אסיר מספר 40087-083 אינו עוד אסיר בבית הכלא השמור באינדיאנה, ארה"ב. אולדריץ' איימס הוא מרגל CIA לשעבר שהחליט לרגל עבור מאמא רוסיה, או בשמה הקודם: ברית המועצות. בעקבות בגידה חסרת תקדים שעלתה בחיי סוכנים שעבדו עימו, הוא יושב היום בכלא הסגור - עד ליומו האחרון ללא אפשרות חנינה.
>> למגזין המלא - כנסו
אולדריץ' איימס נולד בשנת 1941 (בן 82 היום, אם הוא עדיין בין החיים) בעיר 'ריבר פולס' שבמדינת וויסקונסין. אביו ואמו של איימס עסקו בתחום ההוראה, אביו כמרצה בתיכון, ואימו הייתה מורה לאנגלית בבית ספר. אביו של אולדריץ' שהצטרף לאחר כמה שנים לסוכנות הבין האמריקאית - ה-CIA, היה נחשב לעובד בעייתי בגלל בעיית שתייה. בהמשך, האלכוהול ירדוף גם את הבן - אחד הבוגדים הגדולים ביותר בהיסטוריה של ארה"ב.
העובד הצעיר ביותר בהיסטוריה
כבר בתור נער צעיר - בגיל 16, החל אולדריץ' לעבוד מעט עבור ה-CIA בעבודת קיץ פקידותית של סימון מסמכים עבור השירות. שנתיים לאחר מכן נכנס למשרה מלאה לאחר שסיים לימודי היסטוריה באוניברסיטת וושינגטון, והמשיך בעבודת הפקידות, כשהוא נחשב כבר אז לעובד ה-CIA הצעיר ביותר שנכנס לשירות אי פעם. אולדריץ' היה מתואר אז על ידי חבריו כאדם בעל זיכרון צילומי פנומנלי וכישוריו הפתיעו את המנוסים והמבוגרים ממנו בשנים רבות.
לאט לאט החל הפנומן לטפס בסולם הדרגות עד שהצליח להתקבל לתוכנית ההכשרה לסוכנים של הארגון, למרות גילו הצעיר יחסית ובעיות אלכוהול שהביאו אפילו בשלב מסוים להתערבות משטרתית.
תחילת שירותו כמרגל הייתה כאשר נשלח למשימה סודית באנקרה - טורקיה לאחר שעבר את ההכשרה הנדרשת בגיוס סוכנים. תפקידו של איימס היה לאתר סוכנים של ברית המועצות במדינה ולגרום להם להפוך את עורם לטובת ארה"ב שהייתה אז במלחמה קרה מול המעצמה הסובייטית.
בתור דובר רוסית שוטפת, הצליח איימס להיכנס לארגון קומוניסטי מחתרתי שפעל בטורקיה בשנים האלה בשם "פדרציית הצעירים המהפכנית של טורקיה", שהוצא מחוץ לחוק במדינה בשנת 1971.
עובד בעייתי ומשבר אמון
למרות שהצליח להיכנס לארגון מחתרתי רוסי, ציוניו בסוכנות תסכלו את איימס שהרגיש שעבודתו אינה מוערכת מספיק לאחר שקיבל הערכה של "משביע רצון" ולא מעבר ובעקבות כך שקל לפרוש מהסוכנות לחלוטין. במבט לאחור יש שיאמרו שכאן החל הסדק הראשון באמון שלו במערכת.
לאחר זמן מה באנקרה, איימס הוחזר לעבודה במטה ככל הנראה לאחר שעבודתו לא הייתה משביעת רצון מצד הממונים עליו, אבל גם במטה בוושינגטון איימס לא "זרח". הוא תואר כעובד עם בעיות שתייה ואדם "מעופף" באופן כללי - כל כך מעופף שבאחת הפעמים הוא שכח תיק מסווג ביותר של הסוכנות בסאבווי הניו יורקי, בעת שעבד בסוכנות בעיר. הדבר עלה לו בנזיפה בתיק האישי בלבד. המפקד שבחר לא "להעיף אותו" מהסוכנות על העבירה החמורה, ככל הנראה יתחרט על כך עד סוף ימיו.
גם בעבודתו מעבר לגבול המרגל הצעיר לא נחשב כעובד מצטיין. כאשר נשלח לעבוד במקסיקו סיטי, בעיות האלכוהול שלו צפו מחדש וביתר שאת. מסופר שהוא נקלע לוויכוח אלים עם נציג רשמי של קובה במהלך מפגש דיפלומטי שגרם לממוניו לדאגה רבה.
למרות הסימנים המוקדמים שהיו אמורים להעיד על כך שמדובר באדם לא יציב ובעייתי, הוא נשלח בחזרה לתפקיד משמעותי וסודי ביותר במחלקת המבצעים של ריגול הנגד עבור ארה"ב במלחמתה עם הסובייטים.
בתפקיד הבכיר והרגיש, קיבל איימס גישה לתיקים הסודיים ביותר של הפעילות האמריקאית כנגד ברית המועצות - וכך הוכנס אדם לא יציב עם בעיות שתייה ללב הפועם של הריגול האמריקאי. יצוין, כי במהלך תפקידו בוושינגטון התגרש מאשתו והיה נתון ללחץ פיננסי אדיר שכמעט וגרם לו לפשוט את הרגל. מאוחר יותר הוא יספר שהבעיות הכלכליות היו הטריגר העיקרי להחלטתו לבגוד באמריקה.
הבגידה הראשונה - ותאוות הכסף
בשנת 1985 החל המרגל האמריקאי ליצור קשרי חברות בתוך השגרירות הסובייטית, בידיעת מפקדיו. מה שהם לא ידעו הוא שאולדריץ' מסר לסובייטים מידע סודי על דעת עצמו וקיבל על כך סכום של 50,000 דולר ששולמו לו במיידית. לטענת אולדריץ', המידע הראשוני שמסר לא נחשב בעיניו לבגידה מכיוון שהיה סבור שמדובר במידע לא קריטי ו"חסר ערך". בנוסף, הסוכן האמריקאי היה סבור שמסירת המידע הקנתה לו אמון בעיני הרוסים, דבר שעלול היה לעזור לו בהמשך עבודתו כמרגל עבור ה-CIA.
החל מאותה בגידה, החל אולדריץ' להבין את האיום שהולך ונסגר עליו במידה ושולחיו יגלו על דבר המידע והכסף שקיבל עבורו, והוא היה מוכן לעשות הכל כדי למנוע את גילוי הבגידה. אבל לא רק הפחד שלט בו.
תאוות הכסף עיוורה מעתה את פועלו של איימס שהיה כאמור במצב כלכלי מורכב. לימים הוא יעיד שמסירת שמותיהם של חבריו לביון האמריקאי היו אמורים לספק לו כמות של כסף עצומה כל כך שלא יספיקו לו כל חייו כדי לבזבז אותם... והבגידה הגדולה - החלה.
בזה אחר זה נעלמו מקורות של ה-CIA. אנשים שסייעו לביון האמריקאי בעומק הממשל הסובייטי היו ואינם - כאילו בלעתם האדמה.
במודיעין האמריקאי הבינו שמשהו חמור קורה וחקירה נפתחה. במקביל, איימס המשיך לדווח על ה"קשרים" שלו עם הסובייטים כשהוא אף מציין את הפגישות עם איש קשרו בשגרירות הסובייטית. הדבר שהוא "שכח" לציין הוא כמובן הכסף הרב שהיה עובר מתחת לשולחן באותן פגישות, תמורת שמות ומידע סודי ביותר שסיפק לביון הנגדי של ברית המועצות.
לפי ה-FBI, וכמפורט בכתב האישום, את המידע שקיבל איימס הוא היה מעביר בין השאר דרך תיבת דואר ייעודית בה היה מניח את המידע ובמקביל מקבל את הכסף על הפעילות שלו, זאת בנוסף למה שהיה עובר "מתחת לשולחן" בעת פגישותיו עם נציגים רוסים.
בכל פגישה עם אדם בשם סרגיי דמיטרביץ' מהשגרירות היה איימס מקבל מעטפה של בין 20,000 ל-50,000 דולרים. חלק מהכסף היה מועבר לחמיו וחמותו שהתגוררו בעיירת עוני בקולומביה. למי ששאל שאלות על חייו הראוותניים היה מספר שהכסף מגיע - ממשפחתה ה"עשירה" של אשתו.
מאוחר יותר לאחר שכבר נחשף, גורם בכיר בביון של ברית המועצות יעיד שהמידע שסיפק איימס היה "בעל חשיבות ענקית", ועוד הוסיף: "כולם במשרד היו מופתעים מהכמות והאיכות של המידע שמסר לנו".
חלקי הפאזל מתחברים
הדליפה מה-CIA נמשכה למעלה מ-7 שנים תמימות בהן היה איימס משמש כסוכן כפול לטובת הרוסים. בכל הזמן הזה, האמריקאים שידעו שמשהו אינו כשורה וחקרו את הדליפות אך לא הצליחו להגיע לאדם הנכון, בין השאר בגלל שהסובייטים דאגו להטעות את האמריקאים ב"הדלפות" שקריות על ידי סוכני CIA אמיתיים שאיימס מסר את שמותיהם, וכך הולכו האמריקאיים שולל בידי הרוסים, כאשר בכל פעם הם מגיעים מחדש למבוי סתום.
בשנת 1990 הבינו האמריקאים סופית שהדליפות אינן אלקטרוניות בגלל האזנות רוסיות כפי שהיו הדעות רווחות עד כה בקרב חלק מהחוקרים, אלא נאלצו לקבל את העובדה שבתוך שורות הארגון ישנו מרגל - סוכן כפול שבגללו נהרגו ו"נעלמו" מקורות חשובים ביותר.
הדבר הראשון שהאיר את עיני צוות החקירה המיוחד ה-צח"ם שהוקם לגילוי הפרצה, היה אורח חייו הראוותני של אולדריץ' שלא תאם את הכנסותיו כסוכן של הארגון.
אחד מחברי הצוות המיוחד שהוקם, הכיר במסגרת תפקידו את משפחת חותניו של איימס וידע שאשתו של חברו הסוכן, מגיעה למעשה ממשפחה עניה ש"נפל" עליה עושר פתאומי. זאת הייתה הטעות הראשונה של איימס, שהסביר את עושרו הפתאומי במשפחת חותנו שהייתה למעשה משפחה קשת יום - עד הבגידה.
למרות שעבר שתי בדיקות פוליגרף שהביאו תוצאות לא ברורות, האמריקאים לא עלו על הבגידה באופן מיידי בעקבות אותן בדיקות. לימים התברר שהבודקים היו "חבריים מדי" בעת הבדיקה וכתוצאה מכך הסוכן הכפול היה נינוח יחסית בשעה שביצע אותן.
אבל הכסף, הכסף הוא שהפיל את איימס. חיי הראוותנות של איימס הביאו את החוקרים להתביית עליו כמרגל המסתמן עבור ברית המועצות:
השיניים הנקיות - למרות שהיה מעשן, שיניו הלבנות העידו שהוא עבר טיפול שיניים יקר במיוחד, שלא היה במסגרת הביטוח של הסוכנות.
הבית - אולדריץ' רכש בית מגורים בשווי 540,000 דולר - סכום אסטרונומי במונחים של אז, ובמזומן.
רכב מסוג יגואר - בשווי 50,000 דולר.
חשבון טלפון - חודשי בשווי 6000 דולר(!)
כרטיס אשראי "פרימיום" שמסגרתו עברה הרבה את שכרו ה"צנוע" החודשי של סוכן ה-CIA.
בהמשך יגלו חוקרי ה-FBI שאיימס קיבל בסך הכל 1,880,000 דולר ממפעיליו הרוסים על פעילות הריגול כנגד ארצות הברית.
בשנת 1993 החליטו האמריקאים בסופו של דבר למצות את החקירה כנגד איימס, וכנגד האחרון נפתחה חקירה סמויה שכללה מעקב ובילוש צמוד בכל שעה משעות היממה.
מעט לפני פגישת הדלפה נוספת שהיה אמור איימס לקיים במוסקבה עם מפעיליו, החליט ה-FBI לעצור את אולדריץ' איימס ואת אשתו בארלינגטון וירג'יניה ב-21 לפברואר 1994.
מסופר, כי בשעת המעצר אולדריץ' אמר לשוטרים הפדראליים: "אתם עושים טעות, כנראה התבלבלתם עם מישהו אחר". אבל השוטרים לא התבלבלו, ולאחר זמן לא רב החליט להודות שהוא הפליל "כמעט כל סוכן של ה-CIA שהיה בצד הסובייטי". ההערכות מדברות שבמעשיו סיכל אולדריץ' יותר ממאה מבצעים סודיים של ארה"ב כנגד ברית המועצות.
אולדריץ' איימס נשלח למאסר ממנו לעולם לא יוכל לצאת. האם הוא בחיים? לא ברור. לכל היותר ניתן לומר שמותו לא דווח בארה"ב, וספק אם אכן ידווח כאשר הוא יתרחש.
וכך נסגר המסך על אחת הבגידות הגדולות ביותר שהכירה ההיסטוריה של ארה"ב, על ידי בן טיפוחיה.