תחנת החלל הבינלאומית (ISS) היא מערכת עצומה המורכבת ממספר חלליות שנמצאת בחלל. היא נבנתה על ידי 15 מדינות שונות, והיא המקום הגדול ביותר שנבנה על ידי האדם בחלל.
>> למגזין המלא - כנסו
ה-ISS חגה במסלול סביב כדור הארץ, בגובה של כ-400 קילומטרים. היא נעה במהירות של כ-27,000 קילומטרים לשעה, מה שאומר שהיא מסובבת את כדור הארץ במלואו כל 90 דקות.
תחנת החלל הבינלאומית היא ביתם של עד שישה אסטרונאוטים בכל פעם. הם חיים שם במשך תקופות של חודשים ואף יותר. כשהם מסיימים את תפקידם הם חוזרים לארץ בעזרת חללית ייעודית המשמשת כ'מונית' עבור החזרה או הבאה של אסטרונאוטים מתחנת החלל ואליה. את הנסיעה "הביתה" עושים בחללית סויוז רוסית.
כדי לחזור לארץ, האסטרונאוטים עוזבים את תחנת החלל ומתחברים לחללית. לאחר מכן הם מפעילים את הרקטות כדי להתחיל את החזרה לכדור הארץ.
אם תהיתם, החזרה לכדור הארץ נמשכת כ-6 שעות בלבד. במהלך החזרה, המתקן נכנס לאט לאט לאטמוספירת כדור הארץ. האטמוספירה מחממת את החללית, והיא נכנסת למצב של בלימה.
החיים בתחנת החלל הבינלאומית
החיים בתחנת החלל שונים מאוד מהחיים על כדור הארץ. אין כוח כבידה בתחנה, מה שאומר שאסטרונאוטים נמצאים בריחוף תמידי. הם גם חשופים לקרינה קוסמית, דבר העלול להוות סכנה לביטחונם של אנשי הצוות.
למרות האתגרים, החיים בתחנת החלל הם גם מדהימים. האסטרונאוטים יכולים לראות את כדור הארץ מהמרחק, ויכולים לחקור את החלל.
הליכות חלל ושיפוצים
במהלך שהותם בתחנת החלל, האסטרונאוטים מבצעים מחקרים על השפעות החלל על הגוף האנושי, על כוכבי לכת ועל הבריאה כולה.
מכיוון שתחנת החלל קיימת כבר הרבה מאוד שנים, היא נזקקת לתחזוקה ותיקונים תדירים. בין שאר המשימות של האסטרונאוטים הם גם נדרשים לבצע עבודות שיפוץ לתחנת החלל, כגון החלפת חלקים או תיקון נזקים שנגרמו על ידי התנאים בחלל. לצורך כך הם נדרשים לעיתים אף לבצע מה שנקרא 'הליכות חלל' מחוץ לתחנה, כדי להשלים משימות כגון התקנת ציוד חדש או תיקון נזקים.
זרמי אנרגיה וקלסטרופוביה
החיים בתחנת החלל הם מאתגרים מאוד. חוסר כוח הכבידה משפיע לרעה על מערכת השרירים והשלד של האסטרונאוטים. הם יכולים להרגיש עייפים, חלשים ומבולבלים. לאחר נחיתתם הם יידרשו לתקופה של הסתגלות מחדש לכוח הכבידה וטיפול רפואי צמוד.
סכנה נוספת לאסטרונאוטים היא הקרינה הקוסמית שמהווה סכנה בריאותית משמעותית עבור מי שבחר לשהות בחלל, והיא יכולה לגרום לסרטן ולבעיות בריאותיות אחרות.
קרינה קוסמית היא זרם של חלקיקים טעונים באנרגיה גבוהה שמגיעים לכדור הארץ מהחלל. החלקיקים יכולים להיות פרוטונים, אלקטרונים, גרעיני אטומים וחלקיקים אחרים. הקרינה הקוסמית מגיעה ממקורות שונים, כולל השמש, סופרנובות ומקורות אחרים בחלל.
בנוסף להכול צריך לזכור שהאסטרונאוטים נמצאים במרחק רב מהבית והמשפחה שלהם. זה לא כאילו שיש להם 'אוטובוס' שיחזיר אותם הביתה, והם נדרשים למלאות את ימי המשימה טרם הם חוזרים לכדור הארץ. במילה אחת ניתן לתאר את זה: קלסטרופוביה.
אכילה ושתייה בתחנת החלל הבינלאומית
אחד ההבדלים הגדולים ביותר בין החיים בחלל לאלו שאנו מכירים על פני כדור הארץ היא הדרך שבה האסטרונאוטים אוכלים ושותים.
אוכל
המזון בתחנת החלל מגיע בצורה של מוצרים קפואים או יבשים. האוכל קפוא כדי למנוע ממנו להירקב, והוא מיובש כדי לחסוך במקום. לפני האכילה, האסטרונאוטים צריכים להפשיר את המזון ולהרטיב אותו כדי שיהיה ראוי לאכילה.
אחד האתגרים הוא שהאוכל עלול לצוף באוויר, כך שהאסטרונאוטים צריכים להיות זהירים "ולהחזיק אותו חזק" שלא יברח. אתגר נוסף הוא שהאוכל עלול להיות קשה ללעיסה, בגלל חוסר הכבידה.
שתייה
האסטרונאוטים שותים מים, מיצים ושתייה קלה. הם גם יכולים לשתות קפה ותה, אבל הם צריכים להיות זהירים לא "לשפוך" את השתייה, כי היא יכולה לצוף באוויר ולהפוך לבלתי ניתנת לשתייה. זאת הסיבה שהמשקאות השונים מאוחסנים במכלים סגורים.
בניית תחנת החלל הבינלאומית
בניית תחנת החלל הבינלאומית החלה בשנת 1998. היא נבנתה על ידי 15 מדינות שונות, כולל ארצות הברית, רוסיה, אירופה, יפן, קנדה וברזיל.
התחנה נבנתה בחלקים, שנשאו לחלל על ידי מעבורות חלל. החלקים הורכבו אחד על גבי השני בחלל, תוך שימוש ברובוט מיוחד.
הבנייה הסתיימה בשנת 2011. תחנת החלל הבינלאומית היא כיום המקום המאויש היחיד בחלל.
נתונים מרתקים - שכנראה לא ידעתם
תחנת החלל הבינלאומית היא מערכת ענקית, שאורכה כ-108 מטרים, רוחבה כ-73 מטרים וגובהה כ-27 מטרים. היא שוקלת כ-450 טונות, ומרכבת מ"חדרים" רבים הכוללים את תא המגורים, מרפאות ומעבדות מחקר. תא המגורים הוא החלק הגדול ביותר בתחנה והוא משמש כבית לאסטרונאוטים שם הם נמצאים רוב השעות ובו הם גם ישנים ו"סועדים".
בנוסף כאמור ישנן מעבדות המשמשות למחקר על השפעות החלל על הגוף האנושי והכוכבים, ומרפאות שמיועדות לאסטרונאוטים לקבלת טיפול רפואי במהלך שהותם בחלל. כל מה שהם עלולים להזדקק לו מבחינה רפואית נמצא שם, כדי להבטיח את בריאותם. המרפאה היא סוג של מיני 'קופת חולים' בחלל.
מאיפה מגיע החשמל לתחנה?
תחנת החלל הבינלאומית מייצרת אנרגיה באמצעות פאנלים סולאריים. הפאנלים הסולאריים מונחים על גבי התחנה, ומספקים לה חשמל. לאחרונה הותקן לוח חדש, ולצורך ההתקנה נאלצו האסטרונאוטים לצאת מחוץ לתחנה על מנת להתקין אותו. הם ביצעו מה שנקרא 'הליכת חלל'.
למרות שיש חשמל בתחנה, בשביל שתפעל כראוי היא צריכה גם דלק: תחנת החלל הבינלאומית נעה במסלול סביב כדור הארץ. כדי לשמור על מסלול זה, היא צריכה להזריק דלק מדי פעם. הדלק מוזרק לתחנה על ידי מעבורות חלל.
העתיד
תחנת החלל הבינלאומית צפויה לפעול לפחות עד שנת 2024. לאחר מכן, ייתכן שתמשיך לפעול לתקופה נוספת, לכל היותר עד שנת 2028, וייתכן שתפורק גם קודם.
לצפות בתחנת החלל הבינלאומית מהמרפסת
רוצים להספיק לראות את תחנת החלל טרם תפורק? חפשו אפליקציה בשם "גלאי תחנת החלל הבינלאומית", שתדע להגיד לכם לפי המיקום המדויק שלכם באיזו שעה תוכלו לראות אותה משייטת בחלל, ולא, לא צריך בשביל זה טלסקופ. במבט לשמיים תוכלו לראות "כוכב" שזז במסלול - מוגדר מראש כמובן. אם הצלחתם להבין איך משתמשים באפליקציה (וזה לא מסובך) תבינו שמה שאתם צופים בו בשידור חי הוא לא כוכב, אלא יצירה אנושית בחלל.
תחנת החלל הבינלאומית היא אחד ההישגים הגדולים של האנושות. היא מאפשרת לנו לחקור את החלל ולגלות דברים חדשים על הבריאה המופלאה.
לסיום, נסכם את ה"טיול" בחלל, בדברי הרמב"ם שכתב בספרו 'משנה תורה': "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול".