לאורך כל שנות חיי אני גדל בין היתר לאורם של קרובי משפחתי, ביניהם ר' יצחק אייזק רוב, שזכיתי להקרא על שמו והצליח לבנות את חייו מחדש אחרי שאיבד בשואה את אשתו גילה שהייתה בת 41, ושלושת ילדיו; אטיל, טובה-בלומה ואברהם-חיים שהיו בני פחות מ-11 ונרצחו רק כי הם יהודים.
אבל ביום השואה הזה אני לא הגעתי לכתוב על סביי וסבתותי ששרדו את השואה והצליחו לבנות על ההריסות למרות הכל. אני בא לדבר על פולין.
בעוד שמשנה לשנה אנחנו הולכים ומאבדים עוד ועוד אנשים ששרדו את השואה הנוראה, כך גם העדויות ה'חיות' הולכות ומצטמצמות.
נראה שיש מדינות ועמים שהחליטו שהם רוצים דווקא לנצל את זה. אצבע בעין ואנחנו לא מרגישים. בשנת 2015 עלתה לשלטון הפולני מפלגה קיצונית ומסוכנת. לפולנים בכלל ולזכר שואת העם היהודי בפרט.
אפתח ואומר - ודאי שהאחריות על השואה ועל רצח של שישה מיליונים מבני עמנו שהם וצאצאיהם היו עוד יכולים להיות איתנו היא על ראשו של השלטון הנאצי הגרמני.
אך בעוד בגרמניה מנסים להאבק בתופעה של התנערות מאחריות בואך הכחשת שואה, בפולין המצב שונה. בוורשה בשבע השנים האחרונות קמה ממשלה שמנסה להמשיך ולהתקרבן על הימים ההם ועל ימי השואה.
רובנו מכירים כיום את הממשלה הפולנית בשל השוואות של הרפורמה המשפטית למצב שם. אבל היום, בואו נזכר שבשנת 2016 העבירו הפולנים את החוק הידוע לשמצה 'החוק הפולני' שמקעקע כל זכר לאחריות פולנית לחלקה בשואה.
נכון, גם חלק גדול מהעם הפולני היה קורבן בימי הכיבוש הנאצי. הדבר לא סותר את העובדה שחלק גדול מהעם הפולני בחר לקחת חלק ולהיות גלגל שיניים מרכזי במכונת ההרג הנאצית.
והחוק הפולני לא הספיק להם. משרד התרבות בוורשה רוצה לעצב מחדש את ההיסטוריה. להסתיר את חלקו באותם ימים אפלים.
רוצים דוגמה? דריוש סטולה ייסד מוזיאון בשם 'פולין' - מוזיאון יהודי וורשה, שהוקדם בסמוך לאנדרטה לזכרם של מורדי מרד גטו ורשה.
אותו סטולה, היסטוריון שאיננו יהודי לקח כמשימת חיים את זכרון השואה, אבל משרד התרבות בפולין החליט להדיח אותו. הסיבה - העז לומר שלא רק חסידי אומות עולם היו, אלא גם רוצחים פולנים. ואם לדייק - היו יותר רוצחים פולנים מחסידי אומות עולם פולנים.
סטולה עצמו, בצעד מעורר השראה, הודיע למשרד התרבות הפולני כי אין לו כל כוונה לשנות את הקו של המוזיאון, שעוסק גם בשלל נושאים אחרים הקשורים ליהודי פולין, ולכן מצא את עצמו בחוץ
האמת, שהסיפור הזה של הפולנים יושב לי זמן רב על הלב. הרי אף אחד היום לא מאשים את העם הפולני ברצח יהודים כיום. אלו היו ימים אפלים ונוראים, ובכל זאת - לכל עם יש את החלקים המכוערים שלו, והפעם, הממשלה הפולנית לא סתם עוצמת עיניים אלא ממש מתעלמת לחלוטין מההיסטוריה של העם היהודי, שהיה מיעוט עצום בתוך המדינה לפני השואה.
מוקדם יותר היום הגיע הקש ששבר את גב הגמל. במהלך גלילה בפיד הטוויטר שלי, נתקלתי בכך שהנשיא הפולני דודה, שהכריז הלכה למעשה חורבן על פולין הדמוקרטית הליברלית, שיתף ציוץ של ראש הלשכה שלו. וכך נכתב בציוץ:
"מחר נציין 80 שנים לפרוץ מרד גטו ורשה, בהשתתפות הנשיא דודה והנשיאים של ישראל וגרמניה. אנו נותנים כבוד לגיבורים, אבל אנחנו גם מזכירים לכם את האמת ההיסטורית שהגרמנים היו אחראים לפשעי מלחמת העולם השניה".
הרמז ברור יותר מכל. הגרמנים האחראים לשואה ואנחנו, הפולנים, קורבנות. הרי כולנו למדנו איך התנהגו הצוררים הנאצים היחסית מעטים שכן נתפסו. מיהרו לומר שהם היו 'רק בורג קטן' והם למעשה קרבן בעצמם.
וכן, אני בניגוד לממשלה הפולנית לא אסתיר את המידע שלא מסתדר עם מה שאני טוען ואומר שאכן היו פולנים רבים שזכו ליחס קשה מאוד מהנאים, חלק גדול מהם מת ברעב וחלק אחר הועבר גם כן למחנות. ולמרות הכל - לפחות על דבר אחד יכלה פולין להסכים עם גרמניה הנאצית אנטישמיות.
לא רק לפולנים היה חלק ברצח יהודים, אבל בואו ננסה למשל להשוות את מצבם של הפולנים בשואה למצבם של הצרפתים.
לאחר כיבוש צרפת, הנאצים הקימו ממשלת בובות, ועבור כל צרפתי מצוי היה מדובר אמנם בשלטון רע ולא נח, אך העם הצרפתי שאיננו יהודי זכה ליחס סביר.
מנגד, הפולנים עצמם היו באמת קורבנות גדולים יותר כשהוכרזו כעובדים של העם הגרמני ומשאבים רבים נלקחו מהם, כל זאת לצד הבטחה כי בסופו של יום השטח הפולני ייושב בידי העם הגרמני.
כשהצרפתים שיתפו פעולה עם הנאצים, ייתכן והיה מדובר באדישות נוראה, אך היה להם מה להפסיד. הפולנים מנגד, היו בזויים בעיני הגרמנים וספגו מהם השפלות - ולמרות הכל פולנים רבים התפרנסו מלהיות 'ציידי יהודים' וסייעו רבות לנאצים.
השאלה שאמורה להישאל כעת היא למה הפולנים כל כך עזרו לנאצים בעניין היהודי אם היו כה מושפלים - את התשובה אפשר לדעת עוד משנות העשרים בפולין, אז האנטישמיות החלה להרים ראש במדינה. או במילים אחרות, הפולנים הושפלו ונטבחו בידי הנאצים, אבל הדבר לא שינה את שנאת היהודים ולכן לא ראו סיבה שלא לרצוח ולהסגיר יהודים.
אז היום, יום השואה, אני זוכר ומתפלל לזכרם של היהודים הקדושים שנטבחו על קידוש ה', אבל גם זוכר שיש כאן אנשים בעולם המנסים לקעקע את זכרון השואה, ואנחנו בתור העם שאיבד כשליש במהלך השנים הללו - צריכים להלחם על ההיסטוריה והאמת.