"כאן הם מחביאים את כלי המקדש שלכם"

איטליה הארץ שהעין אינה שבעה לחזות בנופיה ובאוצרותיה, עריה הרבות והידועות הפזורות לכל אורכו של המגף (שציורו הפך לאליל בארצם,ומופיע בכל חור ופינה), גורמות לי לרצות לחזור למקום - עוד בעודי שם.

אין עוד ארץ באירופה, בה יש שילוב כה מלהיב של נופים פוערי פה, ובנייה מלווה בפסיפס היסטורי עתיק שלופת בחוזקה בידו האחת את תקופתם של אומני הרנסנס עתירי הדמיון ובידו האחרת לופת את הבניה הרומית העתיקה מתקופת חורבן הבית השני.

לו הייתי נדרש להמליץ על מדינה באירופה, הייתי מכוון את האצבע גם מתוך שינה, לכיוונה של איטליה, כעל ארץ שעל כל בן אנוש החפץ לבוא על סיפוקו התיירותי, לתור אותה לרוחבה ובעיקר לאורכה.

אני וחבר טוב פותחים את מסענו במחקר מתיש מהסלון שבבני ברק, כשהיעד שלנו- טיול מקסימאלי בנזק מינימאלי בארץ היורו העולה, המטבע-שידידינו השקל מרגיש לידו כעני.

לאחר טבלאות ונוסחאות מדויקות שיגרמו לנו לצאת לשלושה שבועות של הרפתקאה מיוחדת, שבנו ארצה כשבפינו נותר טעם של עוד, ובארנקינו עודף.

"בוא... בוא לבת ים..."

בתחנת הרכבת הסואנת שחולפת תחת לשדה התעופה, עלינו לרכבת שהדפנות החיצוניות שלה דמו יותר לקיר במחנה הפליטים באלטה, כולה מקושקשת בגרפיטי ממיטב ה'קופירייטרים' האיטלקים.

לאחר נסיעה לא ארוכה, ירדנו באחת מתחנותיה הראשיות של רומא, בעזרת התושבים האדיבים שבארסנל מילותיהם לא קיים אף לא מילה בודדת באנגלית, אנחנו צועדים ברחובות רומא, באחת מהסמטאות מנפנף לנו אדם מפתח חנותו, התקדמו לכיוונו, האיש שראה את הכיפה שעל ראשי סיפר כי הוא במקור מ'בת ים' וכי הוא כבר 35 שנה בעל חנות טקסטיל במרכז העיר, "בוא לבת ים..לא תכיר אותה" אני מנסה את כוחי, "לא לא תודה..זה כבר מדי מאוחר.." הוא דוחה אותי בתוקף.

לאחר מנוחה קלה במלון הבוטיק היפה הבנוי בתוך בניין רגיל (מצוקת דיור איננה המצאה תל אביבית), אנחנו יורדים במעלית הסורגים הקטנטנה והעתיקה שנראה שעוד רגע נתלשת מחוטיה וטסה במהירות לפגישה לא נעימה עם הקרקע.

שעת אחה"צ ואנחנו בדרכינו לפאר גאוותה של רומי ה'קולסיאום', אנחנו חולפים בדרכינו על פני פיאצות (כיכרות) רחבות שמכל פינה בהן ממטרות ענק שוצפות מים ואורות, מפוסלים מצד לצד בפיסול רהבתני, אין ברשותי כוחות על בכדי לקבוע את טיבם של בוניה אולם צניעות וענווה אני מוכן ל'נבא' שלא היו חלק מאופיים, המוני אדם מציפים כל כיכר מכל כיווניה והפלאשים מהבהבים ללא הרף.

בכלל, רומא שופעת מטיילים, לעיתים נדמה שהיא ריקה מתושבים וכל אוכלוסייתה מורכבת מתיירים ומוכרי הגלידות, אחרי הכל רומא ללא חנויות גלידה שווה לוונציה ללא תעלות מים.

כל 'פיאצה' מודגשת בכמה מוטיבים מרכזיים, כגון 'פיאצה נאבונה' שמיקומה נבנה מעל מקום מרוצי סוסים ובעקבות כך גם צורתה.

"יש פתרון לעוני, צלילה לילית למעמקי בריכת 'טרווי' שברומא"

ב'מזרקת טרווי' אני צופה בסובביי מפשפשים בכיסם ומשליכים את מיטב מטבעותיהם אל המים הכחלחלים המחייכים, ובצדק. על פי דיווחי עיריית רומא, בכל ערב אוגרת הבריכה יותר מ2000 יורו, שאותם רוקנו אנשים הבטוחים כי מזרקה זו תושיע אותם מכל צרותיהם.

אנחנו ממשיכים בצעדה ברחובות רומא המדהימה, בליל שפות, ומבחר פיסולים, אין בית שאת קצותיו לא מפארים דמויות וקישוטים ממיטב ראשם הפורה של אדריכלי איטליה לדורותיהם.

שעת ערב מוקדמת, ומרחוק אנו רואים את המפלצת האימתנית שכיום אין מרהיבה ממנה בכל רומא, אני עוצם עיניי ומדמיין מאות יהודים בוכים וזועקים ואין מושיע, ה'קולוסיאום' שהעולם גאה להתהדר בו כבית ה'תרבות' הקדמון ביותר שהוקם, בהחלט מפואר ומותיר רושם עז על הצופה, אולם אבניו שנבנו בעזרת הביזה שבזז טיטוס מבית המקדש, לא מספרים כיצד במרכזו, רדפו חיות טרף צמאות דם אחר אומללים, לקול צחוקם של 50 אלף ההמון שישב בגלריה שמסביב.

המקום מרשים מאוד, גם אחרי 2000 שנה ובלילה האורות הכתומים העוטפים אותו, נוסכים בו נופך עתיק ומרתק.

אנחנו נכנסים למרכז ה'פורום' (מרכז העיר בממלכת רומי, כאן ישבו שליטי רומי וניהלו את העולם), מסביב ערמות של סלעים וחלקיקי מבנים מפוררים, גבעת ענק שכולה גלעד לימים טובים שידעה האימפריה, שרידי ארמונות ובתי שליטים,.

במרכז שביל בו היו עוברות התהלוכות שהממלכה ערכה באופן קבוע, שם גם צעדו היהודים על טפם ונשותיהם בעת הוגלו מציון, בסופו מופיע בהדר שער טיטוס הידוע, אשר נבנה לאות ניצחון כששב לרומא כשאיתו כלי המקדש, אירוע שעוטר בשחצנות על צידו של השער.

שעת ערב ובדרכי חזרה למלון, אנו צופים בשלטים ורכבים עליזים כשדגלים מהם ניבטים פרצופים מדושנים מונפים על ראש שמחתם, בתחנת האוטובוס מספרת לנו גברת מבוגרת, שיש בחירות מקומיות והיא חוששת מאוד מעלייתם של גורמי ימין קיצוניים, כפי שהסקרים מצביעים.

"כאן הם מחביאים את כלי המקדש שלכם"

ביום המחרת, אנחנו בדרכינו למדינת הוותיקן, במהלך הנסיעה באוטובוס, כומר שישב מולנו שאלנו למקום מוצאינו, כדרכם של יהודים, השבנו "ומהיכן אתה חושב שאנו?" הוא השיב ללא היסוס "יוון" (לו ייזרק מעבודתו בוותיקן, אפשר בהחלט למנותו כד"ר לשפות.אין ספק שיצליח מאוד בעבודתו החדשה).

הוותיקן שוכן מעברו השני של נהר הטיבר, בכביש העולה אפשר כבר לראות את הפאר הרב שעוטף את המדינה הקטנטנה, רחבות ענק וגינון מדויק עד כדי אובססיבי.

טיפסנו למעלה המגדל, ומלמעלה ניתן לחזות כמה קטנה מדינה זו, בניין הממשל וארמון האפיפיור השוכנים זה לצד זה, במרתף הבניין מוצגים בפאר (ביזוי,בעיניי) גופותיהם של האפיפיורים, אחד מהם משך מייד את תשומת ליבי, הוא מפואר גדול ומרשים יותר מחבריו, אני קרב ומגלה שזהו האפיפיור שכיהן בזמן ששואה ניתכה על יהודי אירופה, והוא שתק ולא פצה פה, דווקא הוא זכה לכבוד על פני חבריו, נקודה למחשבה.

לפני שאני חוצה את גשר סנטאנג'לו בן ה1800 שנה, ניצבת מולנו מצודה עגולה ששימשה ככלא הוותיקן, וכיום היא מוזיאון, "כאן הם מחביאים את כלי המקדש שלכם" עונה תייר אמריקאי לשאלתי מהי מצודה זו, אנחנו מנסים להיכנס, הלוא לשם כך הגענו הנה, להחזיר את המנורה ארצה!

לצערנו עקב חג כלשהוא המקום סגור למבקרים. "יש פה מנהרה המחברת בין הוותיקן למצודה" הוא מניף את אצבעו כלפי נקודה כלשהיא באופק.

בית הכנסת של רומא, במצור משטרתי

אנחנו בדרכינו לרובע היהודי, בכניסה לרובע ניתן להבחין בשוני, אם עד עתה לא ידענו 'שוטר איטלקי' מהו, מרגע זה לא רק שנדע, אף נחלום עליו בלילה, את הרובע עוטפים ניידות משטרה רבות, שוטרים מפטרלים הלוך ושוב מבין לחנויות היהודיות הרבות, מכולות, מסעדות חלביות ובשריות, ועברית בשפע שאין אף ברובע היהודי בירושלים, המילה "כשר" זועקת מקיר לקיר.

את בית הספר היהודי,עוטפים כמות שוטרים מכובדת, מעניין כיצד מרגישים ילדים אירופאים שלכאורה בחיי היומיום לא מורגלים באבטחה כה רבה, שבכל בוקר מגלים שסביב לבית ספרם הוקם התנחלות של משטרת רומא.

זמן מנחה, אנו את בית הכנסת המרשים של רומא עוקפים ארבעה מגדלי שמירה, בתוכם ישובים שוטרים קשוחים, לולא המגן דוד שבראש המבנה, הייתי משוכנע שזהו בסיס ה'מוסד' האיטלקי.

בכניסה, שוטר איטלקי נטול חוש הומור מעביר אותנו תחקיר בטחוני, מי מה לאיפה כמה, כל החפצים מלבד בגדים ניטלים מאיתנו, עטים, סלולר, מצלמות, ואף הנעליים יורדים לביקור במגנומטר השולחני, לצידו עומד נציג הקהילה ומתנצל, מאז הפיגוע לפני 30 שנה, לא לוקחים שום סיכון.

מהו נוסח התפילה בבית הכנסת דרומא?

בית כנסת מפואר ומעוטר בדקדוק, גובהו מבפנים עולה במראהו עשרות מונים על מה שחשבנו עת ראינוהו מבחוץ, אט אט מתאספים חברי הקהילה ומעט תיירים, לדוכן החזן ניגש חזן מקצועי ומסלסל בקולו משל היינו בתפילת נעילה.

נוסח התפילה הוא נוסח שאינו ספרד ולא אשכנז, אלא 'נוסח יהודי איטליה', והוא נקרא בהברה עברית-אירופאית, גם נשות הקהילה מתפללות, למרות שמדובר ביום מן המניין,

מיד אחרי מנחה עוברים למעריב, הגבאי מסתובב עם קופת הכסף הכבדה ומצלצל אותה בין המתפללים, כשההד המיוחד של החזן הבוקע מכותלי ההיכל מלווה אותו ברקע.

בתום התפילה מקפלים הגבאי והחזן את כיפתם ומכניסים לכיסם, ומאחלים לסובבים 'בּוֹנוֹסֶארַה',