אני שוב קורא,(כמו כל עם ישראל) את כל מה שקורא בציבור הליטאי, ואני שוב כמו בכל פעם ופעם, לא מאמין עד היכן יכולה להגיע, העזות מצח, החוצפה, הכבוד ת"ח שמושפל, עד היכן?
היכן כל "ההשקפה", היכן כל ה"גדלות האדם", "הרוממות", היכן? לאן זה נעלם? (או שמא, לא היה בכלל. והכל היה דיבורים בעלמא?)
מי היה מאמין שאנשים הקוראים לעצמם "יראים", אלו שמתיימרים להכנות בתור, "מובילי הדרך וההשקפה", הם אלו שיחריבו את הציבור החרדי, עם כל החילול ה' שהם גורמים לנו, בוקר וערב.
מי היה מאמין שאחד מעמודי התווך של הציבור החרדי בעשורים האחרונים, מרן ראש הישיבה הרב שטיינימן שליט"א, הוא עצמו ישמש עילה לתביעה בידי אנשינו החרדים?
אין שום דרך ושום "טצדקי" לתרץ זאת!
שאנחנו רואים כל זאת, אנחנו נזכרים: במה ששנינו בפרקי אבות (פ"ד) "הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את מן העולם"
אין דוגמא יותר ברורה ומוחשית, בשביל להבין את הנאמר מבלי לראות את הנעשה כעת.
בימים שכל עם ישראל נמצא בתקופה לא טובה, אם זה מבחינה ביטחונית, מכל העומדים עלינו לכלותינו, ואם זה מבחינה רוחנית, מכל אלה העומדים, ורוצים לכלותינו מלימוד התורה הקדושה.
בימים טרופים אלו, שאין לנו אלא להתפלל לבורא עולם שיושיע אותנו מכל צרותינו, בתקופות שגדולי התורה הם משען לרגלינו ולמוצא פינו, אנו עדים לההיפך הגמור, רחמנא ליצלן, דווקא מאנשים מהמחנה שלנו.
לא נותר לנו אלא לקוות, שכוח התורה, הוא עצמו ינצח, וכמו שאנו אומרים כל יום ויום בעמידת י"ח, "למינים ולמלשינים אל תהי תקווה".
מה שנשאר לנו לפחות להתנחם בכך הוא: שתמיד נזכור שגדולי ישראל.
הם מנחים את דרכינו, להם נשמע, וכמוהם נעשה.
"ככל אשר ירוך" בשבילנו זו מעשה, בשבילהם זה רק סיסמא.
ואידך זיל גמור.