רגע לפני סיום הכהונה של ממשל ביידן, העניק מזכיר המדינה אנתוני בלינקן ראיון לעיתון ה'ניו יורק טיימס', במהלכו התייחס שר החוץ באופן נרחב למלחמה בעזה ולמלחמת רוסיה-אוקראינה.
שישה חודשים לאחר אפגניסטן, רוסיה פלשה לאוקראינה. זה היה בפברואר 2022. אני זוכר את הרגע הזה כמפחיד. עד כמה היינו קרובים לעימות ישיר?, שאל המראיין את בלינקן.
"תראה, היו רגעים שונים שבהם היו לנו חששות אמיתיים לגבי פעולות שרוסיה עשויה לנקוט, כולל אפילו שימוש פוטנציאלי בנשק גרעיני", לגבי עימות ישיר עם ארה"ב אמר מזכיר המדינה שלא היו קרובים למלחמה ישירה אך ארה"ב נזהרה שלא להגיע קרוב לכך.
האם אתה חושב שהגיע הזמן לסיים את המלחמה?
אלו החלטות שהאוקראינים צריכים לקבל. הם צריכים להחליט איפה העתיד שלהם ואיך הם רוצים להגיע לשם. היכן שהקו מצויר במפה בשלב זה, אני לא חושב שהוא ישתנה ביסודו.
אתה מתכוון שצריך לוותר על האזורים שרוסיה שולטת בהם?
ויתור על שטחים הוא לא השאלה. השאלה היא שהקו, כעניין מעשי בעתיד הנראה לעין, לא צפוי לזוז הרבה. הטענה של אוקראינה על השטח הזה תמיד, תמיד תהיה שם. והשאלה היא, האם הם ימצאו דרכים בתמיכת אחרים כדי להחזיר לעצמם טריטוריה שאבדה. לא סביר שפוטין יוותר על שאיפותיו. אם תהיה הפסקת אש, אז, במוחו של פוטין, הפסקת האש צפויה לתת לו זמן לנוח, להתחדש, לתקוף מחדש בשלב מסוים בעתיד. אז מה שיהיה קריטי כדי לוודא שכל הפסקת אש שתבוא אכן מתמשכת הוא לוודא שלאוקראינה יש את היכולת קדימה להרתיע תוקפנות נוספת. וזה יכול לבוא בהרבה צורות. זה יכול להגיע דרך נאט"ו, ואנחנו מעלים את אוקראינה בנתיב לחברות בנאט"ו. זה יכול להגיע דרך הבטחות ביטחוניות, התחייבויות, ערבויות של מדינות שונות כדי לוודא שרוסיה יודעת שאם היא תתקוף מחדש, תהיה לה בעיה גדולה.
המראיין שאל את מזכיר המדינה גם על המלחמה בעזה, אותה כינה כתב ה'ניו יורק טיימס' כ"משבר המכונן של העידן הזה".
כתב ה'טיימס' שאל על המלחמה שהתחיל חמאס, ימים לאחר הדיווחים על נורמליזציה עם סעודיה. בלינקן הודה שהנורמליזציה הייתה קרובה מתמיד.
ב-6 באוקטובר חיפשנו מאוד את הנורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל. ולמעשה, הייתי אמור לנסוע לסעודיה ולישראל ב-10 באוקטובר. ברור שזה לא קרה. אבל המטרה של המסע הזה הייתה לעבוד על המרכיב הפלסטיני של כל הסכם נורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל, כי אנחנו האמנו והסעודים גם אמרו שחשוב מאוד לוודא שאם תהיה נורמליזציה, יש גם נתיב למדינה פלסטינית. ובכן, כפי שאמרתי, הנסיעה הזו לא קרתה.
מאז 7 באוקטובר, יש לנו כמה יעדי ליבה בראש. הייתי שם. הייתי בישראל ואחר כך באזור חמישה ימים אחר כך. ראיתי זוועות מעבר לדמיונו של כל אחד שנגרמו לגברים, נשים וילדים. והיינו נחושים לעשות כל שביכולתנו כדי להבטיח שה-7 באוקטובר לא יחזור על עצמו. רצינו גם לוודא שהמלחמה לא תתפשט, הסכסוך לא יתפשט לחזיתות אחרות, למדינות אחרות, כי זה אומר יותר מוות והרס. זה גם אומר שהפעולות שישראל נוקטת בעזה צפויות להחזיק מעמד עוד יותר. שלישית, רצינו לוודא כמיטב יכולתנו שהילדים, הנשים, הגברים בעזה שנקלעו לאש הצולבת ביוזמת חמאס יהיו מוגנים ככל האפשר. קיבלו את הסיוע שהם צריכים כדי לשרוד את הסכסוך הנורא הזה. ומאז אנחנו עובדים בכל אחת מהחזיתות האלה מדי יום. כשזה מגיע לוודא שה-7 באוקטובר לא יכול לקרות שוב, אני חושב שאנחנו במקום טוב. ישראל השמידה את היכולות הצבאיות של חמאס. ישראל חיסלה את ההנהגה שהייתה אחראית ל-7 באוקטובר.
בנסיעה הראשונה שעשיתי לישראל חמישה ימים לאחר ה-7 באוקטובר, ביליתי עם הצוות שלי תשע שעות במטה צה"ל בתל אביב, שש קומות מתחת לאדמה עם ממשלת ישראל, כולל ראש הממשלה, כולל ויכוחים שעות על גבי שעות. על ההצעה הבסיסית שהסיוע ההומניטרי צריך כדי להגיע לפלסטינים בעזה. וזה היה ויכוח שהתקיים בגלל שהייתה לך בישראל בימים שאחרי ה-7 באוקטובר חברה בטראומה מוחלטת. זה לא היה רק ראש הממשלה או מנהיג נתון בישראל. זו הייתה חברה שלמה שלא רצתה שום סיוע להגיע לפלסטיני אחד בעזה. התווכחתי על זה במשך תשע שעות. הנשיא ביידן תכנן להגיע לישראל כמה ימים לאחר מכן.
ובמהלך הוויכוח הזה, כשקיבלתי התנגדות להצעה של סיוע הומניטרי להיכנס, אמרתי לראש הממשלה, אני אתקשר לנשיא ואגיד לו לא לבוא אם אתה לא מאפשר את הסיוע הזה להתחיל לזרום. והתקשרתי לנשיא כדי לוודא שהוא מסכים עם זה, והוא עשה זאת במלואו. קיבלנו את ההסכם להתחיל סיוע דרך רפיח, אותו הרחבנו לכרם שלום ולמקומות רבים נוספים. ניסינו כל הזמן לדאוג לצרכים של כל כך הרבה אנשים שנקלעו בשריפה צולבת נוראית זו. ויש לנו אוכלוסייה פלסטינית בטראומה. נפגשתי עם פלסטינים אמריקאים שאיבדו את יקיריהם בעזה. יש לי עדיין חוברת קטנה שעמית אמריקאי אחד הכין שיש בה תמונות של משפחתו בעזה - בצד שמאל, אלה שנהרגו, כולל ילדים, ובצד ימין, אלה שעדיין בחיים. וזה מניע אותי מדי יום לנסות למצוא דרך טובה יותר קדימה. כעת, ישראל פועלת בסביבה ייחודית, שאינה פוטרת אותה מאחריותה.
האם ראית שותף בבנימין נתניהו? כי דווח שהוא חסם ביולי עסקת הפסקת אש שהייתה מובילה לשחרור בני הערובה. האם זה נכון?
לא, זה לא מדויק. מה שראינו פעם אחר פעם זה שחמאס לא מסכם עסקה שהוא היה צריך לסיים. היו זמנים שבהם פעולות שישראל נקטה, כן, הקשו על כך. אבל היה רציונל לפעולות האלה, גם אם לפעמים הן הקשות יותר להגיע למסקנה. למשל, הריגתו של יחיא סינוואר. בהיעדר סינוואר, שבו היה לך בעצם מחליט יחיד, זה קרה בדיוק בנקודה שבה חשבנו שאולי נוכל להביא את ההסכם הזה על קו הסיום, פתאום אין אף מחליט אחד, וזה הרבה קשה יותר להוציא החלטה מחמאס. אז לכל הפעולות הללו יש השפעות מסדר שני ושלישי שעליכם לחשב.
בשלב זה, הביע בלינקן את תמיהתו על הצביעות של העולם, שממשיך להאשים את ישראל למרות שחמאס קיבל דרך יציאה. "אבל בעיקרון, תראה, אחד הדברים שמצאתי קצת מדהימים לאורך כל הדרך הוא שלמרות כל הביקורת המובנת על הדרך שבה ישראל התנהלה בעזה, אתה לא שומע כמעט כלום מאף אחד מאז ה-7 באוקטובר על חמאס. מדוע לא התקיימה מקהלה פה אחד ברחבי העולם לחמאס להוריד את נשקו, לוותר על בני הערובה, להיכנע - אני לא יודע מה התשובה לזה. ישראל הציעה בהזדמנויות שונות מעבר בטוח להנהגת חמאס וללוחמי החמאס אל מחוץ לעזה. איפה העולם? איפה העולם, אומר, כן, תעשה את זה! סיים את זה! תפסיק את הסבל של האנשים שהבאת! עכשיו, שוב, זה לא פוטר את ישראל מפעולותיה בניהול המלחמה. אבל אני כן צריך לשאול איך זה שלא ראינו גינוי מתמשך ולחץ גדול יותר על חמאס לעצור את מה שהוא התחיל ולסיים את הסבל של האנשים שהוא יזם".
לסיום נשאל מזכיר המדינה: "אתה חושב שעדיין יש בני ערובה בחיים?", וענה בקצרה: "כן".