בחודש נובמבר הגישה דרום אפריקה בקשה לבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ), לפתיחת הליך משפטי כנגד מדינת ישראל, ובו טענה להפרות של האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע "השמדת עם" הנעשה כביכול על ידי ישראל, כלפי הפלסטינים ברצועת עזה במסגרת מלחמת חרבות ברזל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בחודש ינואר הוציא בית הדין מספר צווים זמניים, בהם הורה לישראל לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע מעשה שעלול להיחשב כרצח עם, להגן על הפלסטינים, להעביר סיוע הומניטרי ולדווח על כך בתוך חודש. עם זאת, בית המשפט לא הורה על הפסקת אש. במאי האחרון בעקבות הכניסה הקרקעית לרפיח הוציא בית הדין צווי מניעה חדשים נגד ישראל.
משתפים פעולה
את התביעה, דרום אפריקה לא הגישה לבדה, ולטענת דרא"פ כ-50 מדינות הביעו תמיכה בתביעה. לצד זאת, מאות גופי שמאל רדיקלי ואסלאם פוליטי מרחבי העולם הצטרפו לעצומה המביעה תמיכה בתביעה נגד מדינת ישראל, ביניהן; "קוד ורוד: נשים למען שלום"; "קול יהודי לשלום" (Jewish Voice for Peace - JVP) - ארגון יהודי-אמריקאי שאין בפיו כמעט שום ביקורת על מעשי הזוועה שבוצעו ב-7 באוקטובר, תומך ב-BDS (תנועת החרם על ישראל) ומקדם פוליטיקאים המזוהים עם עמדות אנטי-ישראליות במקרה הטוב ואנטישמיות במופגן במקרה הרע; "הפדרציה הפלסטינית הכללית של האיגודים המקצועיים" (PGTFU), ו"ליגת נשים בין-לאומית לשלום וחירות" (WILPF).
כך, הארגון האסלאמיסטי-אמריקאי (DAWN), שבין חברי הנהלתו ניתן למצוא למשל את מנכ"ל CAIR ניהאד עוואד (ששיבח את טבח החמאס בשבעה באוקטובר) חתם על העצומה לתמיכה בתביעה. הארגון אף ערך פאנל מומחים, שהמליץ למדינות נוספות החתומות על "אמנת הג'נוסייד" להגיש הצהרות לתמיכה בתביעה. במקביל, הגיש הארגון לבית המשפט הפלילי הבינלאומי (ICC) רשימה של 40 קציני צה"ל המעורבים בניהול המערכה בעזה.
חברים מצוות התביעה עצמו, מחזיקים בעמדות אנטי ישראליות ופרו פלסטיניות. ע"פ ד"ר אהוד רוזן במאמר שפירסם בINSS, שלושה יועצים לצוות התביעה חברים בארגונים המזוהים עם החזית העממית לשחרור פלסטין. כך למשל, ארגון Euro-Med Monitor שמושבו בז'נבה טען כי הגיש מסמכים מפורטים לצוות התביעה ולמשרד נציבות האו"ם לזכויות האדם (OHCHR). במהלך המלחמה, הארגון קרא לחקירה בינלאומית נגד ישראל באשמת קצירת איברים מגופות פלסטינים, טענה שזכתה להדהוד בקרב משפיעני רשת. ראמי עבדו, מייסד הארגון ויו"ר ההנהלה שלו, הוגדר בישראל ב-2013 כפעיל חמאס באירופה.
המחאות בקמפוסים
חזית נוספת בה פועלת הברית האדומה – ירוקה כנגד ישראל, היא בהפגנות נגד ישראל ובעד חמאס והפלסטינים, שנערכו מתחילת המלחמה בערים השונות ובאוניברסיטאות הן בארצות הברית והן באירופה. כך למשל נפגוש בקמפוסים בארה"ב את ארגון השמאל קול יהודי לשלום (JVP), מארגן הפגנות יחד עם תנועת "סטודנטים למען צדק בפלסטין" (SJP).
בצרפת, ארגון הגג המוביל את ההפגנות הפרו פלסטיניות הוא ה"קולקטיב הלאומי לשלום צודק ובר קיימא בין פלסטינים וישראלים" (CNPIDPJ), הקולקטיב שהוקם בשנת 2000, כולל יותר מ50 ארגונים הכוללים תנועות פלסטיניות מובהקות דוגמת "האיגוד הכללי של סטודנטים פלסטינים"; "התאחדות הסולידריות צרפת – פלסטין", לצד תנועות שמאל יהודיות אנטי – ציוניות כדוגמת "ההתאחדות היהודית הצרפתית למען השלום"(UJFP) , ותנועת "צדק!" (Tzedek!), תנועות חילוניות פרוגרסיביות אנטי ציוניות ודה-קולוניאליסטיות, הנלחמות בגזענות, אפרטהייד ועליונות.
שילוב האינטרסים
השאלה המעניינת באמת היא, כיצד ומדוע אנשים שדוגלים בערכים מערביים של זכויות אדם; חירות פרט; שוויון בין גברים לנשים ועוד, משתפים פעולה ושוב ושוב עם נציגים ופעילים של תנועות מוסלמיות קיצוניות שדוגלים בערכים הפוכים בדיוק? אם נתבונן בהפגנות ההמונים האירופיות כנגד המבצע הישראלי בעזה, נראה מחזות קומיים כדוגמת פמיניסטיות רדיקליות או אנשי שמאל אתאיסטים המפגינים ביחד עם עבדקנים איסלאמיסטיים.
התשובה הרווחת בקרב הפילוסופים החוקרים את התופעה, מצביעה על מיזוג האינטרסים (או האמונות), בין השמאל הפרוגרסיבי לבין האסלאם הפוליטי. כאשר השמאל העולמי רואה את עצמו כנלחם בקולוניאליזם; בעריצות בעלי הכוח והממון; בעליונות הרוב מול המיעוט; בדאגה ל"חלשים ומדוכאים" אל מול המדכאים; הדוגל בדרישה לשוויון וצדק עולמי, וזכויות לכל אדם באשר הוא. עם השנים התפתח הרעיון הפרוגרסיבי כמקדש את רעיון ה"התנגדות" כערך עליון; התנגדות לקפיטליזם שנותן שליטה לבעלי הכוח ולא לפועל הפשוט. התנגדות לקטלוג על פי מעמד חברתי כלכלי / מגדר / צבע עור וכדו', ומאידך סימון קבוצות מסוימות כבעלי עליונות שיש להילחם בה.
יהודים (ככלל) מקוטלגים בקרב חוגים פרוגרסיביים כלבנים פריבילגים שלהם אחריות למנגנון הדיכוי החברתי הלבן נגדו התנועה הפרוגרסיבית נלחמת. ומדינת ישראל מקוטלגת בשיח הפרוגרסיבי כמפעל קולוניאלי אירופאי. ומשכך, כל התמיכה ב"התנגדות" הפלסטינים ה"אומללים והמדוכאים" מקבלת משקל רב בפעילות השמאל העולמי, שמתאימה היטב לאיסלאם הפוליטי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לצד זאת, מעורבת בעניין תמימות רבה של הצד הפרוגרסיבי, בעיקר בקרב הצעירים. בנובמבר השנה, כחודש לתוך המלחמה הנוכחית בין ישראל ובין חמאס, פרסם מכון הסקרים האמריקאי Harris-CAPS, הקשור לאוניברסיטת הרווארד, סקר שנערך בקרב בוחרים אמריקאים שעסק בין היתר במלחמה, מהסקר עולה שבקרב הבוחרים הצעירים, 41% מאמין שהמשטר של חמאס הוא דמוקרטי (!). במקרים רבים נוספים, סטודנטים צעירים שצרחו בהפגנות "From the River to the Sea" לא ידעו לענות על איזה ים או נהר מדובר.