סלאם עליכום ראיס אובמה. זו אני, ההיסטוריה שכותבת אליך. לא, אינני נוהגת לכתוב מכתבים, אך הפעם חרגתי ממנהגי ואני כותבת לך, אולי אצליח לעורר אותך.
אני שראיתי כל כך הרבה, אני כה באה בשנים, עתירת ניסיון. כבר ראיתי מלחמות, דם שנשפך עד אין סוף, ראיתי שלום, ראיתי מנהיגים עיוורים וטיפשים, חכמים, נאורים, ראיתי מלכים מפוקחים וראיתי שופטים תמימים ואוויליים. ראיתי עמים שהלכו שבי וכאלה שלקחו בשבי.
אני ההיסטוריה החלטתי לכתוב אליך נשיא יקר, לפני שיהיה מאוחר ואאלץ לשפוט אותך. רגע לפני, עצור יקירי, קח נשימה ועצור. למעני, אם לא למענך.
שלוש מאות שנים כבר עברו מאז הנאום המצוין שלך בקהיר. אני תמיד נהנית לחזור ולעיין בו. אני אוהבת לעשות את זה באינטרנט, למרות שכתבו עליו לא מעט ספרים עבי כרס ומחקרים.
אני רוצה לספר לך שגם אני התרגשתי אז כמו מיליונים בכל העולם מהאומץ, הפתיחות והכנות שלך. כבר אז חשבתי שאת קצת נאיבי, תמים מידי, אבל איך שהוא הייתה לי תחושה שאתה מנסה לקרוץ לי. אתה רוצה שאזכור אותך יפה, שאציין את שמך לצד המנהיגים הגדולים, הבלתי נשכחים.
אבל מאז ועד היום, יקירי, קרו כל כך הרבה דברים. איראן התחמשה בנשק גרעיני, את זה אתה בעצמך כבר הספקת לראות עוד כשהיית חי. בתוך תקופה של חודשים ספורים היא יצאה למסע של הרג המוני בעולם, שהצריך תגובה גרעינית נגדית. עשרות מיליונים מתו בתקיפות אלו. הדם נשפך כמים, ואני בוכה ומתייסרת ללא הפוגה כל לילה. האם ניתן היה למנוע זאת?
אני בטח לא צריכה לספר לך על המתקפה הכימית האדירה שספגה מדינתך, כאשר מוסלמים קיצונים, כן אותם מוסלמים שדיברת עליהם בנאומך הכובש, הפיצו פצצות כימיות רעילות שהביאו רבבות מבני אומתך להתפתל בייסורי תופת נוראים עד למותם חסר הישע.
מאז שירדת מבמת הנאום בקהיר, אתה יודע שהוצאו להורג עד לרגע זה מיליון, שבע מאות אלף תשע מאות וחמישים גברים, נשים וטף, באותם מדינות בהם שולטת דת האיסלאם הנוראה, הנאמנת לקוראן הקדוש שהרבית לצטט ממנו.
חייהם נטלו מהם באכזריות רק משום שלא עמדו בצו התכתיב החברתי הנוקשה, הבלתי מתפשר, והם הפכו עוד מצבה אילמת, לכתב אישום נוסף נגד אותה דת אכזרית שחיי אדם וחירותו שווים בעיניה כקליפת השום. פעם היו מוציאים להרוג פחות, אבל מאז שהאיסלאם התחזק, זה הפך לדבר שבשגרה.
מה לעשות, אני מודעת יותר ממך, לשימוש שנעשה בספר הזה, הקוראן, לצרכי הרג, מלחמה, מוות וייסורים. תן לי להחכים אותך קצת מהניסיון.
אספר לך, ידידי אובמה, שאמריקה הגדולה המנסה להפיץ אור, חירות ושוויון, להיות דוגמא ומופת לחופש ודמוקרטיה, כבר הפכה למיעוט קטן בעולם. המוסלמים התרבו, כבשו כל חלקה טובה, הם היום הרוב כמעט בכל מדינות העולם. והעולם הפך כל כך חשוך, נורא, פאנטי ואכזרי. העולם הזה מפחיד אותי.
אפגניסטן הפכה לבירת העולם הלא-חופשי. אגלה לך שהאו"ם הועבר לכאן לאחרונה ושלא נותנים ממש לעיתונאים להיכנס לפה, רק הודעות שמוציאים בצורה מסודרת דרך מרכז השלטון המקומי.
במדינות רבות ביטלו את זכות הבחירה לנשים, הילדים לא זוכים לחינוך ראוי ונאור, במרבית המדינות שולטים מוסלמים שביטלו את תוכניות התרבות, החשיכו את המסכים, בהם משדרים בעיקר תכני דת מוסלמים, הספורט היחיד שמתירים הוא עקירת ידיים ורגליים ללא הרדמה לפושעים שנתפסו. וגם ככה אף אחד לא ממש בא לקנות כרטיסים.
אני רואה אותך מכאן, בפרספקטיבה של הזמן, ואתה נראה קצת מגוחך. אחרי המתקפה האסלאמית הכל כך קשה ואכזרית נגד מדינתך, ואחרי שקם מנהיג אמיץ שעשה מה שצריך לעשות, כשהוא מקריב את הפופולאריות שלו למען המטרה הנכונה והנעלה, באת והרסת הכל.
זה שלפניך אמנם היה בלתי נסבל על ידי רבים בתקופתך, אך היום אני מסתכלת, מכאן, על הכל בצורה אחרת. אני רואה איך הצליח להביא שקט יחסי למזרח התיכון, ניטרל את הסכנות שבעיראק, השליט סדר באפגניסטן, ואתה? מהיום שהגעת רק צרות ומלחמות והרג. רצית לעשות טוב ותראה מה גרמת.
המצב קשה ואני לא רואה שינוי באופק. נראה כאילו חזרנו שנות אור אחורה. מישהו ניסה לנחם אותי ואמר לי: נו, חזרת אחורה... תרגישי צעירה... האמת, אני מרגישה לא פעם ששבנו במכונת הזמן לתקופות אפלות שלי. אבל לא טוב לי עם זה, לא רוצה להרגיש צעירה, רוצה להרגיש טוב עם עצמי.
אובמה יקירי, אם יעבירו לך את המכתב הזה, אולי תתעורר ותנסה לשנות אותי. אתה עדיין יכול. אחרי הכל, אהיה אסירת תודה לך. לא נוח לי עם התדמית השלילית. אני רוצה להיות היסטוריה טובה. זה תלוי בך. בבקשה.