דבר והיפוכו: השיטה של טראמפ מתחילה לעבוד

לטראמפ אין כבוד לעובדות והוא משחק בהן לצורכיו. המועמד הרפובליקני מהלך בזירה כמו פרא אדם כשזה עוזר לו, וממקם עצמו כאביר מאופק כאשר מתבקשת דמות המדינאי הרציני השואף להתיישב על הכורסא בחדר הסגלגל.

אז מה כל כך מבריק באסטרטגיה הזו? היא גורמת לו להישאר להיט חדשותי, להכתיב את סדר היום, לגנוב זמן מסך כי התקשורת מכורה למופעים שלו. בסופו של יום, אמריקה רואה שהוא כל הזמן שם. מה בדיוק הוא אמר לא יזכרו, אבל אי אפשר יהיה להתעלם משובל הרעש שהוא מותיר אחרי כל מופע שלו, בין אם זה מופע אימים או נאום כפוי-מוכתב שבו הוא נשמע כמי שהחל לשיר סרנדה.

שינויי מזג האוויר הביאו אותי לשלוף

בבחירות האווירה קובעת, הנוכחות, איש לא הולך להצביע למועמד לנשיאות בגלל שהציג מצע טוב יותר. הוא הולך למי שנתפס חזק, ומי שמצליח לעורר רגש כלשהו. כך, לדוגמא, כשהילרי קלינטון נאמה באוהיו בזמן שהמסוק של טראמפ התקרב למנחת בית הנשיא במכסיקו סיטי, ברשתות הטלוויזיה הזכירו אותה כבדרך אגב. ההצגה כולה הייתה של טראמפ.

אתמול הוא הביא עמו למרוץ אלף מסיכות ובכל רגע נתון הוא היה דבר והיפוכו. בבוקר הוא עמד לצדו של נשיא מכסיקו, לבוש בחליפת המדינאי, הנהן בראש כשהיה צריך, השיב בסבלנות לשאלות, לא גער בעיתונאים, כהרגלו, והפלא ופלא הוא גם לא עשה בושות, לא גילה בורות, לא הסתבך באיזה ביזיון. לא כל כך ברור מה הניע את נשיא מכסיקו, הבלתי פופולארי בארצו, להזמין אליו את טראמפ כאשר הציבור המכסיקני מתעב אותו ועדיין זוכר איך העליב את בני עמו כאשר כינה אותם פושעים.

טראמפ מצדו הפיק את המירב מהביקור הקצרצר הזה. הוא עמד מאחורי הפודיום בארשת רצינית של איש העולם המבין מה אומרים לו ובא לגוב האריות כדי להגיד למקסיקנים בפרצוף מה הוא חושב לעשות בגבול איתם כאשר יבחר. הוא היה לשעות אחדות על תקן של מנהיג. וכדי להיות קשה להשגה ובכך לעורר סקרנות נוספת הוא גם לא לקח איתו עיתונאים למסע, נתן להם לשבור רגליים בדרך אליו בטיסות מסחריות.

מתינות למהגרים? אמרתי שלופים

במכסיקו סיטי דיבר טראמפ במתינות יחסית, והיה הגיון כלשהו בדברים שאמר על ההגירה. לא חלפו כמה שעות והוא התייצב מול קהל משולהב, תומכיו באריזונה ונתן להם בדיוק מה שרצו לשמוע: שהוא לא מתרכך, לא מתנצל, לא חוזר בו. שהוא יסלק כל מי שהגיע בצורה לא חוקית, שהוא יגביל הגירה. שהוא יראה לכולם.

בבוקר הוא היה דונלד, בלילה הוא חזר להיות טראמפ. חגיגה תקשורתית שכזאת לא הייתה לו מזמן. הוא טילטל את המערכת וחזר לחיים אחרי שבועות ארוכים שבהם פיגר בסקרים, והראה לאמריקה שהוא לא מתכוון להניף דגל לבן, שהוא חי, בועט, ואין מה להספיד אותו. יותר מכל הוא הצליח להחדיר לשיח אתמול את מקבץ המילים הבא "הוא עוד יכול להפתיע".

לא ברור אם הטלטלה הזו תעזור לו לנצח את קלינטון, אבל היכולת שלו לעשות כמעט קאמבק - הפכה אתמול להיות עובדה. אמנם, חברי הקמפיין ההיספנים שלו הודיעו כי הם מתפטרים בעקבות נאומו באריזונה בטענה כי בגד בהם אחרי שהבטיח להציג תוכנית מרוככת, שיש בה נגיעות של חמלה. ראשי הרפובליקנים מרטו שערות מול נאומו באריזונה. הם יודעים כי בלי הקהל ההיספני, לא יצליח אף מועמד רפובליקני לנצח. אבל טראמפ, שכתב ספר חוקים חדש בבחירות הללו, לא סופר את יועציו ההיספנים שהתפטרו, ומתרגש פחות מכך ממנהיגי המפלגה שלו, שבהם הוא רואה נציגי של עולם ישן רקוב.

טלטלה גם בסקרים

בימים האחרונים נרשמה התאוששות של טראמפ בסקרים. הגורו של מנתחי הנתונים, נייט סילבר, נתן להילרי קלינטון רק 73 אחוז סיכוי לנצח, וזאת בהשוואה ל-85 אחוז שנתן לה רק לפני שבוע. סקר חדש מהיום של ראסמוסן נותן לטראמפ, לראשונה, הובלה: הוא מקבל 40 אחוז

וקלינטון רק 39. אמנם מדובר במכון הנוטה לימין שעורך את הסקרים בטלפון ואונליין אבל רק לפני שבוע אותו סקר בדיוק נתן להילרי קלינטון 42 אחוז ולטראמפ 38.

הפער מצטמצם, ומה שגרוע עוד יותר מבחינתה של הילרי הוא שהשבוע נרשמה עליה גדולה באחוזי הרגשות השליליים כלפיה. כעת היא שנואה על הציבור בדיוק באותה עצמה שטראמפ שנוא, וזאת משום שמדי יום נקשרת איזושהי שערורייה חדשה בשמה. הציבור לא מבחין בין פרשת האי-מיילים הראשונה לשנייה, אבל בזיכרון הקולקטיבי היא מתויקת כאחת שאי אפשר לבטוח בה.

למרוץ הזה נכנסה קלינטון במעמד של הבלתי מנוצחת. גם אם בסופו של טראמפ יפסיד, כי מצבו עגום בכל המדינות המתנדנדות, מפלורידה ועד פנסילבניה, הקמפיין של קלינטון מעתה ועד נובמבר לא הולך להיות קל, או מובן מאליו. טראמפ, שהתעורר השבוע לחיים חדשים, הוכיח שהוא עדיין יודע להיות שור נוגח ומפתיע.