תימן, ה-11 בינואר, מעט לפני חצות. מטוסים של חיל האוויר המלכותי של בריטניה ו-US Air Force חותכים את שמי המדינה בדרכם להפלת הפצצות הראשונות על מטרות יבשתיות של החות'ים ברחבי המדינה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ההפצצה שהובילה ארה"ב, יכלה גם להתבצע באמצעות טילי קרקע-קרקע, מאחר וטילי ה'טומהוק' שפגעו בחות'ים יכולים תיאורטית להיות משוגרים גם ממרחק של מאות קילומטרים. אך מכיוון שהמטרות החות'יות יכלו להשתנות בין רגע, הוחלט כי מטוסים של שתי המעצמות יהיו אלו שיבצעו את רוב העבודה נגד ארגון הטרור השיעי, השלוחה האיראנית בתימן.
זאת ועוד, ארצות הברית חשפה כי חלק גדול מהמטרות שהותקפו, הוגדרו על ידי בעלות הברית כ"ניידות", כאלו שניתן בקלות להסוות או להעביר ממקום למקום באמצעות כלי רכב צבאיים ייעודיים.
למרות האמור, נחשף בדיווחים שונים כי ארה"ב הודיעה מראש לחות'ים כי היא מתכוונת לתקוף באותו לילה, וייתכן שאף מסרה בצינורות כאלו ואחרים נ"צ (נקודות ציון) על מנת למנוע פגיעה בנפש. כתוצאה מכך, לא דווח בתימן על שום פגיעה במחבלים או מוות של גורמי טרור חות'ים.
אם הפרקטיקה להזהיר את מטרות הטרור מבעוד מועד נשמעת תמוהה במקצת, מסתבר שהאמריקאים והבריטים למדו מהטובים ביותר - חיל האוויר של צה"ל שיצר את המושג "הקש בגג".
כך או כך, ארה"ב ובריטניה פתחו במתקפה, והאחרונים תרמו את חלקם במתקפה באמצעות ארבעה מטוסים של חיל האוויר המלכותי מסוג טייפון.
ב'סקיי ניוז' סקרו את חלקם של המטוסים הבריטים במבצע ההתקפי הראשון של קואליציית "שומר השגשוג", וסיפקו מבט קרוב יותר להכנות למבצע ול"מאחורי הקלעים" של ההכנות להפצצת החות'ים.
למרות שהעלאת מטוסים לאוויר והכנסתם לעומק שטח האויב יוצרת עבורם סיכון פוטנציאלי, התקיפה באמצעות מטוסי קרב יוצרת אינטרסים אסטרטגיים לא מבוטלים ביחס לתקיפה באמצעות טילים ארוכי טווח, אומרים ב'סקיי ניוז'.
אז מה כרוך בהכנת מתקפה של מטוס טייפון?
כפי שדיווחנו במספר הזדמנויות ב'כיכר השבת', ברגע שהחלו המתקפות כנגד מטרות בים האדום, החלו בארצות הברית, בריטניה - ויש להניח גם במדינות נוספות - להכין תוכנית מבצעית נגד החות'ים.
זה כלל איסוף מודיעין מהשטח, איתור מטרות באמצעים מתקדמים, כולל מחסני תחמושת, מכ"מים, ובסיסים של הצבא המורד.
בנוסף, עמלו הכוחות הצבאיים של המערב להתחקות אחר הגורמים ה"חיים" שנלווים למטרות, כמו מחבלים או אזרחים תימניים וזאת על מנת למנוע פגיעה בנפש ככל האפשר. מה שנקרא בלשוננו בעזה: "נזק קולטראלי" או "נזק משני".
אחרי שהגיעו בהנהגות הפוליטיות של ארצות הברית ובריטניה למסקנה שהדרכים הפוליטיות מוצו, הוכנו מפות מעשיות של היעדים אותם מתכוונים הכוחות לתקוף בשיתוף פעולה, ושתי המדינות חלקו מודיעין ומטרות, זאת על מנת להכין יחד מבצע משותף והרמוני, קצת כמו מקהלה שכל אחד מהמנגנים יודע באיזה רגע עליו להפעיל את הכלי שבידו.
במבצע המיוחד שהוכן היו מספר מטרות: לפגוע במטרות איכותיות שתגבלנה את היכולות של החות'ים בים האדום ככל האפשר; למנוע אבדות בנפש - כולל אצל המחבלים, ובד בבד להימנע מתגובה חריפה מדי שתבעיר את המזרח התיכון כולו.
משום מה, אולי מסיבות שאינן ידועות לציבור הרחב, בבית הלבן חששו מאוד שמתקפה על החות'ים תגרור עימות נרחב במזרח התיכון, כולל עם כוחות חיזבאללה והמיליציות הפועלות מעיראק. אבל החששות הללו לא מנעו בסופו של דבר מהקואליציה החדשה לפעול, אם כי בצורה מוגבלת.
מטוסי הטייפון של חיל האוויר המלכותי קיבלו את משימתם מספר שעות לפני ההפצצה בפועל, כאשר ימים קודם לכן נדרשו הבריטים להכין את התוכנית עם כל המשתמע מכך: הכנת מסלולי הטיסה, בחירת הנשק שיוטל על החות'ים על ידי מומחי טילים, וכמובן בחירת הטייסים המתאימים ביותר למשימה.
כאשר בישראל טייסי חיל האוויר מפציצים מדי יום בעזה בעת מלחמה, ובמקומות נוספים - לפי פרסומים זרים כמובן - גם בעת "שלום", נדמה כי בבריטניה כל הפצצה כזו היא חתיכת אירוע, ועל כן הוקדשה להפצצת החות'ים כתבה שלמה ב'סקיי ניוז'.
כך או כך, לפני שעת השי"ן נדרשו הכוחות להכין גם את ארבעת מטוסי הטייפון למשימה. וזה כולל תדלוק, חימוש, בדיקות טכניות ועוד.
מאחר והמטוסים נכחו טרם התקיפה בבסיס בקפריסין - במרחק של 3,000 ק"מ מהיעד, נדרשו הכוחות להכין גם אמצעי לתדלוק אווירי באמצעות שתי מכליות תדלוק "אוויר-אוויר", שייקחו את חלקן במשימה הן טרם הכניסה לשטח האווירי של תימן והן טרם החזרת המטוסים לבסיסם בשלום, אומרים ב'סקיי ניוז'.
הטייסים הבריטים של ה'Royal Air Force' אינם רגילים בכל יום לראות את מטוסי הטייפון שלהם יורקים אש חיה וטילים על אדמה אויבת. משימות אימון שגרתיות על "יבש" כפי שזה נקרא בעגה הצבאית, אינה דומה להטלת עשרות פצצות על מטרות אויב.
בהתקרבם לעבר שטח תימן, מגיעה המשימה הראשונה של הטייסים והיא כאמור לתדלק את המטוסים בעודם באוויר. מדובר במשימה לא פשוטה גם עבור טייס מנוסה, בפרט כאשר מזג האוויר אינו נוח. אך לאחר שהמשימה הזאת מבוצעת בהצלחה, טייסי הממלכה יכלו להתחיל בשלב הבא: הכניסה לשטח האויב.
הדבר הראשון שטייס בודק, הוא אם עוקבים אחריו ואם מטוסו נקלט במכ"מים של האויב. מתברר שישנם דרכים לדעת את זה, ובכל מקרה של ירי נ"מ, המטוסים מצוידים בנורים שישבשו את המתקפה וימנעו את הפגיעה, אומרים ב'סקיי'.
ברגע שהגיעו מטוסי הטייפון למטרות, היה עליהם להיזהר מטילים של החות'ים ואמצעים אחרים שהם עלולים להשתמש בהם נגד המטוסים, למרות שבגובה של 3,000 מטר מעל הקרקע, האמצעים הפיראטים של החות'ים אינם מהווים באמת איום, מסבירים ב'סקיי'.
ברגע התקיפה, מאחר והיא נעשתה במשולב עם כוחות אמריקאים, על הטייסים של שני הכוחות הוטלה המשימה להתרכז כל אחד במטרותיו הוא ולא להתבלבל מההפצצות האחד של משנהו שהתרחשו ממש במקביל.
"כשהם מתקרבים למטרה, האדרנלין גואה, והטייסים חייבים להימנע מלהסיח את דעתם על ידי תחמושת אמריקאית אחרת שפוגעת במטרותיהם", מתארים בציוריות ב'סקיי'.
מאז המתקפה ביום חמישי, תקפה ארצות הברית עוד שתי פעמים נוספות, פעם אחת בליל שבת לאחר שאחת המטרות לא הושמדה כראוי, ובפעם השנייה ביום שלישי האחרון לאחר שארצות הברית זיהתה מטרה "חמה" של טילים שהיו מוכנים לשיגור על ספינות בים האדום.
לבינתיים, המתקפות של החות'ים ממשיכות והשיירה בים האדום עוברת, או לכל הפחות, מנסה להמשיך לעבור.