לפני מספר שבועות, סקרנו כאן ב'כיכר השבת' את ההיסטוריה המפותלת של יחסי איראן וישראל, ועל המהפך הקיצוני ודרמטי שהתרחש במדינה הקיצונית והאסלאמית - הנחשבת כישות מדינית הכי עוינת ומסוכנת למדינת ישראל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כעת, שבועות ספורים אחרי מותו של הנשיא האיראני הידוע לשמצה, איברהים ראיסי, בתאונת התרסקות מסוק שגבתה את חייו ואת חיי שר החוץ שלו, מהראוי לעקוב שוב אחרי השפעת האירוע באופן רוחבי על היחסים במזרח התיכון בכלל ועל העימות בין ירושלים לטהרן בפרט.
כמעט כל העולם, עקב אחרי מותו של ראיסי. ולא בכדי. מדובר בנשיא מדינה בעייתית בכל קנה מידה - גם בעולם הערבי - שהטביע את חותמו בשורה ארוכה של רציחות, אלימות ודיכוי של עמו שלו ובמדינתו.
השאלה שמרחפת בחדרי הדיונים המדיניים במעצמות ומדינות רבות בעולם המערבי, בארה"ב ובאירופה וכמובן בישראל, היא, מה יקרה במדינה האיסלאמית בעלת מרבצי ומשאבי הנפט האדירים, והאם משהו עשוי להשתנות ביחס של איראן כלפי המערב בכלל וכלפי ישראל בפרט.
בנוסף, כנראה אף אחד לא יודע בוודאות כיצד הדברים יתפתחו בצמרת המשטר שם ומי יהיה הנשיא הבא.
בשורות הבאות, ננסה לעשות מעט סדר באירועים והשפעתם.
"תעלומת מותו של ראיסי"
מותו החריג של נשיא איראן איברהים ראיסי בהתרסקות מסוק עורר את חובבי הקונספירציות להדהד אפשרות של התנקשות מכוונת בידי סוכנים ישראלים - בפרט על רקע המתיחות הגוברת בין המדינות והמתקפות שאירעו בחודש שעבר בהן איראן שיגרה מאות טילים וכטב"מים שחלקם חדר לשטח ישראל וחוללו נזק של ממש.
פרשנים לא מנוסים, כמו גם חברי כנסת מסוימים, ניסו במספר הזדמנויות לשרבב את שמה של ישראל לתאונה כביכול יש לה קשר להתרחשות. אך למען האמת, ככל שעוברים הימים והתחקירים מתפרסמים, נראה שאכן בסבירות גבוהה מאוד מדובר בתאונה וכשל טכני שהתרחש במסוק וגרם להתרסקותו על צלע הר במזג אוויר קשה ומסוכן.
וגם אם אכן בסיכויים נמוכים מדובר בהתערבות מכוונת, לא סביר שסוכני המוסד מעורבים בכך, אלא גורמים פנים איראנים, יש בטהרן מאבק ירושה על תפקיד המנהיג העליון, על המחליף של עלי חמינאי החולה בן ה-85, ואולי מישהו רצה לסלול לעצמו את הדרך במקום הנשיא ראיסי.
ככלל, לדעת רבים מהחוקרים במערב, למען האמת, בגלל הסנקציות המערביות על איראן בכלל ועל אספקת נשק בפרט, ובשל הקושי להשיג חלקי חילוף, רמת התחזוקה של המטוסים באיראן ירודה מאוד. עקב כך יש שם תאונות אוויריות רבות.
גם למיקום התאונה יש משמעות, שהרי לפי פרסומים בעבר, אזרבייג'אן רוכשת נשק וטכנולוגיה בכמות אדירה מישראל, המדינה משמשת עבור המוסד הישראלי בסיס לפעילות ביון כמו איסוף מידע על איראן השכנה.
באחד המבצעים נגנב ארכיון הגרעין מטהראן והועבר לאזרבייג'אן. הרי ברור כי אם ראיסי היה קורבן של התנקשות, החשד העיקרי היה נופל על ישראל, ופוגע קשות ביחסים החשובים והעדינים עם השותפה האסטרטגית שלה.
בנוסף, במערכת הביטחון יודעים שגם אם קיים פיתוי לפגוע בראשי מדינות אויב ואפילו אם יש היתכנות מודיעינית ומבצעית לכך, התנקשות בראשי מדינה יכולה "לחזור כמו בומרנג". מדינות אחרות ושירותי הביון שלהן – מלבד ארגוני טרור – עלולים לגמול לישראל ולנסות ולהתנקש בראשי המדינה.
השפעת מותו של הנשיא על איראן עצמה
רוב החוקרים והפרשנים העוקבים אחר הנעשה באיראן יודעים שסמכויותיו של נשיא איראן הן בעיקר בענייני כלכלה ופנים. השפעתו על מדיניות חוץ וביטחון מאוד מצומצמת, האיש שעל פיו יישק דבר בכל הנושאים, ובפרט בסוגיות בעלות חשיבות אסטרטגית, הוא המנהיג העליון עלי חמינאי, שנעזר במיוחד לשם כך במשמרות המהפכה. באיראן, נהוג לומר - מי שמת מת ולא בוחשים בהיסטוריה וחמינאי כבר הכריז שמדיניות איראן לא תשתנה. גם בישראל מבינים שלא יחול שינוי באסטרטגיה של המשטר שמנסה באמצעות שליחים נאמנים ברחבי המזרח התיכון לפגוע במדינת היהודים.
המשמעות המרכזית ואולי היחידה ביחס למדינות המערב וישראל היא העובדה שהנשיא שנהרג היה אחד משני המועמדים המובילים לרשת את חמינאי, שכבר שנים מדברים על מצב בריאותו הרופף ועל מחלת הסרטן ממנה הוא סובל. המועמד השני המוביל הוא מוג'תבא, בנו בן ה-55 של חמינאי, שהיה מראשי הבאסיג', מיליציה של משמרות המהפכה שתפקידה לאבטח את החוק והסדר ושמעורבת בדיכוי אלים של מחאה והפגנות ציבוריות.
מי יחליף את ראיסי בתפקיד הבכיר?
סגני הנשיאים של איראן אינם מתחרים ביניהם להחליף את הבוסים שלהם, וההחלטה מי יחליף ואיך נתונה להנהגה הדתית העליונה.
מוחמד מוחבר, סגנו הראשון של ראיסי, ישמש בשבועות הבאים הנשיא הזמני של איראן. המנהיג העליון, אייתוללה עלי חמינאי, אישר את מינויו של מוחבר עד לבחירות לנשיאות שיהיו בתוך 50 ימים. על מועד הבחירות תחליט מועצה שמוחבר ימונה לה לצד יו"ר הפרלמנט וראש הרשות השופטת.
נזכיר, כי בשנה שעברה דיווחה סוכנות הידיעות רויטרס שמוחבר השתתף במשלחת האיראנית למוסקבה, שחתמה על הסכם לאספקת טילי קרקע־קרקע ומל"טים תוקפים מתוצרת טהראן. איתו השתתפו במשלחת שני נציגים בכירים ממשמרות המהפכה וכן נציג מהמועצה העליונה לביטחון לאומי.
האיומים על ישראל מצד איראן
לצערנו, רמת התיאום בין הארגונים העוינים הפועלים במזרח התיכון נגדנו בזירות השונות הולכת ומתהדקת, בעידוד איראני. ישראל לא הובסה, אבל ספגה מכה מוראלית וצבאית קשה בטבח הארור בשמחת תורה ומאז לא התאוששה באמת ועדיין מצויה במלכוד אסטרטגי, בכמה חזיתות.
אחד הדברים המרכזיים המובילים את איראן להקשיח את המלחמה עם ישראל, זו השאיפה לבטל את הסכם הנורמליזציה עם הסעודים - הנחשבים לאויבים הגדולים ביותר של האיראנים בעולם המוסלמי
הסכם הנורמליזציה הזה, למעשה מקרטע, ובמקביל אי אפשר להתעלם מכך שהממשל האמריקאי מתנהל כלפי האיראנים בזהירות יתרה, על רקע החשש שהמשטר ינסה לקדם מחדש, בחסות רוסית, את תכנית הנשק שלו, במסגרת פרויקט הגרעין, לצד מהלכי העשרת האורניום, ההולכים ומתקדמים.
בהקשר לזה צריך לציין כי הנשיא ראיסי עצמו, לפני כשנה, אמר בראיון ל-CNN כי המגעים למיסוד היחסים בין ישראל לסעודיה לא יצליחו. הוא גם חשף את הדאגה של איראן לרווחת הפלסטינים. "זה לא הפתרון למשטר הציוני", אמר ראיסי בראיון שפורסם בזמנו "אחרי 75 שנה הם חייבים לתת לפלסטינים את הזכויות שמגיעות להם. במקום לטפל בסוגיות הליבה, האמריקאים מנסים לכפות נורמליזציה שלא יכולה לעזור לציונים".
פרופ' מאיר ליטבק - ראש המרכז ללימודים איראנים באוניברסיטת תל אביב, אומר בשיחה עם 'כיכר השבת' כי "הבעיה שלנו, שאין הנהגה פוליטית חלופית באיראן שיכולה להחליף את השלטון הקיים. בנוסף, האופוזיציה מחוץ לאיראן די חלושה ורבה בינה לבין עצמה, וגם אין לה תמיכה מי יודע מה. דבר נוסף שיש באיראן - מיעוט של 20 עד 30 אחוז מהאוכלוסייה שהוא נאמן לשלטון, הוא נהנה מהשלטון, והוא נחוש להילחם למען השלטון, כולל אם צריך להרוג".
לגבי המצב הכלכלי במדינה טוען ליטבק: "העם באיראן למד להסתדר עם הסנקציות, למרות שזה מקשה עליו כמובן. אנחנו גם רואים פגיעה משמעותית ברמת החיים, החל מהעובדה שיש דיווחים שמשפחות רבות רואות בשר פעם בחודש, וכלה בתופעה הרבה יותר חמורה שבה מדובר על מספרים גדולים של אנשים שמוכרים כליות לפרנס את המשפחה. כלומר מוכרים כליות בשוק השחור להשתלות. אבל העוני הוא לא חזות הכל".
ומה בקשר לתכנית הגרעין עליה שוקדים בטהרן עשרות שנים?
ליטבק: "איראן כרגע היא מדינת סף גרעיני, וההחלטה של איראן אם להיות גרעינית היא שלה בלבד. המאמצים של ישראל למנוע מאיראן את הגרעין נכשלו. כישלון מוחץ האסטרטגיה של ישראל הייתה שגויה בעניין הזה, ואנחנו במצב רע מול איראן שההחלטה בידיה בלבד. איראן איננה רוצה פצצה אבל שהיא תחליט".
ולסיכום: למרות המלחמה שמנהלת איראן עם ישראל, באמצעות כל שליחיה באזור, יש לאיראנים הישגים מדעיים, טכנולוגיים וצבאיים, אבל עדיין היא נחשבת מדינה נחשלת, שרמת התשתיות בה אינה גבוהה ובעברה היסטוריה ארוכה של תאונות אוויריות.
בעקבות הסנקציות שהופעלו נגד האיראנים במשך שנים, נוצר שימוש בגרוטאות של מטוסים ומסוקים מתוצרת ארה"ב, שנרכשו לפני הרבה שנים. במשטר שבו הבכירים קובעים, אין תהליך חופשי של בירור ותחקור עובדות ולכן ייתכן כי אף פעם לא נדע מה ואיך היו הגורמים לתאונה בה נהרג ראיסי.
חברי הנהגת המשטר בטהראן — הם קובץ כוהני דת ואנשי משמרות המהפכה, רוצחים אכזריים ושפלים, החברים במערכת השנואה על חלק ניכר מהאוכלוסייה. לצד דיכוי אלים של התנגדות ואופוזיציה מבית, ועידוד פעיל של טרור כלפי חוץ, יש לכך השלכות ברורות גם על אופי ההתנהלות היומיומית של המשטר.
עם זאת, יודגש, ההצלחה האסטרטגית שנוחלים איראן וארגוני החסות שלה במלחמה הנוכחית יוצרת תסכול רב בישראל, והדיווחים על מעורבותה של טהרן במסע הטרור המדויק נגד ישראל - בשמונת החודשים האחרונים רק מתרבים.
יחד עם זאת, איראן נחושה להשיג נשק גרעיני בכל מחיר ונדמה שרק מלחמה ישירה תמנע זאת ממנה, דבר שקשה לשער מתי ואיך יקרה, אם בכלל.
ולכן, בשורה התחתונה, אם מישהו מהמדינאים ואנשי הביון מקווה בסתר ליבו שדווקא התרסקות מסתורית בהרים בצפון איראן תביא לסיומה או מיתון של המלחמה המדממת כלפינו, הוא שוגה בתקוות שווא וחלומות שלא יתממשו.
המלחמה בעזה והמבצע הצבאי ברפיח רק גוררים הכרזות והצהרות בעולם הערבי נגד ישראל, ועימות צבאי עם חיזבאללה - החוסה בצילה של טהרן - גם הוא נראה בלתי נמנע. ומכאן, הצורך ההכרחי להשאיר שתי עיניים ביטחוניות ומדיניות פקוחות על תכניותיה של איראן ביחס לישראל. גם ב'יום שאחרי'. ולה' הישועה.