"ההיסטוריה חוזרת", אמנם כל פעם בצורה שונה, ועדיין, כדאי לדעת את העבר של העולם הזה - ובמיוחד את מנהיגי העולם בעבר שהשפיעו, לטובה או לרעה על דפי ההיסטוריה. הפעם: אנו חוזרים לשלטונו של הדיקטטור הסיני מאו דזה דונג, האיש שרצח יותר חפים מפשע מהיטלר וסטאלין יחד.
ברשימת רוצחי ההמונים ניתן למצוא לצערנו רבים, מכל היבשות ברחבי הגלובוס. יחד עם זאת, למרות שהיטלר הוא אולי המוכר והידוע ביותר לשמצה, נראה כי השליט הסיני-קומוניסיטי הראשון טבח ורצח המונים במדינתו. וכן, הוא רצח הרבה יותר מהיטלר. לא שזאת חלילה תחרות.
אז איך נוצר רוצח המונים שעדיין זוכה לאהדה בסין עד היום למרות מעשיו הקשים? ניסינו לפתור את החידה הסינית.
לפני העלייה לשלטון
מאו נולד לפני כמעט 130 שנים בכפר הסיני מוקף ההרים שאושן, לאבא שהתעשר מחקלאות. בכפר בו נולד, לפחות 70% מהילדים נקראו בשם מאו. מקורי משהו...
כמו דיקטטורים רבים, כנראה שההקדמה של חייו הייתה המשמעת הנוקשה, הגובלת באלימות, שהפגין כלפיו אביו.
דוגמה קלאסית להתנהגות הבריונית של אביו ניתן לראות כשמאו היה רק בן 13, אז החליט אביו לכפות עליו להינשא לבת איכר אחר, זאת על מנת להרחיב את עסקי החקלאות. למרות סירובו של מאו, השניים נישאו לתקופה קצרה. כך או כך, אולי רק מדובר בדוגמה קטנה לאב שמונע ממניעים עסקיים בלבד.
במהלך השנים החל ללמוד ולהשכיל, ונטה להיות אומן סיני. עם השנים הפך לספרן באוניברסיטה, שם שמע רבות על האידיאולוגיה הלאומנית-קומוניסטית.
מנהיג המפלגה הקומוניסטית
במהלך ימי נערותו של מאו, אביו לא אהב - בלשון המעטה, את הרעיונות של מאו, והציב בפניו אולטימטום - או שתגיע לסייע בעבודות החקלאות, או שתגורש מהבית. מאו בחר באפשרות השנייה, ולמעשה הפך להומלס.
יחד עם זאת, הצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית ולאורך השנים התקדמותו בשורות המפלגה הייתה מטאורית, ולאורך התקדמותו הגה גרסה סינית לקומוניזם שזכתה לכינוי 'מאואיזם'.
בניגוד למדינות רבות בהן משתמשים בשם של מישהו להגדרת רעיון כגנאי (מישהו אמר ביביזם?), עבור מאו היה מדובר בהצלחה מסחררת. אם הוא מפתח השיטה, למה שמישהו אחר יחליף אותו בהנהגת המפלגה? הרי הוא הקומוניסט המקורי.
לא נלאה אתכם בכל התלאות שעברו מאו והמפלגה הקומוניסטית מול הימין שהדיח את השלטון הקיסרי. בואו נדלג על כמה עמודים בהיסטוריה של מאו ונקפוץ לחלק המעניין. מבטיח.
עלייה לשלטון
בשנת 1949 הכריז מנהיג המפלגה הקומוניסטית מאו כי הוא השליט החדש בסין. מאו הפך במהירות לפופולארי, ולא רק בגלל דעותיו, אלא בעיקר בשל העובדה שמאו הביא אתו רוחות שינוי אחרי שנים של השפלה מצד מדינות המערב - ואחרי שנים של פלישות מצידה של יפן. מאו הבטיח - המצב עומד להשתנות.
כמובן שהעם הסיני ברובו קיבל את מאו בחיבוק גדול, וכך הוקמה לה 'הרפובליקה העממית של סין' שקיימת עד ימינו אנו.
אבל לצד האופוריה וההתלהבות מהשלטון החדש, שהבטיח להפוך את סין שוב למשפיעה בזירה הבין לאומית כמו שהיה במשך מאות שנים, האזרחים הסינים עדיין לא ידעו מה אורב להם מעבר לפינה.
רוחות שינוי או רוחות רעב?
אחרי שנים של מלחמות פנימיות וחיצוניות בסין, סין של שנות ה-50 אולי עם מנהיג חדש, אבל הכלכלה עדיין בשפל. ומאו מפשיל שרוולים.
אחרי תכנית חומש שיצאה לדרך בשנת 1953 ונמשכה עד לשנת 1958, במסגרתה הלאים מאו שטחים ועסקים והעביר אותם לבעלות המדינה, מאו החליט כי הגיע הזמן להעצים עוד יותר את שלטונו והכריז על תכנית שנחשבת לאחת האגרסיביות ביותר בתולדות האנושות, תכנית שהביאה למותם של עשרות מיליוני סינים.
במסגרת התכנית חויבו אזרחים רבים לעבוד בתעשיות שונות, בעיקר פלדה. מטרת שלטונו של מאו הייתה להפוך למדינה מתועשת ומתקדמת תוך 15 שנים.
לצד זאת, מאו טיפח שנאה לחקלאים ומחזיקי רכוש פרטי ועסקים. כך חקלאים שהחליטו לעשות בעיות לדיקטטור הסיני, ולפעמים גם אם לא - נעצרו על ידי חייליו של מאו, עברו מצעדי השפלה ואף עינויים קשים ביותר, שבחלק גדול מהמקרים הביאו למותם של החקלאים.
ואלא שלא רק שהתכנית לא עזרה, המצב היה הפוך לחלוטין; סין נכנסה לשנים של רעב עצום ש'זכו' לכינוי שנות הרעב הגדול בסין, בהן על פי ההערכות מתו בין 30 ל-40 מיליון אזרחים(!!!).
כל המיליונים שמתו, לא מתו רק מרעב. חלקם היו מתנגדי משטר, חלקם כאלו שסתם סומנו כמתנגדי משטר - המשותף לכולם: נתפסו על ידי שלטונו של מאו ועברו עינויים קשים עד למוות.
השנים הללו לא היו קשות רק במובן של מוות. אלו שזכו להישאר בחיים לא נשארו כמעט עם פיסה של מוצר פרטי. קרקעות, עסקים ועוד הועברו לבעלות המדינה. רובם הפכו לעובדי מדינה, והמשכורת הייתה שוברי אוכל. מי שסירב לעבור - היה נאלץ פשוט לרעוב למוות. זה כלל גם נשים בהיריון וילדים שבטנם תפחה מרעב עד שנפשם פרחה ומתו. תכנית אכזרית כבר אמרנו?
שנות הרעב לא נבעו רק מהתנהלות לא נכונה של הממשל במינוי האנשים הלא נכונים. סין קנתה מכונות ומכשירים לתעשייה במחירי עתק - אך התשלום היה באוכל, מצרך שהפך ליקר בסין.
עינויי האינטלקטואלים
אמנם עדיין לא נכתב מדריך מדויק איך להיות דיקטטור, אבל אם היה כזה, כנראה שהייתה בו המלצה גורפת לדיכוי מרד - זלזול במדע, חכמה וידע. כי הרבה יותר קל לשלוט בבורים.
לא רק מאו עשה את זה. כמעט ואין דיקטטור ששרד שנים רבות שלא עשה את הצעד הזה. מאו נקט בצעדים 'מיוחדים' שנועדו להשפיל את האינטלקטואלים לאורך השנים.
לאחר שהחליט לרדת מהעץ של 'הקפיצה הגדולה', השיק מאו את מהפיכת התרבות. תכנית אכזרית שפגעה במשכילים הרבים בסין.
לצורך המשימה מינה מאו כנופיות של צעירים בגילאי 14-21 שתפקידם היה להשפיל את האוכלוסייה המשכילה ולהפוך השכלה לטיפשות.
ההשפלות היו אכזריות. כך למשל חויבו האינטלקטואלים לחבוש כובש טמבל, לצבוע את פניהם ולרדת על ארבע ולנבוח כמו כלבים. ואלו היו עוד ברי המזל. על פי עדויות שחוקרים אספו מסין, היו גם מקרים של קניבליזם ואכילת האינטלקטואלים.
סיביר ומחנות עבודה - גרסת סין של מאו
כ-1,000 מחנות עבודה הוקמו מאז שנות ה-50 עד לשנות ה-80 של המאה הקודמת. על פי ההערכות, לאורך השנים נשלחו למחנות העבודה הסיניים כ-50 מיליון סינים, מהם כ-20 מיליון לא שרדו את תנאי עבודות הפרך שנמשכו יותר מ-14 שעות ביממה.
מותו
למרות אכזריותו של מאו, מה שהכריע לבסוף את הפושע הנורא היו הסיגריות שהיה מעשן ללא הפסקה. בשנת 1976, מת מאו דזה דונג אחרי עשרות שנים של שלטון רודני בסין.
יחד עם זאת, אחזור לראשית הכתבה. למרות שמאו אכן רצח, טבח והרג יותר אנשים מהיטלר וסטאלין יחד - חשוב לזכור כי הדבר לא אמור להפחית מגודל הפשעים של היטלר או סטאלין. אחרי הכל, למאו היו יותר אזרחים ושלטונו נמשך שנים רבות יותר משל היטלר למשל.
כיום, מאו עדיין נתפס כ'אבי הקומוניזם' בסין, ולמרות שסין השתחררה מעט ונחשבת למעצמה השנייה בחוזקה בעולם - מאו עדיין נתפס כמנהיג דגול.
- להארות, הערות ותובנות, כתבו לי: tziki@kikar.co.il.