לשנה הבאה בירושלים: בתי הכנסת בגלות

לקראת חג הפסח יצא כתב כיכר השבת דניאל אברהם למסע מרתק בבתי הכנסיות של רומא ופירנצה באיטליה, רשמי המסע המעניין לפניכם.

צילום: OVEDC, ויקיפדיה

סוף סוף הגיע הרגע המיוחל - מאחורי קבוצת תיירים מקנדה צעדתי בין דלתות כניסה, הרשום מעליה "אין זה כי אם בית אלהים". השתוממתי ממראה מלאכת המחשבת הטמונה בבניית מקדש מעט זה – אם בעיטורים שעל קירות האבן המתנשאות לגובה, אם בעמודים מסביב בסגנון בנייה ניאו–ביזנטית, המחזיקים את עזרת הנשים משלושת צדדי היכל התפילה, הציורים הצבעוניים ושרטוטי הקליגרפיה, קישוטי הזהב הבולטים שם לרוב, וכן מהאוירה של קדושה עתיקה הטמונה שם עוד מהמאה הקודמת. התיישבתי באחד ממאות הכיסאות, מתבונן על ששת המנורות הממוקמות למעלה מארון הקודש, שגרמו לי תחושה של הבנה, ולו במעט, את היופי, הפאר והחוויה שהיו בבית המקדש עצמו.

פירנצה

הסיור הסתיים - חזרנו לרחובות העיר. החשתי את צעדי במהירות לנסיעה לכיוון העיר פירנצה. לאחר נסיעה של כשלוש שעות ברכבת - הגענו. כבר מהרגע הראשון שבו נפגשתי עם אויר פירנצה, ראיתי מבנה, רב מימדים, הנשקף מכל חלקי העיר בשל גובהו – "בית הכנסת הגדול של פירנצה". בית כנסת זה נוסד לטובת הקהילה הספרדית, והיה הראשון מבין בתי הכנסת הגדולים שנבנו במדינה. כשהוקם בשנת 1887, קיבל את פניו מלך איטליה אומברטו הראשון, שעמד מקרוב על בנייתו שארכה שמונה שנים. כמו כן, בצד המבנה הראשי, בנוי בית כנסת קטן נוסף, בו התקיים בעבר מניין לפי נוסח אשכנז, וכיום הוא משמש כבית הכנסת לימות החול.
יופיו פשוט עוצר נשימה - גג בית הכנסת מובנה מכיפה מרכזית בגוני טורקיז, המבטאים את האלמנטים של הנוף הפיורנטיני. הכיפה בנויה על גבי תוף על פנדנטיבה הכולל שישה עשר חלונות, דרכם מואר בית הכנסת מלמעלה, כשתאורה נוספת מגיעה מחלונות גדולים הקבועים בצדו המזרחי, ששם גם בנויה בגג חצי כיפה נוספת, המסמלת את כיוון התפילה. משני צדי המבנה עולים שני צריחים, בתוכם המדרגות העולות לעזרת הנשים ובראשם כיפות דמויות בצל.
קירות בית הכנסת הפנימיים עשויים שיש בצבעים שונים, עמודי גרניט וציפויי בד צבעוניים. הקירות והתקרה מכוסים בציורי קיר ופסוקים חרוטים מהמקרא. לארון הקודש עמודי שיש שחורים. בנוסף, הבנין מתהדר ברצפות שיש משובצות, פסיפסים עשירים וחלונות ויטראז'. אחד השרידים המעניינים והנדירים בבית הכנסת הוא דוכן גבוה במיוחד, ששימש בזמנו כבמה לרב הקהילה בבואו להרצות בפני מתפללי בית הכנסת‏.

בית כנסת זה ידע תלאות רבות במשך השנים: בתקופת הכיבוש הגרמני של העיר במלחמת העולם השניה הפכו הנאצים ימ"ש את בית הכנסת, למוסך בשירות הצבא. הם שדדו אוצרות רבים וגרמו נזק לדלתות הזהב של ארון הקודש בהסירם את הציפוי מעליהן. בנוסף, פוצצו הגרמנים מוקשים בבית הכנסת והביאו לקריסתה של עזרת הנשים על רצפת המבנה. אוצרות בית הכנסת שנשדדו על ידי הגרמנים נמצאו לאחר המלחמה והושבו. למרות שבית הכנסת שופץ לאחר השואה, חלק מהנזקים לא תוקנו, מתוך מטרה להשאיר זכר לימים הקשים.

בנוסף, בשנת 1966 עלה נהר הארנו על גדותיו וגרם לשיטפון גדול בעיר, ונזק נוסף לבניין. רצפת בית הכנסת הוצפה במים ובפסולת שהגיעה מאחד השווקים העירוניים, השוכן בין הנהר לבית הכנסת. ההצפה גרמה נזק לריהוט, לציורי הקיר ולספרי הקודש, שחלקם עתיקים ונדירים. בסיוען של תרומות מאיטליה ומחוצה לה, תוקן חלק ניכר מהנזקים, אם כי כמו במבנים נוספים בפירנצה, נותר סימן על קירות בית הכנסת, המראה את מפלס המים בזמן הצפתה של העיר.
בקומה השנייה של בית הכנסת הוקם מוזיאון המציג תערוכה קבועה מהאירועים בתולדות יהדות פירנצה, וכן יצירות כגון, פרוכות לארון קודש, קישוטי כסף, גלימות רקמה ועוד. הקומה השלישית יועדה בעבר למשכן מגורים לשמש בית הכנסת ומשפחתו.
עם ירידת השמש, פניתי לדרכי, עטוף במחשבות והרהורים מהחוויה המקסימה והמיוחדת שעברה עלי, ומתוך תקווה וציפייה לראות את בית המקדש בנוי ועומד על תילו...