ההחלטה של אדם אחד שתשנה את העולם בשנים הבאות

אֵיזוֹ לַחֶרֶב אֵיזוֹ לְשָׁלוֹם: בשנה האחרונה, שנת ה'תשפ"ב, אירעו ברחבי העולם אירועים קשים ומטלטלים, וקוראי האתר החרדי הגדל בעולם - יודעים זאת. אבל חוט מקשר עובר כמעט בין כל האירועים המשמעותיים בעולם, למעט אסונות טבע ומקרים בודדים אחרים - החוט הזה הוא ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה.

וישראל עוד במצב טוב. באירופה צפוי חורף קר במיוחד, ומי שירצה להתחמם מפני הקור האירופאי העז ייאלץ לקרוע את הארנק, זאת בהתחשב בעלייה הדרמטית במחירי האנרגיה באירופה, בדגש על גרמניה.

בנוסף, ברוסיה מנסים לנקום באיחוד האירופי על הסנקציות הרבות שהוטלו עליו והחליטו לסגור את צינור הגז 'נורד סטרים 1' שאמור להעניק לאירופה הגנה מפני החורף הקר.

אך אלו הן השפעות של הטווח הקצר, תוך שנה, או שנתיים כנראה יהיה טוב יותר והעולם ימצא תחליף לתלות באנרגיה הרוסית.

מבלי להיכנס לדיון של טובים ורעים, אפשר לראות קווים ברורים, מי נוטה להיות מערבי יותר ו/או דמוקרטי יותר, ומי נמצא בצד השני.

במהלך לימודי התואר הראשון שלי, הציגו לנו רצף, ספקטרום ארוך - ממדינה טוטליטרית כמו צפון קוריאה ועד דמוקרטיה ליברלית כמו גרמניה למשל. נראה כי המלחמה באוקראינה הופכת את העולם לקיצוני יותר, ויביא מנהיגים במדינות שונות ברחבי העולם לקצוות - לטוב ולרע.

אין צורך להסתיר, ברור כי הדיכוי וההתנהלות של הקרמלין הולכת ונהיית פחות ופחות דמוקרטית ובעלת חופש ביטוי. ורוסיה לא היחידה. בימי המלחמה הקרה, בארצות הברית ובברית המועצות ניסו לתמוך ככל הניתן במדינות 'ניטרליות' בניסיון להעביר אותן ל'צד' שלהן.

מאז שנות התשעים, עם התפרקות ברית המועצות, העולם לא ידע 'צדדים'. ארצות הברית הייתה המעצמה הגדולה, וכל מדינה יכלה לבחור עד כמה תנהל ואם תנהל קשרים דיפלומטיים איתה.

בשנים האחרונות התעצמותה של סין מתחילה ליצור קוטביות חדשה, אולי משולשת יחד עם רוסיה. לאחר פלישתו של פוטין לאוקראינה ניתן לראות תהליך מעניין בו נבנו קואליציות ותתי קואליציות של מדינות ברחבי העולם.

מדינות המערב

אחרי שציירנו את הקווים הכללים אפשר להבין כי ארצות הברית המובילה את המערב הפכה קרובה יותר לחברותיה, בריטניה, האיחוד האירופי ומדינות אחרות, זאת במטרה לחבור כחזית אחת בהטלת סנקציות על משטר פוטין.

בראשית ימי המלחמה, באיחוד האירופי, שתלויים במידה רבה באנרגיה הרוסית, לא מיהרו לתמוך בהטלת סנקציות על פוטין.

הדבר לא נמשך לנצח. ראש ממשלת בריטניה (כיום גם לשעבר) הוביל קמפיין עולמי להטלת סנקציות על רוסיה לצד ארה"ב וביידן.

הסייען העיקרי של ג'ונסון בקריאה להטלת הסנקציות על רוסיה היה ולדימיר פוטין עצמו, בעצם החלטתו לפלוש לשטחה הריבוני של אוקראינה.

אם נצייר ציור של ספקטרום עד כמה מדינה תלחם ברוסיה, לא בתנאי מעבדה, כנראה שנראה את בריטניה וארצות הברית מובילות את הקו, בין היתר בשל העובדה שתלויות במידה מועטה ברוסיה.

לעומת זאת, ניתן לראות מדינות כמו צרפת וגרמניה שתלויות מאוד בפוטין ומנהלות איתו שיחות למרות ביקורת נוקבת בכל העולם. הדבר מונע מהן גם להטיל סנקציות ומדובר בהליך שעולה להן הרבה יותר ביוקר לעומת ארצות הברית ובריטניה.

הפרו-רוסים

המדינות הפרו רוסיות הן לא רבות, וגם לא ממש דמוקרטיות. לאחר שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין החל להסתבך במלחמה אליה יצא באוקראינה, נזקק הצבא הרוסי לתגבור וסיוע צבאי.

בת הברית הקרובה ביותר של רוסיה היא בלארוס, שאפילו ניתן לומר כי שליטה, המכונה 'הדיקטטור האחרון באירופה' הפך את בלארוס למדינת בובה של רוסיה. בנוסף, הרודן לוקשנקו אפשר לרוסים לפלוש לאוקראינה גם משטחו הריבוני.

בנוסף, ניתן לראות עוד מדינות ידידותיות וליברליות כמו איראן וצפון קוריאה שלאורך הדרך מתנגדות באו"ם לכל הצעה שעשויה לפגוע בציפור נפשה של רוסיה.

יושבות על הגדר

בצד ה'יושבות על הגדר' ניתן למנות את רוב מדינות העולם, ולכל אחת יש תירוץ אחר, אך הפופולארי שבהן: "אנחנו לא יכולות להטיל סנקציות על רוסיה, אנחנו מתווכות". יופי של תירוץ.

את התירוץ הובילו טורקיה וישראל, כשטורקיה באמת הצליחה למצב את עצמה כמתווכת, למרות שלא רוסיה ולא אוקראינה מעוניינות בימים אלה בשיחות שלום.

לצד טורקיה וישראל, ניתן לראות את סין שמנסה לראות מי ירבה במחיר. בתקופה האחרונה, סין ביצעה התקרבות גדולה לרוסיה ואף בנתה גשר עצום בינה לבין רוסיה, זאת בזמן שרוסיה מנהלת מלחמה עקובה מדם באוקראינה.

גם הודו ניצלה היטב את המצב, ונקמה נקמה מתוקה במערב, שזנח אותה בשנים האחרונות. בזכות ההחלטה של אירופה והמערב לצמצמם ברכישת הגז והנפט הרוסי, הודו בהנהגת מודי קונה גז במחיר 'בעל הבית השתגע'.

גם ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, מנסה למצב את עצמו כ'יושב על הגדר', אך נראה כי הוא קרוב מאוד לרוסיה ולטענת רבים מדובר בסוס טרויאני באיחוד האירופי שמסייע לפוטין.

לאורך החודשים האחרונים תקע מקלות רבים בגלגלי הסנקציות על רוסיה בתירוצים שונים ומגוונים.

השנה האחרונה לא רק הפכה את העולם למקוטב יותר, אלא גם את המדינות עצמן, עד כמה להלחם בפוטין ועד כמה לשלם מחיר כלכלי בעבור המלחמה בפוטין? דבר שמתדלק עוד יותר כוחות קיצוניים במדינות רבות.

במערב שוב חוזרים לתחושות של תחרות איזה צד מביא לצידו כמה שיותר מדינות, וייתכן מאוד שבעקבות תשפ"ב נמצא את עצמנו במלחמה קרה שנייה.

כך המנהיגים הושפעו מהמלחמה

• ג'ו ביידן

ביידן ולצידו ראש ממשלת בריטניה דאז ג'ונסון, היו הראשונים להטיל סנקציות על המשטר הרוסי - וכשמטילים סנקציות המשמעות היא גם פגיעה במדינה שלך.

ללא ספק, הסנקציות שהטיל ביידן גרמו לנזק כלכלי גם למדינתו, ונראה כי המהלך לא תרם אלקטורלית לביידן, בלשון המעטה. בעקבות המלחמה, ביידן הצטייר כאדם בלי חוט שדרה כשנפגש בניגוד לכל הצהרה שלו עם יורש העצר הסעודי, זאת בניסיון לשכנע אותו למכור נפט למערב אחרי ההתנקות מפוטין.

בארצות הברית המהלך הצטייר כמוזר, שכן ביידן לא אחת תקף את התנהלות הסעודים כלא דמוקרטים - וכך עלתה השאלה, האם ביידן עוזר לשלטון רע אחד כדי להעניש משטר רע אחר?

• בוריס ג'ונסון

למרות שסיים את תפקידו, נראה כי דווקא ההתנהלות של ג'ונסון כראש ממשלת בריטניה זכתה לתמיכה נרחבת בכל הממלכה.

ג'ונסון, שהוביל שנה לפני הפלישה את בריטניה ל'ברקזיט' במסגרתו עזבה בריטניה את האיחוד האירופי, גרם לכך שבריטניה הושפעה כלכלית פחות ממדינות האיחוד האירופי, דבר שהקל עליו להטיל סנקציות על פוטין תוך תמיכה ציבורית נרחבת, זאת בניגוד לנעשה בגרמניה וצרפת.

• עמנואל מקרון

"הוא חושב שהוא יכול להיות דה גול", גיחך בעבר ביידן על מקרון - והאמת שהוא דיי צודק. הפלישה התרחשה יחסית בסמוך לבחירות לנשיאות, ומקרון ניסה לצייר את עצמו כמנהיג שימנע את המלחמה ויביא שלום בין רוסיה לאוקראינה.

אלא שפוטין שיחק במקרון, ויממות ספורות לפני שפלש לאוקראינה עוד שיטה בנשיא הצרפתי, שהגחיך את מקרון ברחבי צרפת והעולם כולו.

• אולף שולץ

אחת המדינות שנושאות באחריות לתלות המערב באנרגיה הרוסית היא גרמניה. קנצלר גרמניה הטרי יחסית אולף שולץ הגיע אחרי עשור וחצי של מנהיגות מרקל, מנהיגות שהפכה את גרמניה לתלויה ברוסיה.

לאחר הפלישה, ביקורת נרחבת הוצבה נגד שולץ מבית ומחוץ על אי הטלת סנקציות משמעותיות ואי שליחת סיוע לאוקראינה.

שולץ, בעקבות המלחמה, מצא את עצמו ללא יותר מדי סיכויים לצאת גיבור. אם יטיל סנקציות - הדבר יפגע במעמדו הפוליטי, שכן חורף קר ויקר ודלקים יקרים יורידו את הפופולאריות שלו. מצד שני, אם לא יטיל סנקציות - בגרמניה וברחבי העולם שולץ יצטייר כפחדו וייפגע פוליטית.

חוץ מרוסיה, כנראה שגרמניה נפגעה בצורה הקשה ביותר מהסנקציות, כשעצרה את פרויקט הענק 'נורד סטרים 2' להעברת גז מרוסיה לגרמניה ואירופה. עבור שולץ, היה מדובר במחיר אישי כבד, כשעל פי כל הסקרים בחודשים האחרונים, מפלגתו הופכת מהמפלגה הגדולה בפרלמנט הגרמני למפלגה השלישית בגודלה.

• נרנדרה מודי

ראש ממשלת הודו החליט כי ירוויח מכל הכיוונים. מודי, מנהיג חזק מאוד בהודו, ניצל את המצב וניצל את מצבה של רוסיה וקנה גז במחיר 'בעל הבית השתגע'.

הדבר כמובן הועיל פוליטית, כשהמצב הכלכלי במדינה במצב בעייתי, זאת בצל משבר הקורונה. יחד עם זאת, מודי זוכה לביקורת נרחבת בעיקר ברחבי העולם על התנהלותו מול הרוסים.

• שי ג'יפינג

המלחמה כמובן סייעה מאוד לשי ג'ייפינג, נשיא סין הקומוניסטית ב-9 השנים האחרונות, זאת לאחר שהצליח לממש את רצונו - להתחרות בארצות הברית. המלחמה באוקראינה אפשרה לסינים מגוון אפשרויות לנצל שיתופי פעולה כלכליים עם רוסיה, דבר שעשוי להועיל לו כשבקרוב תבחר בו המפלגה לכהונה שלישית.

• ולדימיר פוטין

ההחלטה של פוטין לפלוש לאוקראינה לא העסיקה במיוחד את העם הרוסי, שעד עכשיו לא הרגיש את המלחמה באמת. בימים האחרונים, עם ההכרזה של הנשיא פוטין על גיוס חלקי, נראה כי הרוסים יתחילו להרגיש יותר את האובדן ויציאה משגרת החיים.

עבור פוטין, היה מדובר בסיכון - מצד אחד, אם לא היה מכריז על גיוס, היה בוודאות חוזר ללא כל הישג באוקראינה ומעמדו הפוליטי היה נפגע.

מצד שני, ההחלטה להביא לגיוס חלקי ובהמשך אף גיוס מלא, עשויה ליצור תסיסה במדינה נגד המלחמה ואף נגד שלטונו, ונראה כי בקרמלין נערכים לכל תרחיש.

וְעַל הַמְדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר...