טוב, בואו נודה על האמת.
תאונת המסוק באיראן, שהתרחשה בתחילת השבוע במפתיע, והובילה לסיום חייו עלי אדמות של "התליין מטהרן", הלא הוא נשיא איראן ראיסי - ואיתו עמו שר החוץ האנטישמי שלו ועוד כמה מחבריהם במשטר עוין הישראלים - הובילה לשמחה בישראל. בלי סוכני מוסד (כנראה) ובלי תכנונים וסיכונים, דמות בכירה ביותר באיראן הצטרפה אל חבריה להיסטוריה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אבל אם היו נותנים למקבלי ההחלטות כאן, או אפילו לכל אזרח שקצת מכיר את מה שקורה באיראן, להרכיב בעצמו (משחק, אני יודע, אבל בואו ננסה דימיון מודרך, בשביל הכיף) את רשימת הנוסעים במסוק המתרסק, כנראה שזהות הנוכחים הייתה קצת שונה. יודעים מה, אולי לא שונה הרבה מידי. ראיסי כנראה היה נשאר. אבל במקום, נגיד, הטייס התמים (אלי קופטר?), או אחד מהדיילים האיראנים המסכנים, היינו משבצים זקן מזוקן, מוסלמי בשם עלי חמינאי.
מותו של חמינאי, ננסח זאת כך, היה מוביל כנראה לתזוזה משמעותית יותר במה שיקרה באיראן בקרוב. או בכלל, בעתיד של איראן. הכיוון שאליו צועדת המדינה שנלחמת בישראל ללא מעצורים, ואך לפני תקופה קצרה שיגרה נחילים של כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים, שבחסדי שמים לא הצליחו לגרום לנפגעים בנפש.
כי חמינאי, צריך לומר, המנהיג העליון כפי שמוגדר תפקידו, הוא האיש המוביל את איראן הדיקטטורית. על פיו ישק דבר. ראיסי, יהיו שיאמרו, הוא בובה על חוט. יש לו השפעה, הוא יכול פה ושם להשפיע קצת על הכיוון, אבל לא יותר מידי. הבוס הגדול הוא חימנאי.
איך עובדת שיטת המשטר באיראן? מה הם יחסי הכוחות במדינה הערבית העוינת? ושאלת השאלות: איך משרטטים את תמונת המצב העתידית של איראן באשר לישראל - בעקבות הטלטלה שעברה המדינה המוסלמית השבוע בהפלת המסוק?
על כך ועוד בשורות הקרובות.
ניצניה של מהפכה
איראן, צריך לומר, עד לפני בערך ארבעים שנה הייתה מדינה פרו מערבית, ששמרה על יחסים קרובים עם מדינת ישראל. בראש איראן עמד השאה מוחמד רזה פהלווי, דמות ערבית חילונית שירשה את השלטון מאביה.
בשלהי שנות השבעים של המאה הקודמת, לפני מעט יותר מארבעים שנה, התרחשה הפיכה באיראן. זו הייתה הפיכה דתית, שבסיומה הפכה איראן לרפובליקה אסלאמית דתית, עוינת ביותר למערב, לארצות הברית ולישראל.
כיום סדר הכוחות באיראן עובד כך. בראש המדינה עומד "המנהיג העליון". המנהיג העליון הוא העומד בראש המדינה, לו ניתנות סמכויות ההנהגה, ועל פיו ישק דבר. הוא עומד בראש המערכת הפוליטית וקובע את מדיניות החוץ והפנים.
נשיא איראן, לעומת זאת, עומד בראש הרשות המבצעת ומנהיג את הממשלה. הנשיא נבחר על ידי הבוחרים, בבחירות שנערכות במדינה. באופן רשמי הנשיא הוא השני בחשיבותו במדינה. לנשיא ישנה השפעה רבה על התנהלות השלטון, אולם הוא כפוף למנהיג העליון, שיכול לפטר אותו בכל עת.
רשמית המנהיג העליון ניתן להחלפה. אבל רק רשמית. ישנו גוף בשם "מועצת חכמים", אשר בה חברים כמה עשרות חכמים, והם אמורים לפקח על המנהיג העליון ובמקרה הצורך להדיחו. אלא שבשביל להיות חבר מועצת (חברי המועצת נבחרים בבחירות במדינה) ישנו צורך לקבל את אישורם של מועצת אחרת, מועצת שומרי החוקה, שמרבית חבריה ממונים ישירות על ידי המנהיג העליון. ובמילים פחות מכובסות: עושי דבריו של המנהיג העליון הם שיכולים להדיחו. בינתיים זה לא קרה ולא נראה לפי שעה שבמדינה כמו איראן זה יקרה.
עלי חמינאי ימ"ש
וכעת לפרטים.
חמינאי הוא המנהיג העליון השני של איראן. קודמו היה רוחאללה ח'ומייני, מי שהוביל את המהפכה באיראן והחזיק בתפקיד הרם עד יום מותו בקיץ שנת תשמ"ט.
חמינאי בעצמו היה שותף למהפכה ובמהלך השנים, לפני היבחרו למנהיג העליון, כיהן כנשיא איראן. הוא ידוע כאיש מתוחכם וערמומי, אכזרי במיוחד, שהשתמש בכל דרך שעלתה בדרכו על מנת לבסס את שלטונו ואת האידיאולוגיה שלו במסדרונות המשטר של איראן.
כמו כן, לפי עדויות שונות, חמניאי, שהונו האישי נאמד בכ-95 מיליארד דולר, באופן אישי פיקד ופיקח על פעולות טרור נגד ישראל וארצות הברית בעולם. חמינאי הוא גם זה שאחראי על תכנית הגעין האיראנית.
חמינאי הוא אחד מצוררי היהודים הכי גדולים הקיימים כיום. אם תרצו, הוא "ראש הנחש", שדרכו על שלוחותיו השונות ניזונים טרוריסטים. במילותיו נגד ישראל הוא חריף במיוחד. מתקפת הכטב"מים על ישראל בחודש שעבר הייתה בהוראה ישירה ממנו.
אחרי טבח שמחת תורה, הביע חמינאי שמחה ושיבח את תנועת הטרור החמאס, אותה דאג לפתח לאורך השנים. יחד עם זאת ציין שלאיראן לא היה קשר ישיר לתכנון המעשים.
איברהים ראיסי
ראיסי ימ"ש, שסיים את חייו השבוע, כיהן כנשיא איראן בשלוש השנים האחרונות. באופן רשמי היה אמור לסיים את תפקידו בשנה הבאה, אז היו אמורות להיערך בחירות במדינה.
ראיסי נחשב לאחד מאנשיו הקרובים של חמינאי, שהעריך אותו. לפני שמונה לנשיא כיהן בשורה של משרות שונות באיראן. בעיקר בתחום המשפטי.
וכעת, לשאלת השאלות. האם תהיה השפעה למותו של ראיסי?
במילה אחת - לא.
בשתי מילים, מדויק יותר - כנראה שלא.
ובהרחבה. ראיסי, כאמור, הוא עושה דברו של המנהיג העליון. מידת אכזריותו והשקפתו אינה רלוונטית כל עוד המנהיג העליון אינו זורם איתו.
"בסוף מי שמקבל את ההחלטות באיראן הוא המנהיג העליון, והוא נשאר איתנו", הסביר האלוף במיל' עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן, בריאיון שהעניק השבוע לגל"צ. "אני לא חושב שתהיה השפעה מיידית, לא בגבול הדרום ולא בגבול הצפון, אנחנו צריכים לעקוב אחר יציבות המשטר".
אבל במבט רחב יותר, גם למותו של חמינאי לא הייתה השפעה דרמטית במיוחד. ומדוע? כי המליציות של איראן, כוחות הפרוקסי שלהן, כמו חיזבאללה, החות'ים ועוד, מתנהלים כיום באופן עצמאי ויחסם לישראל בידיהם באופן כללי.
מה נאחל? עוד כמה טיסות לאז'רבייגן אולי למנהיגי איראן. ושאלוקים יעזור. בעזרת השם.