שבת ה-13 באפריל. בחדר המצב של הבית הלבן מתחילים המוניטורים לצפצף ובמסכים נראים 30 שיגורים מאדמת איראן לעבר ישראל. מהר מאוד המספר עלה ל-60 ולאחר מכן למאה טילים בליסטיים, שעושים את דרכם היישר לעבר מדינת ישראל. כך מתאר ה'וול סטריט ג'ורנל' את שהתרחש באותן שעות גורליות בחדר המסווג ביותר של הבית הלבן.
באותה שעה, טילי השיוט וכטבמ"י ה'שאהד' כבר היו באוויר, אך החשש הגדול ביותר היה מאותם טילים בליסטיים שמסוגלים להגיע לישראל תוך דקות ספורות. והם אכן הגיעו.
גורמי ריגול אמריקאים אמרו לעיתון כי המתקפה האיראנית שהתרחשה בפועל הייתה התרחיש הגרוע ביותר אותו צפו סוכנויות הביון של ארה"ב.
באותה שעה שהחלו המסכים להתמלא בטילים האיראניים, לא ידעו הנוכחים בחדר המצב, בהם נשיא ארה"ב כי ישראל ובעלות בריתה יצליחו ליירט 99% מהטילים.
"תוצאות ההגנות", אמר בכיר בממשל ביידן בחדר המצב באותו יום, "לא היו ברורות עד שהכל נאמר ונעשה".
"ההמתנה המייסרת במהלך המטח האיראני הייתה בין הרגעים המתוחים במשבר של 19 יום עבור ביידן וצוות הביטחון הלאומי שלו, כזה שבו לעתים קרובות הם מצאו את עצמם חסרי מידע או לא בטוחים לגבי מה שתיכננו ישראל ואיראן בזמנים קריטיים", מתארים ב'וול סטריט ג'ורנל'.
טרם החלה המתקפה, במהלך הימים בהם המתינו בישראל ובארה"ב למתקפה האיראנית, מעטים היו אלו שסברו כי איראן תתקוף את ישראל באופן ישיר, אמרו גורמים ל'וול סטריט'.
כדי לבחון מי עומד מאחורי המתקפה, שיגרה איראן לשוויץ מסר אותו התבקשה להעביר לארה"ב תוך האשמה בחיסול הבכירים. ארה"ב הגיבה לכך: "זה לא אנחנו".
בשלב הזה הבינו האיראנים את שהיה ברור לכל - לפי פרסומים זרים, כי ישראל עומדת מאחורי המתקפה וטהרן העלתה רמה באיומים הישירים כלפי ישראל תוך התחייבות שהמתקפה לא תעבור ללא תגובה.
"בעוד ביידן אירח את ראש ממשלת יפן בבית הלבן ב-10 באפריל, אוסטין משך אותו הצידה כדי לקבל אישור לסובב את USS Carney, משחתת שפונה מזרחה לעבר נמל הבית שלה בפלורידה. הוא הצטרף ל-USS Arleigh Burke, משחתת נוספת, במזרח הים התיכון, קרוב מספיק לישראל כדי לעקוב ולהפיל טילים נכנסים עם מיירטי SM-3 שמעולם לא שימשו להפלת טיל בליסטי בקרב.
צוות של אנשי צבא אמריקאי נסע בחשאי לתל אביב כדי לעבוד מחוץ למרכז מבצעי הגנת טילים עם עמיתיהם הישראלים", מתארים בעיתון את הפעולות הדרמטיות של הימים המתוחים לאחר המתקפה המיוחסת לישראל.
במקביל, ארה"ב קירבה לאזור מטוסי F-15 ו-F-16 על מנת שיסייעו ליירט את הטילים שעלולים היו להיות משוגרים בהמשך לישראל.
נושאת המטוסים אייזנהאואר שהייתה בים האדום התקרבה לישראל כדי שתוכל להשתתף במשימת היירוט ולשגר מטוסים ברגע האמת.
גורמי הביון בארה"ב ראו מקרוב באמצעים משלהם את האיראנים מוציאים טילים בליסטיים מהמחסנים ומכינים את המשגרים לתקיפה, אך עדיין לא היו סבורים כי בכוונת איראן לשגר את כלי המלחמה ישירות לעבר ישראל.
ככל שחלפו הימים ללא תגובה, הבינו גורמי ביון שאיראן אכן מתכננת מתקפה מאסיבית, על ישראל ישירות, ומשטחה.
הגנרל אריק קורילה, מפקד סנטקום הגיע לישראל על מנת לקדם את תוכנית ההגנה של ישראל ואף היה מעוניין להישאר בזמן אמת, אך קיבל הנחיה מהפנטגון לעזוב את הארץ כדי שתגובה ישראלית למתקפה לא תצטייר כמתקפה אמריקאית.
ב'וול סטריט ג'ורנל מתארים כי "כשהמתקפה החלה במוצאי שבת, פקידים אמריקאים בחדר המצב ובפנטגון עקבו אחר שלושת גלי הנשק שיצאו מהמרחב האווירי האיראני, חוצים את עיראק וירדן, דוהרים לעבר ישראל. אפילו עם האזהרה המתקדמת שהם קיבלו, היקף המטח היה הלם, אמרו גורמים בממשל.
'זה היה בקצה הגבוה, אני חושב, של מה שהיינו - מה שציפינו', אמר גורם בכיר".
המתקפה והיירוטים
לפי הדיווח, האיראנים תזמנו את שלושת גלי התקיפה באמצעות כטבמי"ם, טילי שיוט ולבסוף בליסטיים בכדי שיגיעו לישראל בתזמון מדויק ויאתגרו את יכולות היירוט של ישראל.
העיתון מדגיש כי מלאכת היירוט שבוצעה באותו ערב - מעולם לא התבצעה קודם לכן בהיסטוריה הצבאית העולמית.
למעשה, רוב העבודה נעשתה על ידי מערכת החץ של ישראל, שיירטה את מירב הטילים הבליסטיים שהגיעו לשטחה או אפילו טרם הגעתם, חושף ה'וול סטריט'.
במקביל, שתי המשחתות האמריקאיות יירטו מספר לא ידוע של טילים, כמו גם מערכת טילי פטריוט שהוצבה באירביל - עיראק, שיירטה טיל אחד.
המל"טים וטילי השיוט הופלו על ידי שילוב של מטוסים אמריקאים, בריטיים, צרפתים וישראלים.
"לאחר גינוי בינלאומי של מתקפת המטבח המרכזי העולמי, ישראל נמצאת כעת במקום אחר, טוב יותר מבחינה אסטרטגית, טענו גורמים אמריקאים. אם היא תגיב בפזיזות, היא עלולה לאבד שוב את התמיכה הבינלאומית שהושגה לאחרונה", מתארים ב'וול סטריט' את המבט הדיפלומטי על אירועי הימים האחרונים.
העיתון חושף כי בניגוד לפעם הקודמת, ישראל החליטה ביום שישי לשתף את ארה"ב מספר דקות קודם לכן, וביצעה את המתקפה - אך ללא נטילת אחריות.
ובכך, באה לסיומה אחת התקופות המסוכנות ביותר במלחמת ישראל-איראן, שעלולה הייתה לגלוש למלחמה אזורית ואולי אף גרוע מכך.