במשך 45 השנים שבין מלחמת העולם השניה ועד לקריסתה של ברית המועצות ב-1989, היה העולם שרוי במתח שבין הכוח של העולם המערבי, הליברלי, החופשי, בהובלת ארה''ב ומערב אירופה, ובין הכוח של העולם המזרחי הדיקטטורי, והכוחני, בהובלת ברית המועצות.
לאחר קריסתה של בריה''מ, היו היסטוריונים שהצביעו על כך שניצחונה של ארה''ב במלחמה הקרה הממושכת, מצביע על עליונותו המוחלטת של המערב הליברלי, וכך יוותר המצב לנצח, אף כוח לא יכול לאיים יותר על הערכים של המערב, על המוסריות שלו, או על הכלכלה והעוצמה הצבאית הבלתי מנוצחת. "קץ ההיסטוריה" קראו לזה, כלומר סופו של המאבק ההיסטורי העולמי בין מעצמות וכוחות שונים.
תקופת השלום האמריקאית החזיקה מעמד כ-11 שנים והתנפצה ב-2001 כמו אותם מטוסים שריסקו את מגדלי מרכז הסחר העולמי "התאומים" במנהטן. לאחריה סומן טרור האיסלם הקיצוני כאויב החדש של המערב, והוא החל בפלישה ומלחמה במוקדי האיסלם הקיצוני באפגניסטן ובעיראק, מתוך מטרה למגר את מוקדי הטרור ולהחליף את השלטון הדיקטטורי, בדמוקרטיה.
הצלחתו של המערב במיגור הטרור האיסלאמי, לצד כישלונו ביצירת שלטון חלופי דמוקרטי, הוכיחו לו את מגבלות הכוח, והוא החל לסגת אט אט מהמדינות בהם פעל, תוך שהוא מותיר אחריו וואקום שהתבטא בהקמתם של אירגונים קיצוניים לא פחות דוגמת דאעש.
לצד האתגרים החדשים של המערב מכיוון האיסלאם הקיצוני, אתגר חדש התעורר במזרח, והוא האיום הסיני.
סין היא פלא כלכלי, שהפך תוך עשורים בודדים מדינת ענק בעלת אוכלוסיה נבערת וכלכלה חקלאית, למעצמה צבאית וכלכלית בסדר גודל המאיים על ארה''ב.
כך באה אל קיצה תקופת ה"פאקס אמריקנה" כלומר תקופת השלום של ארה"ב והמערב, והחל המאבק -הכלכלי, בנתיים- בין שתי מעצמות העל של העולם.
בעיניים מערביות סין היא איום קיומי על ערכיו ועליונותו הכלכלית של המערב, מכיוון שסין איננה דמוקרטית, וערכים הומניסטיים וליברליים מערביים אינם לחם חוקה, והיא תובעת לעצמה כוח בינלאומי גובר והולך.
במאמר מוסגר, ניתן להבין ברוח זו את חתירתו של המערב להסכם גרעין בכל מחיר עם איראן תוך ניסיון להטות את אחת המעצמות החשובות ביותר במזרח התיכון לכיוונו של המערב, לבל תלך למזרח, אל הסינים.
גם ישראל הקטנה מעורבת במשחק הבינלאומי, כאשר היא לכאורה שומרת על נייטרליות במאבק המעצמתי, אך מכעיסה מאוד את האמריקאים בכל פעם שהיא מאפשרת לממשל הסיני לחדור אל הכלכלה הישראלית יותר ויותר באמצעות עסקאות שונות, ובניית פרוייקטים גדולים בידיים סיניות.
ומכאן למלחמה לה אנו עדים היום בין רוסיה לאוקראינה.
רוסיה -לאחר התפרקות בריה''מ- רואה בעצמה מעצמה עולמית גם כן בסדרי הגודל של ארה''ב וסין, זה אולי נכון מהבחינה הצבאית, אך כלל לא נכון מהבחינה הכלכלית.
על הרקע הזה תובעת רוסיה לעצמה מעמד של מעצמה בין לאומית עצמאית.
הברית המערבית נאט''ו, שהקים המערב בימי המלחמה הקרה מול בריה''מ, נועדה להגן על מדינות המערב בעיקר מפני פלישה סובייטית, אך הברית נותרה על תילה גם לאחר נפילת בריה''מ, ומדינות שהשתייכו בעבר לבריה''מ החלו לסלול את דרכם להשתתפות באותה ברית הגנה מערבית, גם מתוך רצון להשתייך למערב המנצח, אך גם מתוך חשש מפני פלישה רוסית אפשרית.
כך גם אוקראינה שהייתה חלק מבריה''מ והגוש המזרחי טרם נפילתו.
רוסיה רואה בכוח המערבי המתגבש איום עליה, ומסרבת לאפשר לזליגתן של אותן מדינות -ואוקראינה בכללן- לברית נאט''ו. זהו מאבק של מזרח דיקטטורי וכוחני, מול מערב ליברלי ודמוקרטי.
בעשורים האחרונים מתרחב השיח על שקיעתו של המערב וארה''ב בראשו, והתכנסותו אל ענייניו הפנימיים.
על פי התפיסה הזו, המכונה "שקיעתו של המערב", הגישה שהובילה ארה''ב ודגל הפצת הדמוקרטיה וזכויות האדם, זוכה לפחות ופחות אמון ביכולת להכתיב את סדר היום הבינלאומי כפי שעשו בעבר, וסובלת מהיסוס בהפעלת כוח צבאי לשם כך.
בפועל, ארה''ב החוששת מהענק הסיני המאיים מעוניינת למקד את מאבקיה בתחום הכלכלי מול סין, על מנת לנסות ולהקטין את התנופה הכלכלית הדוהרת שלה, שעל גבה יכולה להתפתח יכולת צבאית סינית שתוריד באופן סופי את ארה''ב ממעמדה כמעצמת העל של העולם.
לצורך זה ארה''ב מצמצמת את עיסוקה בסיכסוכים מקומיים במזרח התיכון כדוגמת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, או בין הסעודים לח'ותים, ובאופן כללי משקיעה מעט מאוד מאמץ בתפקידה כ"שוטר העולמי".
ישראל כמי שיש לה אינטרסים צבאיים מול רוסיה בכל הקשור לפעילותה בסוריה, איננה ממהרת להצטרף לקמפיין הגינויים נגד רוסיה, למרות תלותה המוחלטת במערב ובארה''ב.
אך למרות זאת חשוב להדגיש, כיבוש אוקראינה איננו היעד הסופי של רוסיה, היעד שלה הוא ניצחון על הליברליזם המערבי, וחידוש האימפריה הרוסית. אוקראינה משלמת עכשיו את מחיר ניסיונה להשתייך למערב.
אם המערב לא יסייע לאוקראינה באופן אקטיבי -ולא רק באיומים חלולים- המערב יצדיק את דעיכת הדומיננטיות שלו בעולם. ויפנה את במת ההיסטוריה לכוחות רשע ודיקטטורה.