אלמלא הסנאים, ייתכן שניסיונו של ד"ר ג'ורג' מתיו להפוך ליצרן פולי קקאו היה נכשל. בראיון שהעניק לרשת BBC סיפר מתיו כי את דרכו החקלאית החלה בשנות ה-70, כשירש מטע גומי במדינת קרלה שבדרום הודו, אותו ניהל במקביל לקריירה שלו כרופא. הירושה הגיעה בעיתוי גרוע - מחירי הגומי צנחו והמטע הפך להפסדי. לפני עשור החליט ד"ר מתיו לנסות את מזלו בעצי קקאו, בתקווה שיצליח לייצר הכנסה נוספת שתתמוך בשאר החווה.
הוא רכש שתילים ושתל אותם, אך ההתחלה הייתה קשה. "זה לא היה מוצלח - רוב השתילים מתו", הוא מספר. הסנאים, שגנבו את תרמילי הקקאו ואכלו אותם, נראו תחילה כמזיקים. אך דווקא הגניבות הללו הביאו תועלת בלתי צפויה - זרעי הקקאו התפזרו בכל רחבי החווה. "כל הזרעים המפוזרים צמחו במהרה לצמחים, והם היו הרבה יותר בריאים וחזקים מהשתילים שנטעתי", אומר ד"ר מתיו. "הסוד היה בזריעה הישירה". כיום יש למתיו 6,000 עצי קקאו על פני 50 אקרים של אדמה.
למרות שלהודו יש מספר אזורים עם תנאי מזג אוויר המתאימים לגידול קקאו, המדינה מייצרת רק 1% מתפוקת פולי הקקאו העולמית. הייצור העולמי נשלט על ידי מערב אפריקה, כאשר חוף השנהב וגאנה מייצרות יחד יותר ממחצית מהתפוקה השנתית העולמית. החקלאים ההודים מסוגלים לספק רק רבע מכמות הפולים הנדרשת ליצרני השוקולד והממתקים המקומיים.
כדי להגדיל את כמות ואיכות ייצור פולי הקקאו, הממשלה השיקה מספר יוזמות. היא משקיעה בתוכניות לפיתוח צמחי קקאו היברידיים, שהם יצרניים יותר מהזנים הקיימים. בנוסף, קיימות תוכניות להכשרת חקלאים בטכניקות העדכניות ביותר לגידול ועיבוד פולים.
הייצור ההודי של פולי קקאו עלה משמעותית. השנה הוא הגיע ל-110,000 טון, עלייה של 40% משנת 2015. אך עדיין אין זה מספיק כדי לענות על הביקוש מיצרני השוקולד והממתקים המקומיים. מועצת הקקאו ההודית מעריכה שהביקוש מהתעשייה עולה ב-15% בשנה.
ד"ר מתיו סיפר עוד כי בעשור שלו כחקלאי קקאו יצא ללמוד עוד על צמח הקקאו. "זה צמח מאתגר", הוא אומר. "בשנה שעברה לא הייתה לי תנובה. אז אף חקלאי לא יכול להסתמך רק על קקאו - צריך לשתול עצים נוספים לצדו". למרות האתגרים, הוא אופטימי. "העתיד מבטיח, עם ביקוש עצום. פנתה אליי חברה רב-לאומית שמעוניינת לקנות את התוצרת שלי, כך שאוכל להרוויח היטב".