בשנת 2015, אל סלבדור הייתה בין המדינות בעלות שיעור הרציחות הגבוה ביותר בעולם.
המדינה, ששוכנת במרכז אמריקה, נראתה כמו מקום שבו שלטו פחד, טרור ואי-סדר. ברחובותיה, קורבנות של מלחמות בין כנופיות היו מראה יומיומי, והציבור היה נאלץ להתמודד עם אלימות קשה, אכזריות ושחיתות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
למרבה הפלא, כיום, רק כעבור פחות מעשור(!), אל סלבדור הפכה לאחת המדינות הבטוחות ביותר באזור, עם ירידה דרמטית בשיעור הרציחות.
הסיפור הזה הוא סיפור של שינוי מרהיב, שמתחיל עם נבחר ציבור צעיר ונחוש בשם נאיב בוקלה, שנבחר לנשיא אל סלבדור בשנת 2019.
איך הוא הצליח להשיב את הביטחון לאזרחים במדינה שבה הפשע היה חלק בלתי נפרד מהיומיום? ומה באמת עומד מאחורי השנאה הרבה שהוא מעורר בקרב פוליטיקאים וביקורת ציבורית, במיוחד מצד ארגוני זכויות האדם?
החוקים הדמוקרטים נוצרו אמנם לטובת האנושות והחופש של האזרחים, אך בכתבה הבאה נראה שהשיטה הדמוקרטית אינה חפה מטעויות, בעיקר כאשר זכויות אדם של גורמים פושעים פוגעים בדרך עקיפה בזכויותיהם של אזרחים תמימים.
הבעיה הגדולה של אל סלבדור, כמו מדינות רבות במרכז אמריקה, התחילה בשנות ה-80. במהלך מלחמת האזרחים במדינה, רבים מתושביה ברחו לארצות הברית, במיוחד לקליפורניה, שם מצאו את עצמם נלחמים על הישרדות. במהלך השנים, הקליפורנים של אל סלבדור ייסדו את שתי הכנופיות המפורסמות "הבריו 18" ו"המס-13" (MS-13), שהפכו לאויבים הגדולים ביותר של המדינה. אחרי שגורמים רבים בחבריהן חזרו לאל סלבדור, הכנופיות ייסדו שם את שלטונן, תוך שהם מפעילים טרור על התושבים המקומיים.
הכנופיות לא רק שלטו ברחובות. הם השתלטו על אזורים שלמים, אילצו עסקים לשלם "דמי חסות" ושימשו כשליטים הבלתי רשמיים של חלקים גדולים מהמדינה.
הרציחות והפשעים הלכו והתרבו, ואילו הצבא והמשטרה לא הצליחו להתמודד עם כוחן של הכנופיות. במהלך השנים, מספר הרציחות עלה באופן חמור, והמדינה הייתה בעין הסערה של המשבר החברתי והביטחוני.
אך כל זה השתנה בזכות אדם אחד: נאיב בוקלה. בוקלה, צעיר בן 37, עלה לשלטון ב-2019. הנשיא הטרי, שהתמודד עם בעיות המדינה בצורה ישירה, לא היסס לנקוט בצעדים דרסטיים. הבטיח למגר את הפשיעה - וקיים בענק.
הוא החל לדרוש תקציבים גדולים יותר לשיפור הביטחון, והאשים את המערכת המשפטית והמוסדות השלטוניים בכך שלא הצליחו להתמודד עם בעיית הפשע במדינה.
נאיב בוקלה, בניגוד למנהיגים אחרים, לא היסס להפעיל את הצבא בשטח. הוא יצא בהצהרות נחרצות, תוך שהוא מבהיר שלא יאפשר פשע בשום צורה שלו.
בניגוד לממשלות קודמות שחששו לנקוט בצעדים דרמטיים, בוקלה לא ראה את הפשע כ"בעיה טכנית" אלא כבעיה מוסרית, שעל המדינה להתמודד עמה באופן מידי. בפועל, בתוך זמן קצר החלה המדינה להרגיש את השפעת פעולתו.
המשבר המרכזי התרחש במרץ 2022, כאשר כמעט 90 אנשים נרצחו בסוף שבוע אחד – האירוע הקטלני ביותר מאז תקופת מלחמת האזרחים.
בוקלה לא בזבז זמן, ומיד לאחר הרציחות, הטיל מצב חירום במדינה. החוק התיר מעצרים ללא צו בית משפט והגביל הפגנות. נאיב בוקלה, הנשיא הצעיר עם החזון לנצח את המאפיות, עמד מאחורי פעולתו באופן מוחלט: לא היה מקום לפשע או לחסינות כלפי העבריינים.
הצעדים הדרסטיים של בוקלה היו מוצלחים מעבר לציפיות. תוך שנה אחת, שיעור הרציחות במדינה צנח ב-50%, ובשנה שלאחר מכן, ירד ביותר מ-70%. השיפור היה ברור. הרבה מזה בזכות המבצע המאורגן שהוביל בוקלה, שבו נעצרו אלפי אנשים, רבים מהם חברי כנופיות. המעצרים התקיימו במקומות העבודה, בבתי ספר, ברחובות ובמרחבים ציבוריים.
למרות הצלחתו המרשימה במלחמה בפשע, בוקלה לא נמנע מביקורת. ארגוני זכויות אדם האשימו אותו בכך שהוא מבצע מעצרים שרירותיים, ושעוצרים חפים מפשע. בנוסף, נטען כי הוא מאשים את מערכת המשפט ואת המוסדות החוקיים במדינה בכישלונם.
עם זאת, בוקלה לא נרתע: "איך אני יכול לבקש מהסלבדורים, שלעתים קרובות אוכלים רק שעועית וטורטיות לארוחת ערב, לשלם מיסים כדי לספק בשר ועוף לעבריינים שרצחו את בני משפחותיהם?" אמר בוקלה בתגובה לביקורת על תנאי הכליאה וההוצאות של המדינה.
ההצלחה של בוקלה לא נותרה שקטה. הפוליטיקאים במערב, במיוחד בארה"ב, החלו להתעניין במודלים שפותחו תחת שלטונו של בוקלה. המודל של בוקלה הציב את השאלה – אם מדינה כמו אל סלבדור, עם משאבים מוגבלים, הצליחה להוריד את שיעור הרציחות בעשרות אחוזים, מדוע מדינות עשירות יותר לא יכולות לעשות זאת גם כן?
אבל יש כאן גם עיוותים שראוי לדון בהם. רבים טוענים כי בוקלה הציב את המדינה בסכנה בשל הגישה הבלתי מתפשרת שלו כלפי הפשע. מעצרים ללא צו, שלילת זכויות פרטיות ואפילו התנגשויות עם ארגוני זכויות האדם הפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת. למרוות האמור, עבור רוב התושבים במדינה, הוא הגיבור שהם חיפשו במשך עשורים.
הסיפור של אל סלבדור הוא עדות לכך שצעד אמיץ ובלתי מתפשר יכול להביא לשינוי במציאות קשה. בוקלה לא רק עשה את הצעדים הדרמטיים, אלא הוא גם עשה אותם תוך שהוא מבהיר לעולם כי המדינה מוכנה לשלם את המחיר על מנת לשמור על הביטחון והסדר. כמו שהוא עצמו אמר: "אנשים לא נמסרים לעונש מוות על גניבת סוסים, אלא כדי שלא יגנבו יותר סוסים".
אל סלבדור מדגישה, כאמור, את ההתנגשות שמתרחשת פעמים בין דמוקרטיה והכללים שלה, לבין טובת הציבור.
אין ספק שמהלך כמו זה שהנהיג בוקלה במדינתו לא היה עובד באף מדינה מערבית, בטח לא בישראל בה תנאי הכליאה של רוצחי הנוח'בה פותחים מהדורות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ולסיום, נקודה למחשבה: אם כל מסית פלסטיני בישראל או בשטחים היה נעצר תוך שעה לאחר שהעלה דברי הסתה, האם לא היינו חוסכים בחיי אדם במקום לדון בשאלות משפטיות של חופש הביטוי? נשאיר את זה בסימן שאלה.