כמה עלה לאייל גולן לפתוח ההיכל באומן?

תורים ארוכים נמשכים, אלפי חסידי ברסלב (האמת לאחר הנסיעה אני כבר לא יודע מה זה ההגדרה של חסיד ברסלב, אם בכלל יש) בדרך לרבינו. לפתע מודיע הכרוז שהטיסה שלנו מתעכבת במספר שעות. כל הנוכחים באולם הטיסות פורצים בשירת ברסלב 'אומן-אומן ראש-השנה', ואז אחד מחבריי שנוסע מספר שנים לאומן אומר לי: "זה נסיונות, זה 'תיקונים', בלי זה אין אומן"...

סוף-סוף עולים למטוס. בתחילה חשבתי לעצמי שאני אצליח להירדם במהלך הטיסה, אך כמובן התבדתי. כל הדרך שירים - עד הנחיתה.

התיקון המאחד

נחתנו בויניצא. שדה-תעופה שפועל רק בתקופת ראש-השנה, עוד נסיעה של 3 שעות, וב"ה סוף סוף הגענו לבירת ברסלב עיירת 'אומן' שבאוקראינה, מהר מהר התארגנו, שכרנו דירה, ולפני הכל חבריי לקחו אותי ל'ציון רבי נחמן'.

לפני שנכנסו לקודש פנימה, טבלנו במקווה, נתנו פרוטה לצדקה, ואז נכנסנו לתוך הציון כשכבר כולו מלא במתפללים, חלקם קוראים סליחות, חלקם תפילת מעריב, וכמובן רובם עם ספר 'תיקון הכללי' בידם.

12 בצהריים, יום רביעי, ערב יום-הדין. עשרות-אלפי מתפללים באים לשפוך שיחם ב'תיקון הכללי' העולמי, כשבשעה זו רבבות בכל העולם מתייחדים לאמירת 'עשרת המזמורים'. הרחובות היו צבעונים למדיי, חסידים ירושלמים לצד סאטמרים אמריקאים מודרניים, אלו שמשתייכים ל'סיקריקים' לפוליטיקאים ועוד. לפתע לוחש לי אדם שאינני מכיר: "להתיר לנו להתפלל עם העבריינים" כשהוא מצביע לי על 'סיקריק' שקורא 'תיקון הכללי'.

קשה לי לתאר את המעמד. אני, שלא גדלתי כחסיד 'ברסלב' לא יכולתי לעצור את הדמעות. איזו התעוררות, מעין מעמד הר סיני, ואני לא מגזים.

לאחר המעמד הענק, כולם ניגשים לציון ואומרים ווידוי אחרון לפני שמתארגנים לכניסת החג. אני מתבונן ברגש בבחור חילוני כשעגיל על שפתיו ובוכה בקול רם "ריבונו של עולם, חיללתי שבת, אכלתי נבלות וטרפות, תסלח לי".

ממש לא שייך להסביר את התעוררות שהייתה באותם רגעים, כולם בוכים על-יד הציון, שבורא עולם יסלח להם על העוונות. מחוץ לציון פורצים החסידים בריקודים שלא משאירים אף אחד אדיש, חשבתי להגדיר את זה 'בפנים יום-כיפור, בחוץ פורים' - כמובן בפן החיובי.

היכל יקר

אחד החסידים מכניס בין כל האלפים את בנו לבריתו של אברהם אבינו. לאחר הברית הוא הסביר לי: "באתי לכאן עם היולדת והרך הנולד, וכל זה לא לפספס את ראש-השנה באומן, הכל זה מניעות", הוא מסביר כשכל כולו ב'אורות'.

שעות הערב, יום הדין נכנס. כולם עושים את דרכם לתפילת יום-הדין, אני נכנסתי להתפלל ב'קלויז הספרדי''. כשסיימנו את התפילה והגיע זמן 'פתיחת היכל' סגולה לפרנסה, הופתעתי לגלות שגדול הזמר המזרחי אייל גולן (כאן אין חילונים, חרדים, כולם משפחה אחת) הוא זה שניגש לפתוח את ההיכל (זה עלה 15,000 דולר), ואז אחד מחבריו אומר לי: 'אייל מרגיש את היהדות שלו כשהוא מגיע לכאן'.

לאחר התפילה אני נכנס לבית משפחת פינטו הידועה בהכנסת אורחים המפוארת שלה. אוכל כיד המלך ושמחה כמצוות רבי נחמן. הרב ישראל פינטו לצד אחיו ר' מיכאל פינטו, מגישים בעצמם את האוכל לאורחים כשמעליהם מנצחת הרבנית תחי'.

בבית הזה קורה הדבר הלא-יאומן: נטורי קרתא יושבים לצד נוער הגבעות ומתווכחים על דת ומדינה, הזמרים ליאור נרקיס, ומשה פרץ, יושבים עם הרב ישראל פינטו, וזה מסביר להם על ראש השנה. עוד לא ראיתי אחדות מדהימה שכזו מעולם.

בצהריים קיבלנו את ההודעה המצערת על פטירת הבחור אל אליה ז"ל שטבע ב'נהר התשליך' והרגשת אבל עטפה את אומן, אך בהוראת הרבנים האבל נדחה עד צאת שבת.

וכך חלפו להם יומיים של ראש-השנה, ויום שבת-קודש. ואז, במוצאי-השבת, נערכה הלוויה מרגשת וכואבת של הבחור אל ז"ל, בהשתתפות רבבות.

צאת השבת. אלפי חסידים נכנסים לאוהלים של הכנסת האורחים המרכזית 'שיינר', ופורצים בשירה ובריקודים בשירת ברסלב 'טייערא ברידס' (אחים יקרים).

יום ראשון בבוקר לאחר התפילה יצאנו ל'גן סופיה', ולזה אני קורא הדובדבן שבקצפת: כמו שרבינו כותב 'איך אפשר להגיע לאומן בלי לבקר בגן סופיה'.

עכשיו אני כבר בביתי שבירושלים, אבל אני מבטיח שבשנה הבאה בלי נדר אשהה בראש-השנה באומן.