בתחילת השבוע, הקרמלין גינה בחריפות את התקיפה הישראלית בדמשק בה חוסלו בכירים איראנים ממשמרות המהפכה. בהודעת הגינוי נכתב כי ישראל עשתה "מעשה של תוקפנות" - כאילו משלוחי הנשק הבלתי נגמרים למען ארגוני הטרור שעוברים תחת ההכוונה הרוסית אינם תוקפנות…
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כדי להבין טוב יותר את פשר החיבוק אותו מקבלים האיראנים מהמעצמה הרוסית, נצטרך לצלול אל הנתונים, אלו שמתרחשים מאחורי הכותרות של החדשות המתפרצות.
כבר עשרות רבות של שנים, מאז מלחמת יום הכיפורים, מדינת ישראל לא עמדה במצב שבו אויבת גדולה ופעילה שלה כמו איראן, השואפת לחיסולה ורוצה לכונן הגמוניה אזורית, נשענת על ציוד צבאי מתקדם של מעצמת על. הסיוע הצבאי אותו מעניקה רוסיה לאיראן בהחלט ראוי למעקב ותשומת לב ציבורית.
מאז פרצה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, עיני העולם נשואות אל עבר המעצמה הסובייטית אותה מוביל פוטין אל שורת החלטות בלתי הגיוניות, אך למרות הכול - העקשנות הרוסית הבלתי מתפשרת ממשיכה לשלוט בסדר היום יחד עם חברתה סין שאף היא נמצאת בעימות מסחרי קשוח עם ארה"ב.
בשורה התחתונה, אם נתעמק, נוכל להבחין כי מאחורי הקלעים מתנהלת מערכת יחסים כלכלית חובקת מדינות ומעצמות, אדירת ממדים, במטרה לעקוף את הכלכלה המערבית המודרנית המתפתחת אותה מובילה ארה"ב עם אירופה וכמובן בת בריתה במזרח התיכון - ישראל.
היחסים בין המדינות יציבים ומבוססים על יסודות חזקים של התנגדות משותפת לפטרונות האמריקאית בכלל ובמזרח התיכון בפרט, אינטרסים כלכליים משמעותיים והדדיים ושיתוף פעולה ביטחוני ותעשייתי הלכה למעשה.
הברית הזו נוגעת גם למלחמה בה ישראל שקועה מול חמאס. איראן, רוסיה, ובמידה מסוימת גם סין, השתמשו בכלי התקשורת הממלכתיים שלהן וברשתות החברתיות הגדולות, כדי לתמוך בחמאס ולחתור תחת ישראל. הרווח המיידי: פגיעה בנותנת החסות הראשית של ישראל, ארה"ב.
בנוסף, בחמש השנים האחרונות, איראן, רוסיה וסין קיימו מספר פעמים תמרונים ימיים משותפים באוקיינוס ההודי ובמפרץ עומאן, בזמן של מתיחות אזורית גבוהה. מטרתם היא להעמיק את שיתוף הפעולה בין ציי שלוש המדינות גם במישור הביטחוני והתעשייתי בתחום.
צריך גם לזכור כי רוסיה וסין חברות קבועות במועצת הביטחון של האו"ם, לדבר יש השפעה רבה על יכולת התמרון של ארה"ב בהצעות לטובת ישראל ואף להטלת החלטות להפסקת אש מיידית בה תומכות רוסיה וסין בהשפעת מדינות ערב.
ברית המוחרמים
לפני כארבע שנים, בסיום כהונתו (הראשונה) של דונלד טראמפ בנשיאות ארה"ב ושנתיים לאחר פרישת הבית הלבן מהסכם הגרעין עם איראן, ארה"ב הטילה איסור סחר על איראן, ולפני שלושה חודשים החרם החריף עם סנקציות נוספות בגלל תמיכתה של איראן במורדים החות'ים ובחמאס תוך כדי המלחמה עם ישראל.
במקביל, לפני כשנתיים, גם המעצמה המדינית רוסיה ספגה סנקציות מערביות בעקבות הפלישה הצבאית לאוקראינה. ברקע, סין ניצבת בפני הגבלות משלה ונמצאת במאבק כלכלי מסחרי עצום עם ארה"ב, דבר שעלול להחמיר אם טראמפ ייבחר שוב לנשיאות ארה"ב בעוד כחצי שנה.
לנוכח האויב המשותף, שלישיית המדינות הזאת מקדמת בגלוי מדיניות חוץ משותפת: תמיכה בסדר עולמי רווי אינטרסים כלכליים, ביטחוניים וחברתיים שלא נשלטים ולא מתואמים עם ארה"ב. שלוש המדינות מבססות את קשריהן ומחזיקות ברית בינלאומית נרחבת בשורה ארוכה של אינטרסים.
נזכיר, כי לא תמיד רוסיה, איראן וסין היו חברות טובות. להיפך, פעמים רבות הן התערבו זו בענייניה של זו, ואף נאבקו על השליטה בנתיבי הסחר הימיים והיבשתיים. כאמור, רק בשנתיים האחרונות השתנו היחסים וחלה התקרבות רבה ביניהן בגלל ארה"ב.
מה מתחולל מאחורי הקלעים?
בעקבות מאבקי הסחר המשותפים, חלה התקרבות משמעותית ובינאישית בין נשיא רוסיה ולדימין פוטין לבין אברהים ראיסי, נשיא איראן, והם חולקים אינטרסים משותפים. אחת ההשלכות הבולטות לקרבה הזו היא העובדה שלמרות שהם כמעט לא מבקרים במדינות אחרות, שניהם ביקרו בשנים האחרונות בסין, ואף נוצרה ביניהם ידידות אישית.
במהלך מלחמת חרבות ברזל הנוכחית, שני המנהיגים גם נפגשו בקרמלין לדון במלחמה בעזה. לפני שבועות ספורים, ראיסי מיהר לברך את פוטין על "ניצחונו הנחרץ" בבחירות שהתקיימו ברוסיה. נזכיר, ששיתוף הפעולה בין המדינות ובעיקר בין רוסיה לאיראן מניב תועלת מודיעינית וביטחונית עם משמעות, השבוע דווח ברויטרס כי איראן הזהירה את רוסיה לפני מתקפת הטרור בקרוקוס סיטי הול במוסקבה בה רצחו פעילי דאעש 144 בני אדם.
בדיווח צוטט גורם שציין כי "כמה ימים לפני המתקפה הרצחנית, האיראנים פנו אל הרוסים וסיפקו להם מידע על כך שייתכן שיתבצע פיגוע טרור גדול בתוך רוסיה". לפי רויטרס, המודיעין הזה התקבל במהלך חקירת המעורבים בפיגוע אחר שנערך חודשיים לפני כן באיראן, בבית הקברות בכרמאן - שגם עליו דאעש קיבלו אחריות.
שיתוף פעולה כלכלי ומסחרי בין המדינות
שיתוף הפעולה בין המדינות רחב ונוגע בהרבה תחומים. עם זאת, הקשר בין רוסיה לאיראן הרבה יותר ישיר וקרוב ואילו סין מלווה את האינטרסים הכלכליים במעגל רחב יותר ופחות ישיר, כך למשל: המכון לחקר המלחמה (ISW) דיווח לפני מספר חודשים כי איראן מרחיבה את קשריה הצבאיים עם רוסיה על ידי אספקה של פצצות גולשות, נשק שיכול לספק תקיפות מדויקות למרחקים ארוכים.
על רקע המלחמה של רוסיה באוקראינה, תמונות לוויין הראו התקדמות בבניית מפעל ברוסיה שייצר מל"טים איראניים, לאחר שאמריקה הזהירה מההתקרבות הרוסית-איראנית בתחום הביטחוני. כלי טיס אלו משמשים את מוסקבה כדי לתקוף מתקני אנרגיה אוקראינים.
בנוסף, צריך לציין שהברית בין המדינות כבר הצילה את איראן ואת רוסיה מהתמוטטות לנוכח האמברגו המערבי. האם היא הגיעה למיצוי הפוטנציאל שלה? התשובה תלויה ביכולתן של השלוש להתגבר על מכשולים חיצוניים ופנימיים.
בלי קשר להצהרות הלוחמניות של איראן, המדינה המוסלמית עושה מאמצים כבירים להתפתח מבחינה מסחרית, לייצא ולשווק כמה שיותר מוצרי צריכה בעולם. במקביל, אחת הבעיות איתן מתמודדות רוסיה ואיראן היא העובדה שרוב הסחורות שהן מייצרות או מייצאות - דומות וזהות. מה שמקשה על שתי הכלכלות של המדינות לשתף פעולה בגלל התחרות הטבעית בשווקים הבינלאומיים.
בתחומים שבהם יש באיראן ביקוש למוצרים שרוסיה יכולה לספק לה — כמו מכוניות, אלקטרוניקה ומכונות — כושר הייצור הרוסי מוגבל.
הזהב השחור
למעשה, כוחה הגדול של רוסיה נמצא ביכולת שלה לייצא נפט למדינות רבות בעולם. לפני כשנתיים, במטרה להוזיל את מחיר הנפט וביטול המונופול הרוסי, שיחרר ממשל ביידן את אכיפת הסנקציות על איראן כדי לאפשר יותר ייבוא נפט מטהרן. כתוצאה מכך זינק היבוא הסיני מאיראן ובנוסף, סין מקבלת גז זול מרוסיה והעברת הגז דרכו הוכפלה מאז הפלישה לאוקראינה.
להמחשה: סין הינה יבואנית הנפט הגדולה בעולם. 71% מצריכת הנפט שלה מגיעה ממדינות זרות כאשר מחצית מייבוא ממנו מגיע ממדינות המזרח התיכון. רוסיה עקפה את סעודיה והיא כיום הספקית הגדולה ביותר של נפט גולמי בסין.
בסופו של דבר, בגלל הסנקציות המוטלות עליהן, רוסיה ואיראן נאלצות למכור לסין בהנחה. היא מפיקה מכך הנחה של 15–30 דולר לחבית על המחיר הגלובלי.
לפי הנתונים שפורסמו בעיתון 'אקונומיסט', לפני כחצי שנה הגיע יבוא הנפט הרוסי לסין ל–2.2 מיליון חביות ליום, 19% מכלל הנפט שסין מייבאת, לעומת 1.5 מיליון, שנתיים לפני כן. במחצית השנייה של 2023, היצוא של איראן לסין היה בממוצע מיליון חביות ליום, עלייה של 150% ביחס לאותה התקופה ב–2021.
בנוסף, אחד משיתופי הפעולה בין המדינות נרשם בתקופה האחרונה, כאשר סין, בדומה לרוסיה וכמובן לאיראן - הפטרון של המורדים החות'ים - אינה נוטלת חלק בקואליציה להגנת השיט בים האדום שמובילה ארה"ב.
מה צופן העתיד?
מה יהיה ומתי - יודע רק בורא עולם, אבל צריך להזכיר כי בעקבות היחסים הקרובים בין המדינות הנ"ל וראשיהן, הברית האנטי־מערבית מדאיגה את ראשי המשק הכלכלי והביטחוני במדינות המערב כמו ארה"ב וישראל ואף באירופה, השאלה המרכזית היא כיצד ולאן יתפתחו היחסים בין המדינות בשנים הבאות.
התרחיש הבולט ביותר של הפרשנים המדיניים מדבר על התחזקות הקשר שיועיל בעיקר לסין לצבור כוח ועוצמה בינלאומיים ופחות שותפות אסטרטגית מעשית למזרח התיכון. בנוסף, ההערכה היא שהממשל הסיני לא ישקיע את כל מאודו בנתיבי סחר חלופיים או במערכות תשלומים חליפיות, במאמץ לא לסכן את עסקיו במערב.
עם זאת, המצב יכול בהחלט להיות דרמטי יותר אם ארה"ב תיאבק בסין ותנסה לסלק אותה ממעמדות השפעה על השווקים המערביים ותפגע בעמדות הסחר שלה — כפי שעשוי מאוד להתרחש אם טראמפ ייבחר שוב לנשיאות. במצב כזה, לא תהיה לסין ברירה ומה להפסיד, והיא עלולה להרחיב את הקשר והברית עם רוסיה ואיראן גם במישורים נוספים ולהשקיע יותר משאבים בהקמת והפעלת גוש שליטה אסטרטגי שיתחרה באופן מובהק בקואליציה האמריקאית.
בשורה התחתונה: לפי רוב ההערכות, העימות הצבאי שיש שיאמרו שהוא בלתי נמנע בין ישראל לאיראן, לחלוטין לא יסתיים במשהו מצומצם אלא צפוי להיות חלק ממלחמה כוללת ורחבה שבה המעצמות הגדולות בעולם ייטלו חלק פעיל, ומכאן שאין לנו לסמוך ולהישען אלא על אבינו שבשמים.
- קרדיט: חלק מהדברים המופיעים במאמר מתוך אתר 'דה מרקר' בשם העיתון 'אקונומיסט'