450 ימים לא הולכים ברגל, והמלחמה הקשה באוקראינה גבתה את חייהם של עשרות אלפי בני אדם. הפעם, באנו לבדוק מה קרה לולדימיר פוטין, רוסיה, אוקראינה ובכלל לעולם כולו בעקבות המלחמה באוקראינה.
רוסיה, ולדימיר פוטין
במהלך המלחמה אנחנו עדים להליך מדאיג ברוסיה והתדרדרות שיטתית בדמוקרטיה במדינה, שגם כך הייתה דמוקרטיה חלולה כמעט בלי שום מאפיינים דמוקרטיים.
אבל לפחות עד המלחמה הייתה זהירות רוסית בכל הקשור לשינויים במשטר של המדינה שנתפסה כחזקה מאוד - אך הושפלה לבסוף במלחמה הקשה.
סביר להניח שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין לא תאר לעצמו לאיזו הרפתקה הוא נכנס כשפלש לשטחה של אוקראינה, בצעד שהשפיע כמעט על כל אדם בעולם.
ולדימיר פוטין החזיק חזק את כסאו לאורך השנים וביצר את מעמדו ואת דמותו כמנהיג חזק עם תוכניות סדורות להמשך. המלחמה באוקראינה סדקה את תדמית האיש המתוכנן והמסודר, זאת אחרי שנאלץ לגלות כישורי אלתור כשנתקל בהגנה אוקראינית חזקה, והתרחיש של אזרחים אוקראינים ממתינים לו עם פרחים - התנפצה.
ביקורת? אין בעיה! רק ביקורת שתתאים לרודן הרוסי; לאורך המלחמה באוקראינה, הדומה - הפרלמנט הרוסי, קידם עוד ועוד חוקים משונים שמטילים עונשים, לעיתים כבדים, על אלו שמעזים לבקר את המלחמה באוקראינה ואפילו מעזים לקרוא לה מלחמה.
נכון, זו לא הפעם הראשונה שרוסיה מתפלת על מתנגדים פוליטיים. תשאלו את אלכסיי נבלני שיושב בכלא הרוסי בתנאים לא תנאים רק כי העז לבקר את משטר הקרמלין.
נבלני עשוי גם 'לתת את הדין' על דבריו נגד המלחמה באוקראינה - דבר שמעלה אצלינו את השאלה הבאה:
לפני כשבועיים, יבגני פריגוז'ין, האדם שהפך לדמות המזוהה ביותר עם המלחמה באוקראינה בעיקר בגלל 'כח וגנר' שבבעלותו, מבקר רבות את משרד ההגנה הרוסי על שלא מספק לו נשק, ובנוסף, מלין על כך שרוסיה צריכה להנחית מכה קשה יותר על אוקראינה.
וכאן בא סימן השאלה: מה בין פריגוז'ין לנבלני? הרי שניהם מבקרים את התנהלות מוסקבה. התשובה היא פשוטה. נבלני מבקר את הקרמלין בצורה שעשויה לערער את מעמדו, ביקורת מערבית שמרתיחה את פוטין. מנגד, חברו הטוב של הנשיא הרוסי, פריגוז'ין, מקפיד שלא לבזות את הנשיא הרוסי בעצמו אלא רק את שר ההגנה - ובנוסף, טענותיו לא חופפות לשל מדינות שלא מחבבות את היושב בקרמלין, להיפך, הוא תומך ביוזמות של הנשיא הרוסי יותר משהנשיא הרוסי תומך ביוזמה שלו עצמו.
העימות הפנימי: בתוך רוסיה נראה שיש קרע שלא היה כמותו שנים רבות. מצד אחד, אנשים שמחזיקים בדעות כמו של פריגוז'ין. מצד שני, גורמי אליטה שנפגעו באופן אנוש מהסנקציות המערביות וכן גם אלו המשמשים כבכירים במשטר וחוששים מגדולתו של פריגוז'ין על חשבונם.
למרות הקרע הכבד, נראה שפוטין כאן כדי להישאר. המנהיגות שלו מושרשת עמוק בתוך רוסיה, וההגבלות שהטיל בשנה האחרונה רק מחזקות את מעמדו. על פי ההערכות, בבחירות שיערכו בשנה הבאה, הוא צפוי לזכות ב-80 אחוזי תמיכה לפחות.
בנוסף, במקרה בו פוטין ימצא את מותו, מסיבות טבעיות יותר או פחות, נראה שרוסיה לא תהפוך לדמוקרטיה ליברלית. בינתיים ברוסיה ממשיכים לסבול מכלכלה מדשדשת ומירידה מתמדת במעמד הבינלאומי.
ארצות הברית
נעבור לוושינגטון, שם במשך קרוב לשלושה עשורים נהנו מהעובדה שהם המעצמה הבלעדית, או כפי שמוכנה בפי מומחים ליחסים בין לאומיים - 'העידן החד קוטבי'.
המלחמה באוקראינה, יותר מכל אירוע אחר בעשורים האחרונים, ערערה את המעמד הזה, למרות שנראה כי ארצות הברית, לפחות בינתיים, שומרת על כוחה כמעצמה החזקה ביותר בעולם.
לצד זאת, החלשות מעמדה משפיע על תחומים רבים. כך למשל, מקומה כמענישה עולמית, והבטחות של הנשיא ג'ו ביידן לא לפגוש את יורש העצר הסעודי בשל מעורבותו ברצח העיתונאי ג'מאל חשוג'י, הופרו על ידי הנשיא האמריקני אחרי שינויים במפה הבינלאומית. וושינגטון כבר לא יכולה לברור את החברים וצריכה את כולם לצדה - לטווח הארוך.
זוהי לא רק סעודיה, יש עוד רשימה ארוכה של מדינות שמנצלות את החולשה הזו. הייתם חושבים לפני המלחמה שנשיא ברזיל יתבטא נגד ארצות הברית פחות משבוע אחרי שנפגש עם ביידן? לא, וזו ההוכחה שהמצב השתנה.
בשורה התחתונה, נראה שארצות הברית מבינה את המצב החדש, והשעון לסיום העידן החד קוטבי כבר מתקתק. כעת נשאר רק לקנות כמה שיותר שכפ"צים - מדינות שיהיו בצד האמריקני.
סין
במשך תקופה ארוכה סין ישבה על הגדר ואולי אפשר לומר שהיא עדיין יושבת על הגדר ודווקא נראה שנחמד להם שם.
לראשונה, סין מריחה את המקום השני אחרי שרוסיה איבדה את המקום. המדינה הקומוניסטית לאורך המלחמה הבינה את תמונת המצב והתחילה בעבודה מאומצת כדי לקרב אליה כמה שיותר מדינות - בלי דרישות סף, הכל כהכנה לבא היום בו ארצות הברית לא תהיה לבדה כמעצמה עולמית.
בקואליציה אותה בונה סין לוקחת חלק גם רוסיה - אלא שהפעם היוצרות הפוכות, ורוסיה היא השותפה הקטנה יותר, למרות שהיא השותפה המשמעותית ביותר.
אירופה
"האיחוד האירופי הפך לעוד בובה וקרון ברכבת של ארצות הברית"; הטענה הזו נשמעת פעמים רבות על ידי תומכי רוסיה ואנטי מערביים, במיוחד אחרי פרוץ המלחמה באוקראינה.
בואו נעשה רגע סדר: לאורך השנים, אירופה הפכה תלויה יותר ויותר באנרגיה הרוסית, ועיקר הפרחים לקנצלרית גרמניה לשעבר אנגלה מרקל (שלא מסוגלת להתחרט עד היום). פוטין הבין היטב עם מי הוא עושה עסקים והאירופאים נפלו בפח.
מדינות אירופה, שכמו ארצות הברית, מתיימרות להיות מדינות ליברליות ומתקדמות, רצו להטיל סנקציות על רוסיה - אבל התלות שפיתחו בקרמלין יצרה משוואה בעייתית שכל סנקציה תפגע באיחוד האירופי באופן אנוש.
לראיה, אפשר לראות את הגישה הבריטית כלפי המלחמה, כשבריטניה לא תלויה אנרגטית ברוסיה כמעט בכלל, לעומת מדינות כמו צרפת וגרמניה שיותר מהססות.
נשיא צרפת עמנואל מקרון כבר למד את הלקח והודיע כי האיחוד האירופי צריך להפסיק כל תלות במדינות זרות - כולל ארצות הברית, אמירה שעצבנה את האמריקניים, אבל גורמים באליזה הבהירו כי אין לו כל כוונה להתנצל.
"הילדים הטובים" של אירופה
חוץ מאותן המדינות הבולטות - כדאי להתייחס גם למדינות שלראשונה עזבו מדיניות ניטרלית בת עשרות שנים בניסיון להגן על עצמן - שוודיה ופינלנד.
שתי המדינות מיהרו לבקש להצטרף לברית הצבאית נאט"ו, דבר שיחייב את הברית להגן עליהן במקרה של מלחמה. אלא שכמו 'ילדים טובים', יש גם מכות מ'הילדים הרעים'.
בינתיים, בקבוצת הילדים הטובים שבינתיים לא סובלים יותר מדי ניתן למנות גם את אוקראינה, מולדובה, ומדינות אחרות.
גם פולין קיבלה חיבוק חם מהמערב אחרי שהבינה כי תמיכה באוקראינה משמעותה שהמערב ישכח את ההפיכה הדרסטית שעשו במדינה, הפיכה שהרסה באופן משמעותי את הדמוקרטיה במדינה.
"הילדים הרעים" של אירופה
בניגוד לפולין, שניצלה את המצב לטובת טשטוש השינויים שעשתה בשנים האחרונות, הונגריה, שעשתה גם כן שינויים דרסטיים לא פחות, החליטה דווקא לעשות בעיות ולנקום על שנים של סנקציות וכאב ראש לא קטן שחטפו בעיקר ממדינות האיחוד האירופי אבל לא רק.
גם טורקיה הבינה כי זו העת לנקמה. אחרי ההחלטה של שוודיה ופינלנד לבקש להצטרף לנאט"ו, ארדואן זיהה הזדמנות לנקום בהחלטה של המדינות להעניק מקלט לפעילים כורדים - אותם ארדואן מכנה 'טרוריסטים'.
בעוד הונגריה חברה גם באיחוד האירופי וגם בנאט"ו, טורקיה חברה רק בנאט"ו - אבל שתי המדינות עושות צרות גדולות לאירופה, בינתיים בלי לשלם מחיר כבד במיוחד.
ישראל
טוב אז כמובן שגם אנחנו הושפענו, ולא, לא רק במכלול התירוצים של ספקיות לומר שהעלו מחירים בגלל המלחמה.
ישראל התבגרה מאוד מאז הפלישה הרוסית, והבינה שלמרות שרוסיה יושבת על הגדר בסוריה, ישראל צריכה להביע עמדה בדיוק כמו כל מדינה מערבית.
יחד עם זאת, בירושלים עדיין לא יצאו מכל המניירות של העולם שלפני המלחמה - ואחרי הכל חשוב לזכור, האחיזה הצבאית של רוסיה בסוריה ובמדינות רבות בעולם נחלשה, כי את הכוחות הטובים באמת הם שומרים לאוקראינה.
המרוויחות
לאורך הכתבה יכולתם לזהות מדינות רבות שהרוויחו מהמצב - רק על קצה המזלג. אבל יש עוד מדינות רבות, כמו הודו - שהצליחה לנצל את המצב, לרכוש אנרגיה רוסית בזול אחרי שאירופה ביטלה את קניית הגז, ובאופן כללי נהנית מכך שכל העולם רוצה את תמיכת ניו דלהי.
ולא רק הודו - גם מדינות כמו סעודיה, שהפכו ממוקצות לאהובות, כי ככה זה שהעולם משתנה תוך שנה במהירות.
לאן העולם יתגלגל? אין לדעת, אבל הקלפים בהחלט נטרפו.