ב-13 פרקי סדרת הכתבות 'המנהיגים' עסקנו בעיקר בדיקטטורים מפורסמים וידועים. הפעם, נביא לכם את סיפורו המצמרר של פרנסיסקו סולנו לופס - דיקטטור אכזרי שהביא למותם של יותר מחצי מבני עמו והביא למותם של 90 אחוזים מהגברים במדינתו.
עליה לשלטון
שנת 1862 הייתה שנה קלה משהו ללופס, כשאביו מת והוא עצמו הפך לדיקטטור החדש של פרגוואי, דיקטטור שזכה יחסית לאהדה.
>> למגזין 'כיכר' המלא - כנסו כנסו <<
כמובן, כמו כל דיקטטור שעולה לשלטון, לופס לא אכזב ומיהר לכלוא כל מתנגד אפשרי. ככה זה כשאבא היה בעצמו דיקטטור ומינה אותך בגיל 19 לדרגת תת אלוף. מרשים, ללא ספק...
בשנת 1853 יצא לופס למסע באירופה במהלכו היה בפריז בימי הזוהר של נפוליאון השלישי, שיא של תקופת האימפריה הצרפתית.
בשנתיים בהן הסתובב באירופה, יצר את הקשרים המתאימים ודאג לאספקת נשק למדינתו פרגוואי, נשק שעוד ישמש את המדינה במשך שנים רבות...
חוסר מודעות עצמית
למרות היותו סגן אלוף (כן כן, שמענו...) נראה כי הדיקטטור הטרי לא ידע להעריך בצורה נכונה את כוחו. בזמן שכל אוכלוסיית מדינתו מנתה חצי מיליון תושבים בלבד, חשב כי הגיע הזמן שפרגוואי ממש אבל ממש צריכה להיכנס למתיחות בין ארגנטינה לאימפריה של ברזיל. כי כשאין צרות - למה לא ליצור כמה כאלה...
יחד עם זאת, לופס לא היה טיפש, וטרח לסגור ברית עם מנהיגה של אורוגוואי, ברנרדו ברו. ברו עצמו היה שמח, שכן מדינתו סבלה לא אחת מהעימות בין ארגנטינה לברזיל.
חיש מהר טרח להפוך את הצבא שלו לאחד מהצבאות המאומנים ביותר באמריקה הלטינית, אך מצד שני - צבאו לא היה מצויד כמעט עם כלי מלחמה.
לשם כך, חידש את קשריו עם אירופה ורכש כמויות גדולות של נשק. אבל בדיוק כמו ההזמנות שלכם מעלי אקספרס, בגלל המלחמה שיצר, הנשק לא יכל להגיע למדינתו.
מ-ל-ח-מ-ה
הניסיונות החוזרים ונשנים להיכנס לצרות של אחרים עבדו דיי בקלות. בזמן שבברזיל איימו בפלישה לאורוגוואי, הודיע סולנו לופס לברזילאים - אם תתערבו באורוגוואי, מבחינתי הדבר ייחשב כפלישה לפרגוואי.
הברזילאים שקשקו מפחד מהמדינה הקטנה וירדו מהרעיון. סתם. כנראה שכתבו בצד שני של המכתב את התכנית לשינוי המשטר באורוגוואי...
התגובה של לופס לפלישה הייתה מהירה. בצורה מרשימה חטף לופס את מושל המחוז בברזיל שגובל בפרגוואי ולמעשה הכניס את המדינה שלו למלחמה. כישרון כבר אמרנו...
ימים לאחר מכן כבש עיר סמוכה לגבול מברזיל - עיר שהכילה משאבי זהב רבים. בהמשך, רצה ללכת להגן על השלטון של חברו באורוגוואי, אך בארגנטינה חששו להצטרף למלחמה וסרבו לאפשר העברת כוחות.
כך התאפשר לברזיל להקים ממשלת בובות באורוגוואי, זאת למורת רוחו של הדיקטטור מפרגוואי.
לופז הכניס את מדינתו לשנים ארוכות של מלחמה עקבוה מדם - כשבהתחלה נחל ניצחונות רבים, אך לא לזמן רב.
בשנת 1865 הגיע ההפסד הראשון של לופס, הראשון בסדרה ארוכה מדי של הפסדים. הכישלון הראשון היה כואב במיוחד כשהצי הפרגוואי חסר הכוח הושמד על ידי הצי הברזילאי בקרב ריאצ'ואלו, מה שנתן לבעלות הברית שליטה על נתיבי המים השונים המקיפים את פרגוואי ואילץ את לופס לסגת מארגנטינה.
לאורך המלחמה איבד לופס כמות כה גדולה של לוחמים עד שפרגוואי איבדה 90 אחוזים מהגברים, והאוכלוסייה הפכה לחצי ממה שהייתה לפני המלחמה - מחצי מיליון לפחות מרבע מיליון.
המלחמה שבחר לופס עלתה לו ביוקר.
הסוף
לופס, יחד עם גדוד של חיילים, התכונן להימלט לצפון המדינה בניסיון להשיג ניצחון כלשהו - אך יש גבול לכל תעלול. בשלהי שנות ה-60 של המאה הקודמת-קודמת, התחבא ביער הסמוך לברזיל עם כמה עשרות לחומים.
בתרגיל צבאי מרשים, הופרד לופס מרוב הלוחמים ונותר עם כמה שומרי ראש בלבד. לופס, נפצע כתוצאה מדקירת חרב ונתמך בשני קצינים בכירים.
לקראת סוף הקרב, התחננו החיילים מלופס להיכנע, עד שכדור פילח את גולגולתו - לא לפני שאמר כי יילחם עד הסוף המר. בכך הסתיימה המלחמה הקשה ביותר בתולדות אמריקה הלטינית.