נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בן ה-81 לא מפחיד את החות'ים. לא הוא ולא שר ההגנה שלו שיצא אך לפני מספר שבועות בהודעות פומפוזיות על הקמת קואליציה שתפקידה יהיה להבטיח ולאבטח את הסחר הימי באזור.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אם בתחילה הודיעה ארצות הברית כי בקואליציה תהיינה חברות: בחריין, בריטניה, קנדה, צרפת, איטליה, הולנד, נורווגיה, דנמרק, סיישל, ספרד וארצות הברית, מהר מאוד הובכו האמריקאים במספר הודעות של המדינות השונות, כאשר מתברר שבתכל'ס, לא קואליציה ולא נעליים.
ספרד הודיעה בריש גלי שלא תשתתף במבצע הימי בניגוד להודעה הרשמית של אוסטין והביכה פומבית את הנשיא וממשלו.
צרפת הודיעה גם היא כי לא תיקח חלק במבצע, אך תעבוד באופן עצמאי בים האדום כדי לסייע במידת הצורך, והיא אכן סייעה במספר הזדמנויות. אך הגוש כבר החל להתפורר, והכוח שהייתה אמורה לשדר הקואליציה של ביידן נחלש משמעותית בהודעה של אחד הצבאות החזקים בעולם.
איטליה הצטרפה לרטוריקה הצרפתית ואמרה כי היא שולחת פריגטה לים האדום אך זאת כדי להגן על האינטרסים שלה ולא כחלק ממבצע "שומר השגשוג".
הולנד, נורווגיה ודנמרק הודיעו כי הן מסרבות לשלוח ספינות מלחמה אך אמרו כי ישלחו קציני מטה לאזור, כאומר: תגידו תודה ותעזבו אותנו בשקט.
בפועל, מי שמשתתפות באופן אקטיבי בכוח הימי של ארה"ב הן צרפת ובריטניה כאשר רק האחרונה חברה בארגון החדש באופן רשמי.
יתכן כי ההתפוררות המהירה של הקואליציה שהתרחשה עוד טרם באה לעולם, גרמה לחות'ים להבין שארה"ב איננה רצינית בכוונותיה לתקוף את הארגון. אם ארצות הברית צריכה עוד מדינות, סימן שהיא לא יכולה לעשות זאת לבדה, ואם היא לא הצליחה במשימה הזאת - כנראה שהיא גם לא תעז לפתוח לבדה במערכה נגד השלוחה האיראנית בתימן, אומרים לעצמם המחבלים מצנעא.
ההימנעות של מדינות רבות להצטרף לקואליציה של ארצות הברית מעלה אכן תהיות קשות. מאחר ורוב חברות הספנות השייכות למדינות שונות בעולם מוצאות את עצמן מותקפות על ידי הפיראטים החות'ים, האם אין זה האינטרס של אותן מדינות להגן על הסחר הימי שלהן? וכי אין למצב משמעויות כלכליות מרחיקות לכת על חברות הענק - וממילא על הממשלות הזרות - כאשר ספינות ענק נאלצות לבצע מעקף של יבשת אפריקה, תוך עיכוב של שבועות באספקת המשלוחים?
לשאלה הזאת ישנן מספר תשובות וככל הנראה שכולן נכונות.
המצב הקשה באמת בעזה, גורם לאירופאים ולמערב למבוכה רבה ולמנהיגי אותן מדינות לנוע על כסאותיהם באי נוחות כאשר הם נשאלים אודות הפעולה הצהלי"ת ברצועה. אם אנחנו יודעים כמה שהיא מוצדקת וש"אין בעזה בלתי מעורבים", העולם המערבי אינו רואה זאת עין בעין, גם לא ארה"ב.
הפעולה של החות'ים נתפסת בחלק מהעולם הערבי כפעולה הרואית שמיועדת לפגוע בישראל ולשחרר את פלסטין. החות'ים הם היחידים שהעזו לאתגר את השטן הגדול וישראל, ניתן לקרוא ברשתות החברתיות באנגלית אסלאמית מדוברת ובערבית.
אותן מדינות מערביות המקיימות קשרים עם מדינות מוסלמיות, דוגמת צרפת ולבנון אשר להן קשר היסטורי עוד בהיות לבנון נתונה תחת מגף הכיבוש הצרפתי, אינן רוצות להיראות בעולם כמי שתופסות צד או נלחמות עבור ישראל. גם אם בפועל הספינות הצרפתיות מיירטות מזלטי"ם וטילים בליסטיים של החות'ים, מקרון אינו מעוניין להיראות כמי שנלחם לצד ישראל במשחררי פלסטין הכבושה.
סיבה נוספת ומשמעותית לא פחות היא החשש של מדינות העולם מפני התפרצות של מלחמה אזורית כוללת, והן מעוניינות להישאר הרחק מהקלחת הרותחת הזאת. אין הרבה מדינות שמעוניינות לפתוח חזית מול שלוחה איראנית, מחשש שהדבר יבעיר את המזרח התיכון, או שחלילה ייתקלו בתגובה של איראן עצמה שנמצאת לא מאוד רחוק משם. בדיוק כמו בזמן מלחמת העולם השנייה כאשר צרפת נתנה לכובש הנאצי להשתלט על פולין, מבלי להניד עפעף. או אם תרצו, בדיוק כמו שוולדימיר פוטין עושה באוקראינה כבשלו ורוצח המונים, רק משום שהמדינה השכנה ממערב אינה נמצאת רשמית תחת הסכמי נאט"ו.
המצב המתוח ממילא במזרח התיכון ובישראל אינו גורם למדינות המערב ליותר רצון להתערב, אלא בדיוק להיפך. וכן, זה נכון גם במחיר של הפרעה לתעבורה ימית או של השלכות כלכליות שיתכן ותורגשנה גם על ידי מדינות אירופה, שצורכות בכמויות עצומות את הסחורה מהמזרח הרחוק.
רק השבוע ביום שני, הודיע שר ההגנה של בריטניה ש"זאת האזהרה האחרונה", או בלשונו המדויק: "החות'ים יושבים בסלון ההזדמנות האחרונה". מאז, הותקפו שוב מספר ספינות על ידי טילים בליסטיים של החות'ים ושום דבר לא קרה. אף לא מחסן נשק או טילים הותקף במעוזי החות'ים בתימן.
החולשה שמפגינה ארה"ב הגדולה שאמורה להיות השוטר העולמי גורמת לכוחות הטרור של המזרח התיכון להרים ראש. מאז ה-17 באוקטובר, עשרה ימים אחרי הטבח, כוחות הצבא של ביידן הותקפו שוב ושוב על ידי מיליציות איראניות בעיראק ובסוריה. למרות שארה"ב הגיבה למתקפות באופן נקודתי, זה לא גרם להן להיפסק. גם האזהרות של בלינקן לעיראק כי ארה"ב לא תעבור בשתיקה על התקפות נגד כוחותיה, לא ריגשו אף אחד יותר מדי.
הסיבה העיקרית של חוסר התגובה האמריקאי הן בתימן והן בעיראק נגד כוחות איראניים, נובעת מהרצון של מר ביידן שלא להבעיר את המזרח התיכון והוא דאג להזכיר זאת גם לישראלים.
ה'ניו יורק טיימס' טוען, שהפחד הכי גדול של ביידן במלחמה הנוכחית היה מפני תגובה ישראלית קיצונית, והוא אף מנע מישראל לתקוף את חיזבאללה מחשש שהחזית הצפונית תובער.
האסטרטגיה הלא ברורה של הממשל הדמוקרטי שמשדרת לעולם הערבי הקיצוני בעיקר פחד, עלולה להיות לבסוף זאת שתבעיר בפועל את המזרח התיכון כולו, כאשר כולם יבינו שהאמבטיה האמריקאית הרותחת, ככל הנראה לא כל כך רותחת.