אחת מהטענות שנשמעות בימים האחרונים ברחבי העולם היא "למה לא מתערבים צבאית באוקראינה?". אז התשובה היא כמובן מורכבת, אבל אני רוצה הערב להתמקד דווקא במי שפחות מדובר - ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון.
גם להטלת סנקציות יש מחיר כלכלי על הצד השני. כך למשל כשהוחלט כי פרויקט צינור הגז הרוסי 'נורד סטרים 2' מבוטל, לא רק רוסיה שילמה על כך מחיר, אלא גם גרמניה ומדינות נוספות. זאת הסיבה שהרבה מדינות התנגדו לסנקציות - מתוך הסתכלות אגואיסטית על כך שגם הם ייאלצו לשלם מעט על מנת שרוסיה תקבל את המגיע לה.
כך למשל ניתן למנות את קנצלר גרמניה אולף שולץ, שלאורך כל הדרך קרא לסנקציות רכות כלפי רוסיה - מחשש לעליית מחירים נוספת במדינתו. גם הנשיא ביידן לא שונה ממנו בהרבה.
באוקראינה מתחננים עוד לפני הפלישה לנתק את רוסיה ממערכת התשלומים 'סוויפט'. צעד שכזה עשוי לפגוע קשות בייצוא הרוסי - ובהכנסה הכללית שלו. בנוסף, גם המערב יכול להיפגע מצעד שכזה, כדוגמת התייקרות הלחם והחיטה.
הבקשה לנתק את רוסיה מהמערכת נדחתה פעם אחר פעם. נשיא ארה"ב ביידן טען כי "באירופה מתנגדים", אך ברור כי היה לו נוח להאשים את אירופה ואת הקנצלר שולץ, כשהוא בעצמו שמח מכך שמדינה אחרת 'מלכלכת את הידיים'. בשבילו.
וזה כמובן עוד לפני שבכלל התחלנו לדבר על נשיא צרפת עמונאל מקרון שספג כמה מכות קשות תדמיתיות בגלל התנהלותו של פוטין - ולא חושב שהגיע הזמן לגבות את התשלום.
אבל, רק אדם אחד בכל המערב היה אמיץ דיו, ומנהיג מספיק לומר עד כאן. למנהיג הזה קוראים בוריס ג'ונסון, ונקווה מאוד כי הוא ייחתם בספרי ההיסטוריה בתור האדם שהביא את הסנקציות האמיתיות על רוסיה.
אגב, ג'ונסון לראשונה מצליח במדינה שלו עצמו לקבל קצת תמיכה אחרי תקופה קשה בה פורסמו נגדו שלל פרסומים על הפרות סגרים. לג'ונסון הגיעה ההזדמנות לגלות מנהיגות - והוא לקח אותה בשתי ידיים.
כן, גם בריטניה תשלם מחירים כלכליים במקרה של סנקציות. אבל ג'ונסון רואה את המעבר. רואה איך אויב ודיקטטור פשוט מחליט שהבית של השכן - זה הבית שלו. וזוהי מנהיגות אמיתית.
לצידו של ג'ונסון כמובן אי אפשר שלא לציין את נשיא אוקראינה זלנסקי, שלמרות כל ההמלצות - החליט להישאר באוקראינה עם בני עמו. "תנו לי נשק - אני לא צריך טרמפ" אמר בצורה מעוררת השתאות. ועוד נדבר עליו בהמשך...