יום שבת ה-8 ביולי. השעה היא 17:15, הסבא והסבתא של אמיל הקטן מתכננים לצאת לטיול משפחתי. הסבא מכין את הרכב ליציאה וכאשר מסתובב הוא מבחין שאמיל כבר לא בגינה הביתית בה שיחק לבדו. בשלב הזה הוא לא דואג יותר מדי. "בטח הוא יצא לטיול קטן ותיכף נמצא אותו", כך הוא סבור. אבל לאחר חיפושים של 45 דקות, המשפחה מחליטה לערב את המשטרה המקומית, וכאן מתחיל אחד מסיפורי ההיעלמות המוזרים ביותר שצרפת הכירה.
>> למגזין המלא - כנסו
"אתם צריכים להבין, אפילו הג'נדרמרי (משטרת הכפרים של צבא צרפת י.ג) לא החליטה לפתוח חקירה על חטיפה. זה אומר הרבה על הסיפור הזה", מתארת תושבת הכפר השקט 'ורנה' שבאלפים הצרפתים, לכלי התקשורת.
מה שהגברת הצרפתייה מנסה להסביר הוא את האבסורד שבסיפור היעלמות הזה, ונסביר. ככלל, כאשר ילד נעלם בצרפת, מתפרסמים בכל כלי התקשורת מטעם הרשויות הצרפתיות הודעה שנקראת "אזהרת חטיפה". ברגע שיש סיבה לחשוד שמישהו חטף ילד, תוך כמה שעות מתפרסמת תמונתו של הילד בכל רשתות התקשורת, ותושבי המדינה נקראים לפקוח עין אם ראו את הילד. ההודעה היא תמיד באותו סגנון, תמונה של הילד על רקע אדום וסירנה מאיימת ברקע.
כך זה נראה:
"כאשר תשמעו את האזעקה הזאת ותראו את ההודעה הזאת, תדעו שמשרד המשפטים פתח בחקירה על חטיפת ילד", מודיע משרד המשפטים בסרטון. "הפעולה שלכם היא הכרחית, חייו של ילד תלויים בה", אומרים עוד הרשויות.
ונחזור לסיפור שלנו. במקרה של הילד 'אמיל' לא הייתה אזהרת חטיפה, ולמעט תמונתו ובקשת עזרה מהציבור, הרשויות לא הפעילו את המנגנון, וזאת מסיבה פשוטה: אין חשד מבוסס לחטיפה, הילד פשוט הלך לטייל, ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
מספר שעות לאחר הדיווח הראשוני מגיעות עדויות של תושבים שהילד אכן נראה מחוץ לבית המשפחה צועד במורד הרחוב, ומתחזקות ההערכות שאמיל הקטן פשוט יצא לטיול ולא חזר.
השאלה המרכזית שכולם שואלים: כמה ילד בן שנתיים וחצי יכול ללכת לבד? איזה מרחק הוא כבר יכול לעשות? "אולי הוא מתחבא? אולי הוא נפצע ולא יכול לזוז?", משתפים התושבים בחששות שלהם. כמה שעות אחרי, כבר חצי מהכפר וכוחות רבים מאוד של הצבא הצרפתי (הג'נדרמרי הנ"ל) השתתפו בחיפושים כולל באמצעים מיוחדים: מסוקים, רחפנים, כלבים, גלאי מתכות וגלאים טרמיים, ללא תוצאה.
החיפושים בוצעו על ידי המתנדבים במשך יומיים רצופים על פני שטח נרחב של חמישה קילומטרים מרובעים, וכ-800 איש השתתפו בחיפושים. "אין פינה שלא נבדקה עד ערמת השחת האחרונה שבכפר", מסרה הכתבת בערוץ חדשות צרפתי.
החיפושים הגיעו לרמה כזאת שכאשר נמצא כתם קטן על גבי רכב בתוך הכפר מיד ביצעו הרשויות בדיקת דנ"א שגילתה כי מדובר בדם של חיה ולא בדם אנושי. פשוט אין סנטימטר שלא נבדק.
התושבים מציעים סיבה נוספת מדוע חטיפה אינה תאוריה הגיונית במקרה הזה: הכפר 'ורנה' הוא כפר קטן ומשפחתי השוכן בהרי האלפים שבו כולם מכירים את כולם, ותושבים יודעים להבחין בכל רכב זר שנכנס לכפר. "זה לא הגיוני. אם מישהו היה מגיע מבחוץ, היינו יודעים את זה", הם אומרים לכלי התקשורת.
שני עדי ראיה צוטטו כמי שראו את הילד יורד במורד הרחוב שבו התגוררו הסבא והסבתא שלו. לדבריהם הם ראו אותו הולך ברחוב לבד אך לא דאגו יתר על המידה. "זה עיירה קטנה, כל הילדים הולכים פה לבד בחופש הגדול, מה כבר יכול להיות", צוטט אחד התושבים.
החיפושים מאז - הופסקו. בתחילה נאסר על מתנדבים לחפש ובהמשך לאחר חיפושים של יותר משבוע, גם הצבא הרים ידיים.
בסך הכול - 30 בתים, 12 רכבים ושניים עשר דונם של אדמה ברחבי הכפר וסביבותיו נבדקו שוב ושוב. "אין רמז, אין מידע, אין אלמנט המאפשר להבין את היעלמותו של אמיל", הודה התובע האזורי מול העיתונות.
לבסוף, החליט ראש העיר להוציא צו שאוסר על כל אדם שאינו קשור לעיר להיכנס אליה וכוחות המשטרה בדקו בכניסה לעיירה כל רכב שנכנס.
"אנחנו בכפר קטן בהרים, המשפחה מרוסקת, אתם מתארים לעצמכם את תחושת האשמה של הסבא עם הטרגדיה הזאת. אני הוצאתי צו שאוסר על כל מי שלא גר בעיירה להיכנס לכאן. אנחנו אנשים פשוטים, שחיים כאן בשלום מאז ומתמיד וכל הכפר נמצא בתדהמה. אני מבקש לתת לאנשים כאן ובפרט למשפחה את הרוגע שהם צריכים".
ראש העיר הוסיף: "אין לנו כלום נגד עיתונאים - ממש כלום, אבל אני בטוח שאתם תבינו את הסיבה שהביאה אותי להחליט על הוצאת הצו".
בדבריו הוא הדגיש את האבסורד שיש במקרה הזה: "ילד שבורח מהשגחה של סבא שלו זה דבר שקורה בכל יום, אבל העובדה שאנחנו לא מוצאים אותו היא פשוט בלתי מתקבלת על הדעת. אנחנו דואגים, אנחנו שואלים שאלות ואנחנו בחרדה גדולה. אנא כבדו את הפרטיות של התושבים".
לאחר שחקירה ראשונית נפתחה מיד עם תחילת היעדרותו של הקטן, התובע הכללי של האזור החליט ביום שני האחרון לפתוח בחקירה רשמית וקבועה בסעיף של "היעלמות מדאיגה" ושני שופטים נקראו לטפל בתיק החריג. החקירה בשלב הזה לא הביאה לממצאים חדשים, והפעוט, איננו.