לפני כשבועיים כבר שוחרר אנוצ'ה אנגאווה בן ה-28 משבי החמאס, לאחר שהוא וחבריו נחטפו לעזה ביום המתקפה מקיבוץ רעים שם הם עבדו בחקלאות, לאחר שחזר לתאילנד הוא מנסה להתאושש מהטראומה שעבר במנהרות בעזה שם שהה חודש וחצי.
בריאיון מקיף לרויטרס הוא סיפר על החוויה הטראומטית החל מרגעי החטיפה האיומים בה נרצחו חבריו בגלל שלמחבלים לא היה מקום ברכב, ועד רגעי השחרור.
אנגאווה סיפר שהתעורר בבוקר יום שבת בנתיבות בגלל האזעקות, ומיהר לנסוע לקיבוץ רעים שבו עבד ושם יש לו מרחב מוגן. הוא שהה שם פחות מחצי שעה עם חמשת חבריו, וכששמע רעשים מבחוץ היה בטוח שמדובר בחיילי צה"ל שבאו להצילם. בפועל, אלה היו עשרה מחבלי חמאס חמושים שחטפו אותם. שניים מחבריו נרצחו מיד לאחר מכן. ארבעת האחרים ששרדו הועלו על משאית.
בריאיון אחר, לרשת דויטשה ולה הגרמנית, אנגאווה סיפר כי "ברגע שהמשאית התמלאה - הם ירו בראש של החברים שלי, רק כי לא היה מקום לחטופים נוספים. לא אשכח את המראות האלה לעולם".
מכות והתעללות
כשהגיעו לעזה, מחבלי חמאס לקחו אותם למרתף של בית נטוש וקשרו את ידיהם מאחורי גבם. אנגאווה סיפר שהיה קשור כך במשך ארבעת הימים הראשונים שלו בשבי.
לדבריו, כל החטופים הגברים הוכו בימים הראשונים לשבי ולאחר מספר ימים רק שני ישראלים שהיו איתו הוכו. הוא תיאר כי בעטו בהם והצליפו בהם בכבלי חשמל. בריאיון לדויטשה ולה הוסיף אנגאווה כי "לישראלים היה יותר גרוע", ואמר שהשומרים צעקו עליהם בזמן שהתאילנדים קיבלו תרופות.
הזמן נעצר
אנגאווה השתמש בשיטת הארוחות כדי למדוד זמן, כשכל שתי ארוחות מהוות יום נוסף שחלף. בימים הראשונים הוא השאיר שריטות ברצפה כדי לסמן את מספר הימים שחלפו. השיטה הזו השתנתה רק כשאחד המחבלים הגיע לחדר ושאל כל אחד מהחטופים לשמו ומה מוצאו. הוא הותיר אחריו בטעות עט כדורי עם דיו כחול, ששימש מעתה והלאה כדי למדוד את מספר הימים בשבי - וגם כדי לצייר קעקועים ולוח שחמט על יריעת הפלסטיק.
החיים בתקופת השבי
החטופים ישנו על הרצפה החשופה, ואכלו רק פיתות שהוגשו פעמיים ביום, לצד שני בקבוקי מים שאותם נדרשו לחלוק אחד עם השני. הם לא התקלחו, ובתשובה לשאלה אם צחצחו שיניים ענה אנגאווה: "אם היינו רוצים לצחצח שיניים, היינו צריכים להשתמש במים שהם נתנו לנו. אבל אם היינו משתמשים בזה לצחצוח שיניים, לא היו לנו מים לשתות".
במלך התקופה בשבי, הם לא שמעו את ההפצצות של חיל האוויר הישראלי כי היו מתחת לקרקע, הם שהו בתחילה בחדר קטן וצפוף מאוד ורק לאחר מספר שבועות הועברו לחדר מרווח יותר גם הוא תת קרקעי, עם הזמן שעבר, פסקו המכות וההתעללות, וגם החטופים הישראלים נהנו משקט יחסי.
השחרור כעבור 45 ימים
"ביום השחרור שלנו, הם פשוט הוליכו אותנו החוצה", סיפר. "הם כיסו את פנינו ולקחו אותנו". הם צעדו במנהרה, מחזיקים זה בזה, במשך שעתיים - ואז הגיעו למתקן של חמאס על הקרקע, שם חיכו בני ערובה ישראלים שנכללו בעסקה עם ישראל. כ-11 שעות לאחר מכן, הם נלקחו לצלב האדום ועזבו את עזה. "אני מקווה שהם יפסיקו לירות זה על זה, ושזה לא יקרה יותר לאף אחד", סיכם.