרטונים המזעזעים מסתיימים בדרך כלל בצרור ירי קטלני, בדרך כלל מקלצ'ניקוב, הנשק המועדף על ארגוני הטרור, המכוון לעבר האזרחים העלוואים.
בסרטון אחר נראה צעיר עלוואי מפוחד עד מוות מובל על ידי ג'יהאדיסט שדוחק בו עד שבשלב מסוים יורה לו ברגלו. הצעיר צורח מכאב ומתחיל לדדות, עד ההוצאה להורג האכזרית בתוך חצר בית.
תמונות מזעזעות במיוחד שהגיעו מסוריה הראו קבוצות גדולות של בני אדם שוכבים על הרצפה ללא רוח חיים, בנוסף לתיאורים גרפיים מדי מכדי שניתן יהיה לכותבם כאן.
הכל התחיל בשבוע שעבר, כאשר קבוצות חמושות, ככל הנראה חיילים בשירות אסד לשעבר, פתחו במארבים כנגד כוחות הביטחון הנוכחיים. נאמני ג'ולאני לא הסתפקו בלחימה כנגד אותם לוחמים, אלא נכנסו לכפרים וביצעו טבח באזרחים.
מעשי הטבח התמקדו כאמור בריכוזי אוכלוסין של העדה העלוואית לאורך החוף המערבי של סוריה: בלטקייה ובערים נוספות.
העימותים הובילו למותם של למעלה מ-1,000 איש, רובם אזרחים. אל-שרעא הבטיח להעמיד לדין את האחראים לאלימות והקים ועדות עצמאיות לחקירת האירועים ולקידום השלום האזרחי.
ביום שני השבוע, ממשלת המעבר של אל-שרעא הגיעה להסכם עם הרשויות הכורדיות בצפון-מזרח סוריה. ההסכם כלל הפסקת אש ושילוב הכוחות הדמוקרטיים הסוריים (SDF) בצבא הסורי. בנוסף, הוסכם על הענקת זכויות חוקתיות לכורדים, כולל שימוש בשפתם, והחזרת עקורים כורדים לבתיהם.
מדובר באירוע היסטורי שמצטרף להכרזה של ארגון ה-PKK הכורדי על הפסקת הלחימה כנגד טורקיה, למרות שמשטר ארדואן המשיך את מעשי הטבח גם בימים שאחרי.
יום למחרת הגיע ג'ולאני להסכם גם עם הדרוזים, אם כי חלק מהקבוצות עדיין מחזיקות בנשק עד שתוקם ממשלה מסודרת עם חוקה ובחירות דמוקרטיות.
יחסים בינלאומיים ואתגרים עתידיים
אל-שרעא הצהיר על כוונתו לבנות סוריה מאוחדת לכל קהילותיה וקרא לתמיכה בינלאומית בממשלתו. הוא שואף להסיר את הסנקציות האמריקניות, לשקם את היחסים עם רוסיה ולפתור את המחלוקות עם הכורדים. עם זאת, הוא דחה את הביקורת והאיומים מישראל, שהביעה דאגה מהתקרבותו של אל-שרעא לאיראן.
.לאחר מינויו לנשיא סוריה בתקופת המעבר, החלו להופיע הצהרות המעידות על שינוי בגישת המשטר החדש כלפי ישראל. מושל דמשק, מאהר מרוואן, שמונה על ידי א-שרע, התראיין לרשת NPR האמריקנית והצהיר כי הממשלה החדשה בסוריה מעוניינת בקשרים עם ישראל. מרוואן הדגיש את הרצון לשלום ולדו-קיום בין המדינות, וקרא לארצות הברית לפעול לקידום תהליך שלום בין סוריה לישראל.
בשבועות האחרונים הגיעו דיווחים מסוריה על שינוי מדיניות כלפי ישראל, כולל דרישה מרשתות הטלוויזיה שלא להתייחס לישראל כ"אויב הציוני" אלא כ"ישראל", ולסורים שלא להתעמת עם כוחות צה"ל.
גורמים רשמיים בארצות הברית התבטאו בנושא הסורי-ישראלי במושגים של "נורמליזציה" ו"הסכמי אברהם", תוך שהם כוללים גם את מדינת לבנון בתוכניות.
ההצהרות של ג'ולאני זכו לתגובות מעורבות בזירה הבינלאומית. מצד אחד, הן נתפסו כהזדמנות לשינוי חיובי במזרח התיכון, אך מצד שני, היו ספקות לגבי כנות הכוונות של המשטר החדש, במיוחד לאור עברו של א-שרעא.
ישראל מצידה ממשיכה להתייחס בחשד כלפי סוריה החדשה, כולל הצהרת גינוי של השר כ"ץ השבוע נגד ג'ולאני והטבח בעלוואים, ותגובה של ג'ולאני לגינוי הישראלי. למרות ההצהרות הפומביות, לא ניתן לדעת את מה שמתרחש מאחורי הקלעים בין ישראל לסוריה של ג'ולאני.
ולסיכום, שאלת השאלות היא: האם שליט סוריה הוא אחמד א-שרעא, נשיא סוריה הדמוקרטי? או "אבו מוחמד אל-ג'ולאני", איש הג'יהאד ואל קאעידה?
>> למגזין המלא - לחצו כאן
האם ההצהרות המתונות כלפי המערב וישראל הן כנות, מצד אדם שהבין את הפוטנציאל של קשרים טובים עם העולם שבחוץ? או שמא מדובר ב"זריקת הרדמה" למערב שנועדה להשיג לבסוף את החזון של סוריה הגדולה והג'יהאדיסטית? על שאלות אלו רק אדם אחד יכול לענות: שליט סוריה, אבו מוחמד אל ג'ולאני.